מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שבת, 21 באפריל 2018

ללמוד החייאה באמצעות השיר stayin' alive של הלהקה bee gees






הקצב של השיר stayin' alive של הלהקה bee gees, מתאים כמעט במדויק לקצב עיסויי החזה הנכון שאמורים לבצע. חוקרים בארה"ב גילו כי יש לשיר כמעט את הקצב המושלם כדי לעזור ללב להמשיך להזרים דם.
המנון הדיסקו של שנות השבעים מכיל 103 פעימות בדקה, רק שלוש פעימות יותר מ-100 דחיסות החזה לדקה המומלצות על ידי איגוד הלב האמריקני.
אז אם חס וחלילה תקלעו למצב בו אתם נאלצים לבצע החייאה במישהו ואתם לא יודעים מה קצב ההחייאה הנכון, זמזמו את השיר וכך תדעו מה הקצב.
*עובדת בונוס*- גם another one bites the dust של Queen בקצב המתאים לפעולת החייאה.





יום חמישי, 19 באפריל 2018

Phil Collins - Take Me Home (Official Music Video)








לפעמים, כשמצמידים אל מילים של שיר עם קונספט מסוים, לחן עם אווירה הפוכה, נניח שיר עם מילים עצובות אבל עם לחן אופטימי וקצבי, משמעותו המקורית של השיר מצליחה לקבל פרשנות שונה לחלוטין מההשראה הראשונה שהובילה ליצירת השיר. דוגמה לכך הנו השיר Take Me Home של פיל קולינס. (השיר בסוף פוסט , למקרה שבינתיים בא לכם לשים אותו ברקע ולהיזכר, בזמן שאתם ממשיכים לקרוא את העובדה הלא חשובה הזאת.)
רוב האנשים חושבים שהשיר המצליח הזה, משנת 1985, מדבר פשוט על אדם שחוזר הביתה, לא משהו מסובך. מן הסתם ההנחה הזאת מחוזקת על ידי הווידיאוקליפ המחוייך וסובב העולם, שקולינס צילם בלונדון, פריס, טוקיו, ניו-יורק, סידני, ברמן (גרמניה), ממפיס, לוס-אנג'לס, שטוקהולם, סן-פרנסיסקו, קמקורה (יפן), שיקגו, סיינט-לואיס, אוסטין.
אבל ממש לא.
בתוכנית VH-1 Storytellers מאפריל 1997, פיל קולינס מציין שהוא כתב ויצר את השיר על אדם במצוקה נוראית, שמאושפז במוסד לחולי נפש. קולינס הוסיף שלספר "קן הקוקיה" יש חלק בהשראה ליצירת השיר. המילים של השיר מסתדרות לפתע בסוג של קאבום! כשאתה קולט לפתע שהשיר הוא בעצם סוג של מותח, דרמתי, עצוב, משמעותי בהרבה, מאשר הנה תראו אותי, פיל קולינס, חורש ת'גלובוס וקצת מתגעגע הביתה כזה... במיוחד משפטי מפתח כמו:

- They don't tell me nothing
- There's a fire that's been burning right outside my door
- I've been a prisoner all my life
- Take me home 'Cause I don't remember

ע הרמז העבה ביותר שהווידיאוקליפ מספק לכך שמדובר במצב נפשי מגיע בסוף הקליפ, לאחר שאנו רואים את קולינס מטייל בעולם, הוא חוזר לביתו, יוצא מהרכב, מכריז לאשתו (תרגום חופשי) "מותק, אני בבית!", שומעים את אשתו (האמיתית בזמנו, אגב, ג'יל טייוולמן) שואלת אותו: "היכן היית? ארוחת הערב מוכנה כבר ממש מזמן!", הוא עונה לה: "אוהה, טוקיו, סידני, ניו-יורק, לונדון..." וג'יל מבטלת אותו מיד באומרה "נו, היית בפאב כאן למטה, הא?"
קצת קשה לזהות בשמיעה אגבית, אבל בין השאר, בקולות הרקע של הפזמון משתתפים לא אחרים מאשר האמנים סטינג ופיטר גבריאל (סולנה הראשון והמוערך של להקת ג'נסיס).
Take Me Home הוא השיר איתו פיל קולינס נהג לנעול את הופעותיו ברחבי העולם.
צריך הרבה יותר מפוסט אחד בבלוג כדי להצליח ולעבד את העשייה של האמן הנפלא הזה, שהנפש והגוף שלו נלחמות בשנים אלו להמשיך וליצור, למרות סימני הזמן והקילומטראז' שכבר מקשים עליו לא מעט.







Take that look of worry
I'm an ordinary man
They don't tell me nothing
So I find out what I can
There's a fire that's been burning
Right outside my door
I can't see but I feel it
And it helps to keep me warm
So I, I don't mind
No I, I don't mind
Seems so long I've been waiting
Still don't know what for
There's no point escaping
I don't worry anymore
I can't come out to find you
I don't like to go outside
They can't turn off my feelings
Like they're turning off a light
But I, I don't mind
No I, I don't mind
Oh I, I don't mind
No I, I don't mind
So take, take me home
'Cause I don't remember
Take, take me home
'Cause I don't remember
Take, take me home
Oh Lord, 'cause I've been a prisoner all my life
And I can say to you
Take that…





תותחני הצריח הכדורי (ball turret gunner ) - ה - BADASS של צוותי המפציצים


 תותחן זנב במפציץ B17


תותחני הצריח הכדורי (ball turret gunner ) בגחון המטוס היו אנשים מזן מיוחד. הם נאלצו להתמודד עם שלושה מהפחדים העיקריים של האדם - פחד גבהים, פחד ממרחבים סגורים וסכנת מוות. בעודם נדחסים ללא מצנח בכדור המתכת\זכוכית שלהם שהיה מוצמד לצידו התחתון של מפציץ מסוג B-17 או B-24, הם נדרשו להגן על המטוס שלהם מפני התקפת אויב אינטנסיבית.
אנשי צוות מבצרים מעופפים (מפציץ כבד מסוג B17 ) החשיבו את עמדת הצריח הכדורי בגחון כגרועה ביותר במטוס.
הצריח הסתובב בזווית 360 מעלות , מספק נקודת תצפית יוצאת דופן ומכסה את המטוס מפני תוקפים מלמטה. באופן אירוני, למרות המחשבה על היותה העמדה המסוכנת ביותר במטוס - B-17, הנחה זאת התבררה כשגויה. למעשה הייתה זאת אחת העמדות הבטוחות ביותר – כזאת שסבלה באופן יחסי ממעט פגיעות בקרב. (ב-B-17. מסתבר, אנשי הצוות המועדים ביותר לפגיעה היו הקברניט וטייס המשנה.).

כדור צריח נבנה על ידי תאגיד Sperry (דגם 645473E) והכיל שני מקלעים בקליבר 50. התחמושת (250 קליעים למקלע) נפלטה מקופסאות שהוצבו משני צידי המקלעים. בתוך הצריח הכדורי היה רדיו קטן, כוונת מסוג K-4, אספקת חמצן, תאורת פנים, ערכת עזרה ראשונה ובקרה של הצריח. כמו כן בגלל שהתא היה קפוא בטיסות בגובה רב בעיקר בחורף, היתה אפשרות לחימום חליפת הטיסה באופן חשמלי. בציורים מימין ומלמטה - מבנה צריח הגחון, יחסית לגוף המטוס בדוגמה זאת מדובר במפציץ בי24. בבי 17 הצריח היה קבוע בעוד שבבי 24 הוא היה יורד אחרי המראה ועולה לתוך גוף המטוס לפני נחיתה מפני שגחון המפציץ היה נמוך מעל פני הקרקע .
בזמן המראה ונחיתה, מקלעי הצריח הכדורי היו מופנים לאחור.. ברגע שהמטוס היה באוויר, היה צריך לצודד את הצריח ידנית כדי להביא את התותחים בזווית ישרה למטה. השלב הבא היה לסובב את הצוהר בתוך המטוס. התותחן היה נכנס דרכו אל הצריח, מהדק את רצועת הבטיחות שלו, מפעיל את החשמל וכך ומתפעל את הצריח מבפנים.
בעת טיסה, תותחן הכדור היה דחוס בתא הקטן בתנוחה עוברית: הוא ישב על תחתית הכדור, ללא ריפוד כלשהו, כשגבו צמוד לדלת המצופה בשריון להגנה מפגזים, ברכיו אסופות לעבר ראשו כשכפות רגליו מושחלות למעין ארכובות, משני צדי הזכוכית המשוריינת בקוטר 13 אינץ '. פניו היו במרחק של כשלושים סנטימטרים מהלוח הזה, וביניהם הייתה התצוגה האופטית של כוונות המקלעים. דוושה מתחת לרגלו השמאלית שימשה להתאמת הכוונת וכאשר מטרה נכנסה למסגרת הכוונת, הדבר שימש כאינדיקציה שהטווח היה נכון. בעודו מתבונן, הוא היה מביט ישירות בין ברכיו. שתי ידיות שימשו להנעת הצריח חשמלית. בקצה כל ידית היה כפתור ירי לשני המקלעים.
בחירום, כאשר הצריח היה מצודד למצב שבו המקלעים מכוונים 90 מעלות למטה פתח החירום מהצריח נמצא מול חלל המטוס והמקלען יכול היה להישלף פנימה עם הרבה עזרה מחבריו לצוות. כמובן שאפשר לצודד את הצריח למצב הזה רק כאשר המטוס באוויר - בגלל אורכם של קני המקלעים.
בסרט "ממפיס בל" מומחש היטב הקושי הרב שבחילוץ מקלען הגחון במקרי חירום.
ידועים גם לא מעט מקרים אשר בהם מפציצי B17 נפגעו במערכת ההידראולית שלהם בגיחה לגרמניה וחזרו לנחיתה ללא יכולת להוריד גלגלים . התותחן נלכד בתוך צריח הגחון (שהיה עקב הפגיעה ללא יכולת צידוד) וקברניט המטוס נאלץ לבצע נחיתת גחון - בתמונה למטה, מפציץ לאחר נחיתת גחון שבוצעה לאחר השמטת כדור הצריח של המטוס לים עם התותחן בפנים. בתמונה מימין - כדור צריח גחון ממבצר מעופף B-17F " SPOT REMOVER "(S / n: 42-30246) של קבוצת ההפצצה 390, טייסת 570 מושלך לים לאחר שנותק מהמטוס לקראת נחיתת גחון ב -21 בספטמבר 1943. איש צוות של "ספוט רמובר" צילם את כדור צריח הגחון של מטוסו, לאחר שהושלך מעל לתעלה האנגלית. צוותי מבצרים מעופפים קיבלו היתרים ואף עודדו להשליך את הצריח, בתנאי חירום בלחימה. לצריח הכבד (יותר מ -1,000 ק"ג) היה נטייה לדחוף את עמוד השדרה של המטוס עם הנחיתה ולהפוך את המטוס. נדרשו לצוות בממוצע עשרים דקות לנתק את הצריח.


 SPOT REMOVER לאחר נחיתת הגחון.


עוד קצת על הפלות תותחני מפציצי בעלות הברית האייסים הנשכחים - במהלך מלחמת העולם השנייה, סמל בכיר מייקל ארות' (Michael Arooth) - בתמונה משמאל, מחיל האוויר ה -8 האמריקאי הפיל 17 מטוסי אויב והגיע למעמד "אייס" משולש (אייס = הפלה של לפחות 5 מטוסי אויב). אבל הוא לא היה טייס קרב. למעשה, הוא לא היה טייס בכלל .. הוא היה תותחן זנב של מפציץ B-17 בשם "טונדלאייו" ("Tondelayo"), ואת ההפלות שלו - של מטוסי אויב, השיג במהלך 14 משימות. . .
נתון מדהים:
במהלך המלחמה, התותחנים של המפציצים הפילו 6,259 מטוסי אויב, עוד 1,836 מטוסי אויב נרשמו כ"הסתברות" להפלה, ולפחות 3,210 מטוסים נפגעו.
אבל שלא כמו טייסי קרב, תותחני מפציצים לרוב לא קיבלו אשראי רשמי עבור כל הפלה. חלק מזה היה מטעמי מדיניות - הצבא רצה שכל תותחן יחשוב על עצמו כחלק מצוות גדול יותר ויפעל ככזה ולא כאדם פרטי. אבל סיבה הרבה יותר משמעותית הייתה מעשית - במבנה טיפוסי של מפציצי B-17, כל מטוס קרב של האויב יכול היה להיפגע מעד תריסר תותחנים שיורים בו בעת ובעונה אחת, וגם אם אושרה ההפלה (דבר שהיה מסובך לעתים קרובות), כמעט היה בלתי אפשרי לקבוע מי מהתותחנים אכן אחראי לה.
אף-על-פי-כן, כמה מתותחני המפציצים שמרו על מספר בלתי רשמי של מטוסי אויב שהפילו, וכמה תותחנים בודדים זכו להכרה רשמית (אם כי אף אחד מהם לא זכה לזכות רשמית בתואר 'אייס' כפי שנהוג היה עבור טייסי מטוסי קרב).
מהתותחנים האמריקנים שהפילו לפחות 5 מטוסי אויב באופן לא רשמי (מה שהופך אותם ל"אסים "לא רשמיים) אפשר לכלול את ווס לוגרינג (Wes Loegering), תותחן צריח עליון של מפציץ בינוני B-26 Marauder עם 5 הפלות; ג 'ון מרפי (John Murphy), תותחן הצריח העליון במפציץ בינוני B-25 מיטשל אשר הפיל 6 מטוסי קרב מיצובישי A6M זירו ( ZERO ) יפניים מעל האוקיינוס השקט; דונלד קרוסלי(Donald Crossley), תותחן זנב במפציץ B-17 עם 12 ניצחונות; ואת Arthur Benko, תותחן צריח עליון של מפציץ B-24 שלחם בגזרת בורמה ובעל 16 הפלות לא רשמיות של מטוסי קרב יפנים.
שם נוסף ברשימה הוא ג'ון קווינלן (John Quinlan), תותחן הזנב של "ממפיס בל", מפציץ ה – B17 המפורסם, שהיה בעל מספר לא רשמי של 8 הפלות של מטוסי קרב - חמש מהן בעת ששירת באירופה ב"בל" ועוד שלושה ניצחונות כתותחן זנב של מפציץ B-29 מעל יפן.
גם מקומם של אנשי הצי האמריקני לא נפקד: כך למשל ריצ'רד תומאס ופול גאנשירט – שניהם תותחנים במטוסי סיור ימיים PBY Catalina – כל אחד מהם היה בעל חמש הפלות של מטוסי קרב יפנים. למרות שמספרים אלה עשויים להיות גבוהים ולא מדויקים בשל הקושי הטמון בקביעת מי ירה על מה, נראה ברור כי מספר משמעותי של תותחנים למעשה הפיל לפחות חמישה מטוסי אויב וזכה למעמד לא רשמי של "אס"
. אחד מהתותחנים המעטים שקיבלו הכרה רשמית על ההפלות שלהם היה בנג'מין וורנר (Benjamin Warner), תותחן צד במפציץ B-17. במהלך משימת הפצצה ב- 5 ביולי 1943, הפיל וורנר שבעה מטוסי קרב גרמנים, ועל כן קיבל את צלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross) . הוא סיים את המלחמה עם 9 הפלות מטוסי אויב.
 צוות המטוס של Michael Arooth

על פי רוב ההיסטוריונים, תותחן המפציץ עם ציון ההפלות הגבוה ביותר היה סמל בכיר מייקל ארות' (Michael Arooth), תותחן זנב של מפציץ B-17 "טונדלאייו" ("Tondelayo"), שהפיל בסך הכל 17 מטוסי קרב של האויב במהלך 14 משימות. ארות' היה אחד מתותחני המפציצים המעטים שזכו להכרה רשמית, וזכו לצלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross).
ציטוט מתוך תעודת העיטור שניתן לארות': "נשיא ארצות הברית של אמריקה, שהוסמך על ידי חוק הקונגרס מה 9 ביולי 1918 מתכבד להציג את צלב השירות המצוין לסמל בכיר מיכאל ארות' (מספר אישי 31128966), מחיל האוויר של צבא ארצות הברית, על גבורה יוצאת דופן בפעולות צבאיות נגד אויב חמוש בעת ששימש כתותחן מפציץ כבד B-17 של טייסת הפצצה 527, קבוצת הפצצה 379 (H), של חיל האוויר ה -8 האמריקאי. תיאור המעשה: בעת שהשתתף במשימת הפצצה ב -30 ביולי 1943, נגד מטרות קרקע מעל אדמת האויב בגרמניה, הפיל סמל ארות' שלושה מטוסי אויב ואף על פי שקו החמצן של המטוס נקרע, אחד התותחים נתקע, האינטרקום הפנימי חדל לפעול והוא נפצע קשה מרסיס פגז , הוא נשאר בתפקידו, תיקן את התותח, והפיל את המטוס הרביעי: האומץ האישי והמסירות הקנאית של סמל ארות' שהתבטאו באירוע זה, תמכו במסורות הגבוהות ביותר של השירות הצבאי ושקפו את האשראי שניתן לו, לחיל האוויר השמיני ולחיל האוויר של צבא ארצות הברית ".
בשנת 1958, ארות' נבחר כאורח של כבוד במהלך טקס הקמת הקבר של החייל האלמוני בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. הוא נפטר בפברואר 1990 בגיל 70. כמחווה לשירותו במהלך המלחמה נקראו בשמו נאומי הקונגרס של הסנטור ריצרד ניל ממסצ'וסטס
מקור: Air Force Gunners


בתמונה למעלה - ציור המתאר סצנת קרב אופיינית בעת קמפיין ההפצצות של בעלות הברית - תקיפת מבנה B17 על ידי מטוסי FW-190. 








יום רביעי, 18 באפריל 2018

תהיתם פעם למה אתם מרגישים תחושת בחילה בזמן נסיעה?






במוח שלנו מצויה מערכת שנקראת המערכת הווסטיבולרית (מערכת שיווי המשקל). זו המערכת שמספקת לגוף שלנו מידע בנוגע למיקומו ותנוחת גופו. מה שמעניין זה איך המערכת הזו יודעת את זה. באוזן הפנימית שלכם ישנן תעלות שבהן נוזלים, והעצבים שבתעלות קולטים את מיקום הנוזלים, שזזים כמובן בהתאם לתנועות שלכם, ואומרים למוח מתי אתם בתנוחה רגילה (עומדים או יושבים) ומתי אתם הולכים (במצב כזה הנוזלים ינועו אחורה וקדימה בתוך התעלות) או הפוכים.
בנוסף למערכת הווסטיבולרית יש לנו בגוף גם את המערכת הקינסתטית (או מערכת התחושה הפנימית) שמספקת תחושה במרחב ומשוב מהשרירים ומערכת העצבים.
אז למה זה גורם לנו להקיא?
ובכן, השערה אחת היא שהמוח שלנו מתבלבל. בזמן נסיעה העיניים שלנו והמערכת הקינסתטית קולטות תנועה, אבל המערכת הווסטיבולרית לא. הרי אתם יושבים/עומדים ולא זזים, ובכל זאת אתם בתנועה. המוח שלנו מקבל מסרים סותרים, ומבין שמשהו לא בסדר. אבל בגלל שהחלק במוח שאחראי על תחזוקה הוא קצת... פרימיטיבי ולא מתפתח במיוחד, יש לו רק מסקנה אחת לסתירה הזו: רעל. הגוף שלכם הורעל וצריך להוציא את הרעל מיד. ולכן הוא מורה לגוף להקיא.
זה עובד גם הפוך: נניח ואתם בנסיעה מפותלת במיוחד, והגוף שלכם זז, ובעקבותו גם הנוזלים באוזן והמערכת הקינסתטית מרגישה תנועה. אבל אתם בכלל מסתכלים על העיתון או בטלפון, והמוח לא מקבל מהעיניים שום תמונה של תזוזה. גם במקרה הזה, הוא יחשוב שמדובר ברעל שגורם לסתירות וינסה לגרום להקאה.
מקור: הספר "המוח הטיפש"







יום חמישי, 12 באפריל 2018

מייקי כתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים לסטודנטים ועיבוד סטטיסטי




אקדמאית בעלת ניסיון רב מספקת שרות ייחודי בכתיבה אקדמית ומחקרים, איתור מקורות אקדמיים, עריכת הצעות מחקר ופרק שיטת מחקר, סטטיסטיקה, ניתוח נתונים וממצאים:
  • איתור מקורות אקדמיים, כתיבה והגהה של סקירות ספרות, פרוסמינריונים, הצעות מחקר, עבודות אקדמיות, סמינריונים ותזות, כולל ניתוח סטטיסטי מקצועי. סיוע מיוחד לסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, כולל ממ"נים.
  • ניתן להתמקד בהגהה של קובץ קיים, איתור מקורות אקדמיים, כתיבת עבודות, סמינריונים, ניתוח ממצאים וסטטיסטיקה, שימוש בSPSS, כתיבת פרק ממצאים, מחקר עיוני, איכותי או כמותי, תרגומים ועוד.
  • ברשותי ניסיון רב במגוון תחומים כגון משפטים, כלכלה, חינוך, לוגיסטיקה, מדעי החברה, מדעי המדינה, יחב"ל, ביולוגיה, סיעוד, תקשורת, היסטוריה, שיווק ומנהל עסקים.
  • הכתיבה הנה אקדמית בהתאם לAPA, ל ASA או לדרישה.


מייקי 055-8847962
בפייסבוק "מייקי כתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים בתשלום לסטודנטים"

יום רביעי, 11 באפריל 2018

חובשת מוסמכת מד"א מלווה באופן פרטי ארועי ספורט ומאושפזים





מנהלים קייטנה או עורכים טורניר ספורט?
נמצאת בשמירת הריון? מאושפז בבית חולים בעקבות ניתוח? עברת תאונת דרכים וישנה הגבלה בתנועה? סבתא לא מרגישה טוב וזקוקה להשגחה צמודה בלילה? יולדת ומעוניינת שאתלווה אלייך ולרך הנולד?
חובשת מד"א אקדמאית פנויה לעבודה פרטית בארועי ספורט ובהשגחות וליווי מטופלים המאושפזים בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים.
ההשגחה וליווי מטופלת או מטופל, החל מגיל ינקות ועד לגיל השלישי. מיועד ל:
  • טורנירים וארועי ספורט.
  • נשים בהריון ולאחר לידה.
  • חולים אונקולוגיים.
  • מאושפזים גריאטריים וסיעודיים.
  • מאושפזים אחרי ניתוח ועוד.


מיכל (מייקי) קורן, חובשת מוסמכת מד"א
טלפון 054-7790549
בפייסבוק"מייקי חובשת פרטית בארועי ספורט ומשגיחה על מאושפזים"

יום שני, 9 באפריל 2018

היום לפני 40 שנה: כשמתיחה לא מוצלחת משתקת חצי מדינה








ב-9 באפריל 78' נהג במכוניתו חיים מורדוך, בן 39, עובד בחברת "אגרקסקו". במכוניתו, כמו במכוניות אחרות של החברה, היה מותקן מכשיר קשר ששימש לתקשורת בין עובדי החברה (וכן חברות חקלאיות אחרות) בעידן הטרום סלולוארי. בשעת ערב שמע לפתע ברשת הקשר קול לא מוכר: "מישהו שומע אותי? אני פצוע. עזרו לי". אותו חיים מורדוך עלה בקשר ואמר בתגובה "מי אתה? איפה אתה? אבוא לעזור לך". אך לא קיבל תשובה.
חיים מורדוך עצר בתחנת המשמר האזרחי בנס ציונה ודיווח על כך לשני מתנדבים. השלושה חזרו למכונית, ושוב קלטו את הקריאות של אותו אדם. הם ענו לו ושאלו אותו שוב למקומו, ולפתע החלו צרחות בקשר "עזה! אני בעזה! הם רצחו אותה! יש להם נשק!". מיד לאחר מכן עלה לרשת קול אחר, במבטא ערבי, שאמר "הרגנו אותה, יש לנו נשק, מי שיתקרב נהרוג אותו גם". אחד המתנדבים שהיה דובר ערבית ניסה לשוחח עם האדם בערבית ולברר איפה הם נמצאים בעזה, אך נענה בעברית. "אנחנו נוסעים לאשקלון לרצוח יהודים". כאן דווח העניין למשטרה, והחל בלגן מטורף ששיתק חצי מדינה;
חודש לפני כן נחתו מחבלים במעגן מיכאל וביצעו פיגוע רצחני בכביש החוף בו נהרגו 35 ישראלים. במשטרה ובצבא לא לקחו צ'אנס - וחסמו את כל הכבישים מראשון לציון דרומה. באשקלון הודיעו משטרות לציבור להכנס לבתים ולרדת למקלטים - מי שיכול. מחסומים הוצבו בכמויות ובמספר מקומות נהגים לא שמו אליהם לב ונפתחה עליהם אש , כאשר למרבה המזל איש לא נפגע. הנסיעה מבאר שבע צפונה לתל אביב בשעות הערב והלילה הותרה אך ורק בשיירות מאובטחות. רדיו בגדד בעירק הודיע שעות לאחר מכן על "פעולת פדאיון בשטח האדמות הכבושות" .
חופי הים מתל אביב ועד עזה נסרקו. מטוסים ומסוקים האירו את השטחים הפתוחים בפצצות תאורה. רחובות ערי מישור החוף הדרומיות, מהשכונות הדרומיות של תל אביב ודרומה, התרוקנו מאדם. השמועות רצו והיו שונות ומשונות: "מחבלים נחתו בחוף ראשון לציון, חטפו מכונית , לקחו אותם כבני ערובה ונסעו לעזה". "יריות נשמעו באשקלון", וכו' וכו'. אזרחים רבים באו לתחנות המשטרה לברר מה קורה והאם ניתן להתנדב ורבים מהם עמדו בצידי הדרכים עם כלי נשק. רשות השידור שבתה באותם ימים אבל מחלקת החדשות של הטלויזיה בראשותו של חיים יבין ביקשה להתארגן לשידורים אם אכן התברר כי ישנה התקפת מחבלים.
לאט לאט, בשעות הלילה - התברר האמת : אין סימנים למחבלים. אין סימנים לחטופים. לא היו יריות. ובעצם- לא היה כלום. מתיחה אחת ששיתקה חצי מדינה, וכמעט הובילה לקורבנות בנפש....ככל הנראה, מבצע המתיחה לא נתפס.