מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שבת, 9 בדצמבר 2017

"מלשינון" אקדמי הוקם כדי למנוע כפייה של דעות פוליטיות על ידי מרצים


סטודנטים דעו את זכויותכם: השבוע ארגון 'אם תרצו' הקימו קו חם, שבו סטודנטים יוכלו להתלונן ברגע שמרצה מנצל לרעה את במת המרצה לשטיפת מוחות אוטואנטישמית ופוסט ציונית.
חשוב לומר: ביקורת זה מצוין. באמת. כולנו בעד. אבל כפיית דעות פוליטיות והשתקת סטודנטים ציונים זה מצב פסול. ואין לקבל אותו. יבכו כמה שיבכו המנותקים במגדל השן.
לא פלא שדווקא פרופ' יצחק נבו שהצהיר בעבר על שיתוף פעולה עם פעיל BDS, חתם על עצומות עידוד השתמטות מצה"ל ועידוד חרם, הוא זה שתוקף את היוזמה הברוכה. פרופסורים כאלה, כורתים במודע את הענף עליו הם יושבים. חבל שהדבר לא הוזכר בכתבה. חיזוק BDS כמוהו כחיזוק האנטישמיות, פשוט בהופעתה המחודשת.
המצב באקדמיה הישראלית בכי רע. בעולם מתוקן האוניברסיטה היא זו שהייתה צריכה לספק לסטודנטים מקום להתלונן, אולם במציאות כיום מוסדות האקדמיה ומובילי המוסדות הם אלה התומכים ומאפשרים למרצים לנהוג בבריונות כלפי סטודנטים. ובעולם מתוקן עוד יותר, לא היה בו צורך בכלל, מהסיבה שהיו מוקיעים את הפוליטיזציה, הפיכת השיעור האקדמי לבמה פוליטית קיצונית ואנטי-ישראלית, בשנייה שהיא הופיעה.
המל"ג קובע במפורש בסעיף ג' של החלטתו בדבר החופש האקדמי כי:
"במקרים שתוגשנה תלונות בנושאים אלה, על המוסדות לפעול לבדיקתן ולטיפול בהן לפי הנדרש, בדרכים המתאימות" 
ובנוסף קובע כי יש
"למנוע מצב בו סטודנטים או מרצים יסבלו מדחייה, השתקה, הדרה או אפליה בשל עמדותיהם הפוליטיות"
לכן, אם אי פעם במהלך שיעור חשת כי השיעור הפך להיות פלטפורמה פוליטית חד-צדדית יותר מאשר שיעור אקדמי גרידא, פנה ל"אם תרצו": המספר לפניות לסטודנטים: 072-2506236








יום שלישי, 5 בדצמבר 2017

הסתה באוניברסיטת תל אביב - משווים בין אירופה בעבר ואירופה בהווה

בערבית: אירופה בעבר, אירופה בהווה

באוניברסיטת תל אביב עושים הגדרה מחדש למונח איסלאמופוביה. זוהי הכרזה שעיצבו המעצבים הגרפיים של אוניברסיטת תל אביב שמשווה בין ארופה של עכשיו לאירופה של אז: האם מדובר בזדון או רשלנות?
כרזה זו פורסמה בבניין גילמן שאוניברסיטת תל אביב לכנס של הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למשפטים - כרזה זו מצוידת בקריקטורה מקוממת של קרלוס לטוף, שהופיע במקום השלישי ברשימת מובילי הדיעה האנטישמים של מרכז שמעון ויזנטל לשנת 2012 וזכה במקום השני בתחרות קריקטורות השואה של היומון האיראני החשוב המשהרי. מר לטוף זכה גם במקום השני בתחרות קריקטורות השואה של העיתון האיראני החשוב همشهری. לטוף הוא אנטישמי ארסי וכל שימוש בו פסול. יש כאן כשל משמעותי.
זהו כנס על אנטישמיות, נראה לי הגיוני לשים בו קריקטורה אנטישמית. אם זה היה משהו קלאסי יותר כמו יהודי מחבק את הגלובוס עם מבט מרושע, אף אחד לא היה אומר כלום. אני די בטוחה שגם שירת ההימנון הפלסטיני תוך כדי הנפת דגלים שהתרחשה לפני שבוע באוניברסיטת תל אביב בכנס עבור הסטודנטים שלה לא התרחשה בגלל רשלנות.
לא סתם לטוף זכה בכל הכבוד והיקר הזה. המסר הזה - הוא בדיוק האנטישמיות החדשה ישנה, שמופצת על ידי אנטישמים ותיקים וחדשים, מוסלמים ופרוגרסיביים מערבים. וכמובן כולל יהודים שונאי תרבותם. זה אותו דרעק. טוף הוא לא הבעיה פה... הוא האויב והוא עושה את עבודתו נאמנה, מי שבעייתי כאן זה האקדמיה הישראלית שמוצפת באידיוטים שימושיים. למעשה, פוביה מוגדרת כפחד לא רציונלי. פחד מאיסלאם זה לא פוביה. היו פיגועי טרור בכל אירופה ובבריטניה ותאי טרור של דאעש מקננים להם ופורחים במסגדים וברחובות. מימון מגיע מקטאר ומסעודיה.
בניגוד לכך, יהודים מעולם לא היוו סכנה לאף עם, לאום או מדינה. מעולם יהודים לא העזו לבוא בדרישות שהארצות יתאימו עצמן אליהם ולמנהגיהם. אי אפשר להשוות שואה שבה נטבחו עשרות מליוני אנשים תמימים לפחד הגיוני ומקובל מדת רצחנית שג'יהאד אחד מרכיביה העיקריים. פוביה היא פחד לא רציונלי ממשהו שלא אמור לעורר פחד כלל ולכן איסלמופוביה היא אוקסימורון ,האסלם נותן את כל הסיבות הרציונליות לפחד ממנו ולכן לא יכולה להיות איסלמופוביה, נכון שלא כל המוסלמים הם טרוריסטים אבל כל הטרוריסטים הם מוסלמים. אין איסלמופוביה בעולם המערבי, הלכה למעשה, מאחר ופוביה הנה פחד לא מבוסס. הפחד המופנה כלפי מוסלמים הנו מבוסס היטב.
לפיכך, לאור המדניות הציבורית אותה מיישמים באוניברסיטה, אפשר בשקט להכניס גם את אוניברסיטת תל אביב לרשימת מובילי הדעה האנטישמיים, ובמקום מכובד ברשימה. לא מדובר כאן בפעילות של מרצים בודדים, בחריגה. אמנם לא מדובר בכלל עובדי האוניברסיטה, אבל הפעילות השמאלנית ההזויה באוניברסיטת תל-אביב אינה פעילות שולית או זניחה. לפני שרצים לחוקק חוקים כנגד תומכי ופעילי BDS הגיע הזמן שהממשלה וגורמי האכיפה בארץ יתחילו לפעול כנגד פעילי מסע התעמולה האנטישמי והפרו פלשיתיני גי'הדיסטי המנוהל באין מפריע באקדמיה בישראל.
לוגו ישן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב
עובדת טריוויה בנוגע למקור המימון של אוניברסיטת תל אביב - בשנת 1936, שנתיים לפני קבלת המדליה מהיטלר, ייסד הנרי פורד את הקרן הנקראת על שמו. קרן זו תומכת במפעלים חברתיים, אמנותיים ופוליטיים מובהקים ומכחישה כל נטיה אנטישמית המיוחסת לה. פורד, אשר האנטישמיות שלו היתה לעיקר השקפתו, הוריש את כל הונו לקרן, ואף ציפה שהיא תפעל בהתאם למניפסט הערכי האנטישמי שהוא הותיר כצוואה רוחנית ליורשיו, זאת תוך שהוא מכחיש את היותו אנטישמי. כמה מבני משפחתו, ובעיקר בנו, מילאו לאורך השנים תפקיד מרכזי בקרן. קרן פורד הקימה זרוע האמונה לטפל בענייני ישראל והיהדות בשנת 1979. הזרוע נקראת: "קרן פורד ישראל" וגם "הקרן לישראל חדשה". קרן זו מעבירה מימון גם לאוניברסיטת תל אביב וידוע לכל, כי בעל המאה הנו בעל הדעה.










יום שבת, 2 בדצמבר 2017

Fake news בתקשורת הישראלית בעת הדיווח על התביעה של שירה רבן





ממליץ לכולכם לצפות בראיון של "הפוליגרף האנושי" גיא פלג עם שירה רבן.
שימו לב למניפולציות שעורכים עליכם, הצופים - למוזיקת האימה, למיסתורין סביב השאלה המרחפת "מה באמת מתרחש שם, בקומה השניה", משל מתגורר שם אדון האופל הלורד וולדמורט שאת שמו אין להגות.
שימו לב לשאלה שלא נשאלה: איך יכול להיות שכבר בערבו של היום *הראשון* בו התייצבת לעבודה במעון ראש הממשלה, יום בו עבדת 5 שעות ושש דקות על פי תדפיס הנוכחות (מ-10:35 ועד 15:41), לא יום ארוך במיוחד, את כבר שולחת מסרון לחברה בזו הלשון: "אני גמורה העבודה שם מוחקת את הגוף והבריאות אני ממש מקווה שהשם ייתן לי כוחות"?
הייתכן שהכל מתוכנן מראש?
ואיך, על 22 ימי עבודה (יפה שחזרת שוב ושוב לזירת הפשע, לא מעלה תהיות כלל) את תובעת רבע מליון ש"ח, מריח קצת כמו תאוות בצע, לא?
ומה שמבחינתי הוא האקדח המעשן, תשובתה לשאלה "איך מישהי כמוך מגיעה לעורכי הדין הבכירים מהשורה הראשונה שמייצגים את מני נפתלי?". והתשובה: זו שהכניסה אותי לעבודה הפנתה אותי אליהם. סליחה??
זו שהכניסה אותך לעבודה במעון ראש הממשלה אצל משפחת נתניהו היא זו שהפנתה אותך לעורכי הדין שעשו קריירה מלתבוע ולהכפיש את משפחת נתניהו?!
מי היא?
וזה לא נראה תפור ומבושל?!
אינני יודעת מי שתל את השחקנית הזאת במעון ראש הממשלה. באמת, אין לי יומרה כזאת. אבל יום אחד, לא מאוד רחוק מהיום, כשהפיברוק הזה ייחשף והמסיכה תוסר מעליה, יהיה ברור לכם שהסיבה האחת והיחידה שהפייק-סיפור שלה קיבל את הבמות הכי מרכזיות בתקשורת הישראלית, הבמות הכי נחשקות ועתירות הרייטינג,
היא לא כי היא סיפרה אמת, אלא כי היא טינפה על נתניהו (לא חשוב איזה נתניהו העיקר שיהיה נתניהו).
ה"אמת"?
לא מעניינת, לא מביאה רייטינג ולא מקדמת אל היעד.
ככה נראית (רוב) התקשורת הישראלית, מזוייפת, מושתלת ושקרית.


יום שישי, 1 בדצמבר 2017

אמא נרצחה לי - דוקומנטרי: סיפורה של ג'יפסי רוז






ג׳יפסי רוז בלנשרד נערה בת 19, שבשל פיגור בהתפתחות גילה המנטלי היה 7, סבלה משורה של מחלות: ניוון שרירים, לוקמיה, אסטמה ומחלת ריאות. היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים מאז הייתה ילדה, הסתייעה במכשיר חמצן, ניזונה מצינור הזנה ונטלה עשרות כדורים מדי יום.
ב-14 ביוני 2015 עלה בחשבון הפייסבוק שלה סטטוס: ״הכלבה מתה״ ולאחריו: ״שחטתי את החזירה השמנה ואנסתי את בתה התמימה. הצעקות שלה היו חזקות כל כך״.
שוטרי העיירה ספרינגפילד שבמיזורי פרצו לביתה ומצאו את אימה, דידי בלנשרד, מתה במיטתה שבגופה עשרות דקירות סכין. ג׳יפסי רוז נעדרה ולבסוף נמצאה בוויסקונסין עם ניקולס גודיג׳ון, בחור הלוקה בהפרעה נפשית ואוטיזם, אותו הכירה באתר הכרויות לנוצרים.
הסיפור רק החל להסתבך כאשר התגלה שג׳יפסי רוז היא בעצם אישה בת 26, עם מנת משכל תקינה, בריאה והולכת על רגליה. התברר כי במשך 26 השנים אימה, דידי, דרשה ממנה להעמיד פני נכה, לקחה אותה מאות פעמים לבתי חולים, בוצעו בה שורות של ניתוחים לשווא וכן היא נטלה כדורים שלא לצורך מה שגרם לה להתקפים פסיכוטיים, היא מעולם לא הזדקקה לצינור ההזנה או החמצן. בנוסף האם גילחה את שיערה של ג׳יפסי רוז בטענה שבמילא ינשור מהטיפולים במחלת הסרטן (שכן, כמובן לא היו לה..). אף אחד מבני המשפחה/חברים ידע את האמת. אפילו לא אביה של ג׳יפסי רוז!
כך, רק לאחר הרצח התגלה כי האם סבלה מ״תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח״ (Munchauzen by proxy). הפרעה פסיכיאטרית בה אדם, שהינו ברוב המכריע של המקרים הורה לילד, מגזים בתיאור מצבו הרפואי, או יוצר סימפטומים מלאכותיים של מצב רפואי קשה – כך שהילד "זוכה" לטיפול רפואי שאינו הולם את מצבו האמיתי, ומתאשפז פעם אחר פעם ללא סיבה ממשית ולעיתים אף נאלץ לעבור פרוצדורות רפואיות מסוכנות וחודרניות כגון ניתוחים העלולות לחשוף את הילד לנזק חמור. למעשה, ביטוי זה של התסמונת הוא דרך יוצאת דופן ונדירה של התעללות בילדים (child abuse).
 ג׳יפסי רוז וניקולס הועמדו למשפט רצח. מקור: התמכרות קשה לסרטים דוקומנטריים הסרט ״אמא נרצחה לי״, פסטיבל דוקאביב (ועכשיו בvod-הוט ויס)






Documentary - Mommy Dead and Dearest. A true mystery of a mother and daughter - Dee Dee a Hh Media



יום רביעי, 29 בנובמבר 2017

לטפס על האוורסט בהכוונתו של מגפיים ירוקים





הר האוורסט הנו ההר הצעיר בעולם והגבוה בעולם. לכן, רבים מאוהבי האקסטרים מהעולם המערבי מנסים לטפס לפסגת האוורסט. יחד עם זאת, לאור תנאי השטח הקשים - האוויר הדליל, הגובה הרב והטמפרטורה הנמוכה, הר האוורסט משמש גם כאתר לקברים פתוחים הגדול בעולם. על הר האוורסט יש כרגע כ 200 גופות נטושות של מטפסים ומטפסות שניספו בנסיון להגיע לפסגת ההר או בירידה ממנו, רובן משמשות היום כאבני דרך וסימני מקום עבור מטפסים אחרים.
מגפיים ירוקים
המטפסים המנוסים מזהים את הגופות בשמם המלא, כולל הסיפור שמאחורי הטרגדיה ומשמשים תזכורת כואבת לעוצמתו הבלתי מתפשרת של הטבע ולעומתו - קטנותו של האדם. באחד מני רבים - מסופר סיפורו של המטפס המכונה "מגפיים ירוקים" (בתמונה למטה - שוכב מתחת לסלע). "מגפיים ירוקים" הוא מטפס הודי בשם טסוואנג פאלג'ור שנספה ב 1996, הוא שוכב לצד מערה דרכה כל המטפסים המעוניינים להגיע לפסגת האוורסט עוברים בה, "מגפיים ירוקים" משמש היום כסימן דרך עבור אותם מטפסים בדרכם לפיסגה ובכך הם מחשבים מה המרחק שלהם ממנה.
"מגפיים ירוקים" מצא את מותו כאשר בסופת שלגים הוא נפרד מהקבוצה שלו, הוא הצליח למצוא מחסה תחת המערה אך ללא הועיל, הוא נלחם במשך שעות להישאר בהכרה עד שלבסוף נכנע לקור הקיצוני ומצא את מקום מנוחתו הנצחי.
מדוע לא מפנים משם את הגופות ?
התשובה נעוצה בכך שחילוץ הגופות הוא כמעט בלתי אפשרי, הגופות נמצאות בגובה השיוט של מטוס נוסעים, האוויר כל כך דליל שמסוק חילוץ אינו יכול לרחף בו ואחוזי החמצן באוויר כל כך נמוכים שבני אדם שלא עברו הליכי הסתגלות של חודשים לא יוכלו לשרוד בו, וכמובן - הטמפרטורות.
לתמונות נוספות מאתר הקבורה הגדול בעולם.




ביטויים משעשעים ומצחיקים בצרפתית







בתור דובר צרפתית, אני יכול להעיד שהשפה (גם סלנג וגם לא) עשירה ביטויים משעשעים במיוחד. החלטתי לשתף בכמה בולטים
* איך נקרא עטלף צרפתי? עכבר קירח! (Chauve-souris) - (בטמן זה בעצם איש העכבר הקירח?)
* אז איך צרפתי אומר שיש עליו 97 שקלים? יש לי 4 כפול עשרים ועוד 10 ועוד 7! (quatre vingt dix sept)
* כשלצרפתי אין מצב רוח, אומרים עליו שהוא מפליץ הצידה! (un pet de travers)
* כשרוצים לתאר משהו מאוד קשה לביצוע, אומרים: לפדל בקוסקוס! (Pédaler dans la semoule)
* צרפתי לא פחדן, הוא תרנגולת רטובה! (une poule mouillée)
* איך נוחרים בצרפתית? מרנרנים! (Ronroner)
* כשרוצים להגיד שמישהו בר מזל, אפשר להגיד - התחת שלו מלא באטריות! (Avoir le cul bordé de nouille)
* כשרוצים להגיד למישהו שהוא חמוד, אפשר להגיד לו - "אתה כרוב קטן"! (T'es un p'tit chou)
* צרפתי לא מתגנדר, הוא שם את עצמו על ה-31! (Se mettre sur son 31)
* צרפתי לא מתעלף, הוא נופל לתפוחים! (Tomber dans les pommes)
* צרפתי לא יגיד לך "שחרר ממני", הוא יגיד לך- לך תבשל ביצה! (va te faire cuire un œuf)
* כשצרפתי רוצה להגיד שמשהו מוזר, הוא יגיד שמשהו פעמון! (Il y'a quelque chose qui cloche)
* בצרפת אין קור כלבים, יש קור ברווזים! (Un froid de canards)
* כשצרפתי רוצה לתאר משימה קשה ללא צורך הוא אומר - לחתוך שיערה לארבע! (couper les cheveux en quatre)
* כשצרפתי רוצה להגיד שאתה סתם עושה עניין גדול משום דבר, הוא אומר שאתה מכין מזה גבינה! (En faire tout un fromage)
* כשצרפתי רוצה להגיד לך שאה עושה משהו מיותר, הוא יגיד - אתה משתין לתוך כינור! (Pisser dans un violon)
* צרפתים לא מעצבנים, הם גורמים לך לחרבן! (Faire chier)
* לצרפתי אין רעיון לא בשל, יש לו גבינה לבנה בראש! (Avoir du fromage blanc dans la tête)
* לצרפתי אין רוח שטות, יש לו עצירות במוח! (La constipation des neurones)
* כשצרפתי חייב לחרבן, יש לו קיש על שפת התנור! (Avoir la quiche au bord du four)
בונוס:
בתור בלגי, אני מושא ללעג בפי צרפתים, אז קחו בדיחה על בלגים:
* למה בלגי מכניס את הראש קבוע למקרר?
- כדי לרענן את הזיכרון!
ואכן בלגים הם כל כך טיפשים ביחס לצרפתים, שהם פשוט אומרים 97.






יום שישי, 24 בנובמבר 2017

הרופא שגילה שהוא פסיכופת








מדען המוח ג'יימס פאלון הוכיח שרוצחים רבים אינם אחראים על מעשיהם והיה עד מבוקש במערכת המשפט האמריקאית -- עד אשר בדק בפיזור דעת את המוח שלו עצמו.
ג'יימס פאלון , פרופסור לפסיכיאטריה ומומחה לנוירולוגיה ואנטומיה, חוקר את מוחותיהם של פסיכופתים במשך עשרות שנים. יום אחד קיבל לידיו סריקות מוח לבדיקה (מסוג PET), מבלי שנאמר לו דבר על האנשים שאת מוחותיהם בדק. אחרי בחינה מדוקדקת גילה פאלון שחלק מהסריקות מכיל מאפיינים אבנורמליים – חוסר פעילות באזורים מסוימים במוח, שמהווים צמתים קריטיים בהתנהגותו של אדם. את התצלומים החריגים הוא אסף בנפרד, רק כדי לגלות לאחר מכן שהיו אלו מוחותיהם של רוצחים.
פאלון היה המום, אבל הרחיב את טווח בדיקתו גם לבני משפחתו הקרובים – הוא סרק את מוחותיהם של כולם, כולל שלו עצמו. לכולם הייתה פעילות מוחית תקינה, למעט אחד מבני המשפחה: פעילותו המוחית הייתה זהה בדיוק למוחות הרוצחים שבדק פאלון לפני כן. כשניגש לבדוק מיהו אותו סורר במשפחתו, פאלון גילה לתדהמתו שמדובר בו. מוחו הדגים בדיוק את התצורה הפסיכופתית שהוא עצמו גילה. בעקבות התגלית המדהימה הזו, פאלון עצמו גילה במקרה שיש לו קרובי משפחה שביצעו רציחות לאורך תקופת זמן ארוכה, מ-1667 ואילך.
אבל בזאת לא הסתיימה החגיגה. בבדיקה גנטית של כל בני המשפחה, גילה פאלון שכולם נושאים גרסה מוחלשת של "הגן הלוחם" (Warrior Gene / MAO-A Gene), האחראי להתנהגות אלימה. אבל הסתבר שזה חל על כולם מלבדו – הוא היחיד שנושא את הגרסה המלאה של הגן האלים. ביחד עם תוצאות סריקת המוח, ג'יימס פאלון היה אמור להיות רוצח קר ואדיש, ולא פרופסור לפסיכיאטריה במוסד אוניברסיטאי.
מתוך הספר The Psychopath Inside: A Neuroscientist's Personal Journey;






יום ראשון, 19 בנובמבר 2017

החודש לפני 44 שנה (נובמבר 1973) - יוצא אלבום הבכורה של להקת "כוורת", "סיפורי פוגי".









סיפורו של אלבום:
אי שם בנובמבר 73, בשלהי ימיה של המלחמה ששנתה את הכל, יצא לאור "סיפורי פוגי"- אלבום הבכורה של אחת הלהקות שהשפיעה יותר על עיצוב הפסקול הישראלי לדורות- להקת "כוורת"!
מרבית מחומרי האלבום נכתבו עוד בימים בהם חברי הלהקה היו חיילים צעירים בלהקת הנח"ל.
גלגולה הראשון של הלהקה, מקורו בהרכב שקורץ מכוכבי להקת הנח"ל הזוהרת של שנות ה 70 המוקדמות- דני סנדרסון, אפרים שמיר, מאיר פניגשטיין, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, מירי אלוני, דיויד שאנן ותמי עזריה, שביחד יצרו אופרת רוק, שקיבלה משכן של קבע בגל"צ, בפינת "סיפורי פוגי" בתכניתו של דורי בן זאב. מכאן למעשה נולד שמה של האופרה-"אופרת פוגי".
האופרה שנצבעה בצלילים קצביים, משחקי מילים הומוריסטיים וסיפורים לא מציאותיים (מצלצל מוכר?), הוקלטה ברובה בביתו של סנדרסון, ולא הצליחה לגעת בקהל המאזינים בארץ, היות ועולמם המוזיקלי של חברי הלהקה שהיו ברובם עולים חדשים, היה מושפע בעיקר מלהקות הרוק של שנות ה-60 בחו"ל- מוזיקה שרק התחילה לחלחל בתודעה הישראלית של אותם הימים - ימי הזוהר של הלהקות הצבאיות ומלך הכלים כולם- האקורדיון.
בהמשך שינה ההרכב גלגוליו השונים עד שהפך להרכב של להקת "כוורת" כמו שאנחנו מכירים אותו.
חברי הלהקה לא התייאשו מהקהל הישראלי שלא קיבל באהבה את שני הסינגלים הראשונים שהוציאו (מרץ 73) - "שירות עצמי", ו- "לא ידענו מה לעשות", והמשיכו לעבוד במרץ על אלבומם הראשון. אבל אז, כמו בכל סיפור סינדרלה, התעופפו צליליהם לאוזניו של המפיק והאמרגן אברהם "דשא" פשנל שהתאהב ברוח החדשה שהביאו איתם חברי הלהקה, והחליט להפיק את אלבומם הראשון.
ביוני 73 עלתה הלקה עם תכניתה הראשונה שכללה שירים ומערכונים, במקביל לעבודתה על אלבום הבכורה שלה. הלהקה חרשה את הארץ בהופעות ומצאה קושי רב ביצירת קהל מעריצים אמיתי ונאמן, עד ש...
אוקטובר 73, פרוץ מלחמת יום הכיפורים. החליטה הלהקה להופיע במוצבים השונים ברחבי הארץ- החלטה ששינתה את הכל. הלהקה התקבלה באהבה רבה בקרב החיילים שהיו כבולים בין שברי הזכוכית של המלחמה הנוראית. דמיינו לעצמכם- שדה קרב, אווירה קשה של שכול וכאב, ומשום מקום, מגיעה פתאום להקה קצת אחרת, חבורת מקורזלים עם גיטרות שנונות ומערכונים קולחים, ומצליחה לחמם את הלבבות החרוכים- משהו טוב קרה שם.
בתום המלחמה יצא אלבום הבכורה של הלהקה- "סיפורי פוגי" שכלל רובו ככולו קלאסיקות נצחיות של רוק ישראלי, עם גלגולים שונים של להיטים שעיצבו את הפסקול הישראלי, עוד מימיה של – "אופרת פוגי".
באותה השנה "המגפיים של ברוך" זכה בתואר שיר השנה, ו"כוורת"- שחצי שנה קודם לכן הייתה העוף המוזר עם השירים הגלותיים, זכתה בתואר- "להקת השנה".
והשאר, היסטוריה..








יום שישי, 17 בנובמבר 2017

היום לפני 70 שנה (17.11.1947): פגישת גולדה מאיר ז"ל עם מלך ירדן עבדאללה הראשון.







חודשים ספורים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, יצאה גולדה מאיר בחשאי לירדן, מחופשת לערביה, כדי לפגוש את המלך עבדאללה. בפגישה רמז עבדאללה כי לא יפעל נגד כינון מדינה יהודית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם אם הצד היהודי לא יפריע לו להשתלט על החלק הערבי של א"י (יהודה, שומרון ומזרח ירושלים). עבדאללה לא העז אמנם לפרוש מהמחנה הכל-ערבי במלחמתו בישראל במלחמת העצמאות, אך למעשה, אף על פי שמינוהו מפקד עליון של כל הכוחות הפולשים, נמנע מלהשתתף בהתקפה על השטח שהוקצה למדינת ישראל.
במאי 1948, ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות נפגשו גולדה מאיר ועבדאללה בשנית, וכך כתבה גולדה מאיר בספרה "מאיר גולדה, חיי":
אני (גולדה) פתחתי בשיחה וניגשתי ישר לענין: "האם אחרי הכל הפרת את ההבטחה שנתת לנו?" שאלתי אותו. הוא לא ענה על שאלתי במישרים. במקום זה אמר כך: "כאשר הבטחתי את הדבר חשבתי שאני שליט על גורלי ואוכל לעשות את הישר בעיני. אבל מאז התברר לי שלא כך המצב". אחר כך הוסיף ואמר שקודם היה לבדו אבל עכשיו "אני אחד מחמישה" – ונמצאנו למדים ששאר הארבעה הם מצרים, סוריה, לבנון ועיראק. אף על פי כן, סבור היה שאפשר למנוע מלחמה.
"מדוע אתם כל כך ממהרים להכריז על המדינה שלכם?" שאל אותי. "מה הבהלה? אתם קצרי רוח כל כך!" אמרתי לו כי, לדעתי, עם שחיכה 2,000 שנה אי אפשר לומר עליו שהוא "ממהר", ונדמה היה שהוא מקבל זאת.
"האם אינך מבין", אמרתי, "שאנחנו בעלי בריתך היחידים באיזור הזה? כל האחרים אויביך". "כן", אמר, "אני יודע זאת. אבל מה אני יכול לעשות? אין זה תלוי בי". ואז אמרתי לו: "עליך לדעת שאם תיכפה עלינו מלחמה אנו נילחם ואנו ננצח". הוא נאנח ושוב אמר, "כן, זאת אני יודע. חובתכם היא להילחם. את עבדאללה לא ראיתי שוב מעולם.
ב-1948, עם כיבוש חלקה הערבי של א"י, שינתה עבר הירדן את שמה ל"הממלכה הירדנית ההאשימית", ובקיצור "ירדן", ומה שהיה עד אז עבר הירדן כונה "הגדה המזרחית". שטחי הגדה המערבית סופחו לירדן ב-1950 אולם בריטניה ופקיסטן היו המדינות היחידות שהכירו רשמית בסיפוח.
עבדאללה היה יריב למחנה הלאומני בקרב ערביי א"י, בהנהגת המופתי ומשפחת חוסייני, וקיים מגעים קרובים עם ראשי האופוזיציה, ובהם נשאשיבי וטוקאן. כן טיפח יחסים טובים עם הנהגת היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובראשית שנות ה-30 אף הזמינהּ לרכוש קרקעות ולהקים התיישבות יהודית גם בעבר הירדן - תוכניות שהממשל הבריטי מנע את ביצוען.
עבדאללה נרצח ביולי 1951 בידי ערבים מאנשי החוסיינים, בכניסה למסגד אל-אקצא בירושלים.




"הנידון למוות המאושר ביותר אי פעם".







ג'ו ארידי היה בחור בן 23 עם פיגור שכלי שנולד בקולורדו להורים שהיגרו מסוריה. בילדותו הוא סבל מבריונות, ואת רוב שנותיו העביר במוסד לילדים עם מוגבלויות מנטליות. ב־26 באוגוסט 1936 הוא נעצר בגין שוטטות בעיר שאיין, מדינת וויומינג. ארידי רצה לבקר את המשפחה שלו בקולורדו, אבל הוא לא מצא אותם שם מפני שעברו לבית אחר באזור, אז הוא החליט לעלות על הרכבת לוויומינג.
השריף של המחוז החל לתחקר אותו, וארידי סיפר שהוא הגיע ברכבת ממחוז פואבלו במדינת קולורדו. אותו מחוז היה אז בכותרות בעקבות מקרה אונס ורצח מזעזע של נערה בת 15. כלי הרצח, גרזן, כבר נמצא בביתו של אדם שעבד עם אביה של הנערה והיה החשוד המידי ברצח, אבל השריף רצה להאמין שהוא יהיה זה שיתפוס את הרוצח. השריף התעקש שארידי היה שותף ברצח שסייע לפרנק אגילאר, הרוצח האמיתי, ולקח אותו למעצר.
החוקרים הצליחו לחלץ מארידי הודאה באשמה, למרות שככל הנראה הוא בכלל לא הבין במה מדובר, משום שיכולותיו השכליות היו כמו אלו של ילד בן חמש, עם ציון IQ של 46. הוא סיפר להם שהוא ביצע את הרצח באמצעות אלה. זה לא הסתדר עם הממצאים שהראו שהרצח התבצע עם גרזן, אז גרמו לו לשנות את ההודאה לרצח באמצעות גרזן.
פסיכיאטרים שבדקו אותו לפני המשפט אמרו בוודאות שהוא אינו מסוגל מבחינה קוגניטיבית לפתח בכלל כוונות פליליות, ושהוא אינו יודע להבדיל בין טוב ורע, אבל מאחר שעדיין נחשב שפוי (כי הבעיה שלו הייתה שכלית ולא נפשית), הוא נמצא כשיר לעמוד לדין והורשע ברצח.
הסוהר באגף הנידונים למוות תיאר אותו כנידון למוות המאושר ביותר אי פעם. במשך שהותו בתא הכלא, הוא נהג לשחק ברכבת צעצוע שנתן לו הסוהר. הוא לא עשה שום דבר רע לאף אחד, והיה חביב על הסוהרים ועל האסירים כאחד. בראיון לעיתונות, אותו סוהר סיפר שהוא כנראה אפילו לא הבין שהוא הולך למות. כששאלו אותו אם הוא מתגעגע הביתה, הוא ענה שהוא מעדיף לקבל מאסר עולם ולהישאר בכלא עם הסוהר, שהיה מבחינתו החבר הכי טוב שלו, כי באזור בו גר בילדותו ילדים נהגו להרביץ לו.
הבקשה האחרונה שלו לפני מותו הייתה לאכול גלידה, והוא היה שקט ורגוע כשהובל אל תא הגז ששימש להוצאה להורג, בלי לדעת שהוא צועד אל הקץ.
בשנת 2011, באיחור של 72 שנים, מושל קולורדו העניק לו חנינה וטיהר את שמו לאחר מאבק ציבורי.








היום לפני 53 שנה (17.11.1964): מזל טוב "במבה".






השנה: 1964.
המיקום: חולון.
המוצר: במבה!
המילה ''במבה'' מורכבת מההברות הבסיסיות שתינוקות ממלמלים, ומופיעה בפיהם קצת אחרי ''אבא'' ו''אמא'', ולפעמים, לא נעים, גם לפניהן. סיבה אחרת היא כמובן מכונת השיווק המוצלחת שהצמידה לבמבה דמות תינוק ("נולד" ב-1993) שהפכה לסלב בפני עצמה.
53 שנה אחרי, במבה נחשבת לחטיף הנמכר ביותר בישראל. נראה כי אין ילד בישראל שלא גדל על חטיף הבוטנים האהוב, אך ההתחלה שלו היתה כישלון כמעט טוטאלי.
החטיף הראשון יוצר כאמור לראשונה ב־1964, והוא היה בטעם גבינת צ'דר. בחירת הטעם הייתה טעות גדולה, הקהל הגיב ברגליים והחטיף נכשל מסחרית. ב-1966 החליטו בהנהלת אסם לסגור את המפעל בחולון ולחסל את המותג. בצעד של ייאוש מחליטים לעשות ניסיון פרוע, לצפות את הבמבה בחמאת בוטנים, שינוי שהתברר כמוצלח, והשאר היסטוריה
ואיך אפשר לשכוח את הצעתו של נחמן שי, שהיה דובר צה"ל במלחמת המפרץ (1991) להורים המודאגים להרגיע את העוללים עם קצת במבה. אלפי הורים הסתערו על המדפים.
כדאי לציין שבישראל יש אחוזים נמוכים של אלרגיה לבוטנים אצל ילדים ביחס לעולם, נהוג לייחס את זה לכך שתינוקות נחשפים מגיל צעיר לבמבה. עכשיו יש מחקרים בארה"ב על חשיפה מוקדמת של תינוקות לחטיפי בוטנים בדיוק בגלל הסיבה הזאת
אז איזה טעם במבה אתם אוהבים: קלאסית? עם נוגט? בטעם תות (במבה אדומה)? עם חלבה? ואולי שכחנו טעם?
שבת שלום.






יום שבת, 11 בנובמבר 2017

היום לפני 56 שנה (12.11.1961): מזל טוב נדיה קומנץ'.






נדיה קומנץ' היא אלופה אולימפית שזכתה ב-9 מדליות, מהן 5 מדליות זהב והראשונה שזכתה באולימפיאדה בציון מושלם של 10 בהתעמלות. אלופת עולם בעלת 4 מדליות, מהן 2 זהב, 3 פעמים ברציפות אלופת אירופה בתחרות הקרב רב אישי, בעלת 12 מדליות מאליפות אירופה מהן 9 זהב.
קומנץ' נחשבת על ידי רבים כאחת הספורטאיות הגדולות של המאה ה-20 ואחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים.
בהיותה בת 14 שנים ו-8 חודשים, הייתה קומנץ' לכוכבת אולימפיאדת מונטריאול. לא רק שהייתה המתעמלת הראשונה בתולדות האולימפיאדה שקיבלה את הציון המושלם 10 (שאותו קיבלה שש פעמים נוספות), היא אף זכתה בשלוש מדליות זהב: בתחרות קרב-רב אישי, במקבילים מדורגים ובקורה, במדליית כסף קבוצתית ובמדליית ארד על תרגילי הקרקע. כשחזרה לרומניה לאחר האולימפיאדה הוענק לה התואר "גיבורת מעמד העובדים הסוציאליסטים" כהכרת תודה על הצלחתה - הרומנייה הצעירה ביותר שזכתה בתואר זה.
כשזכתה קומנץ' בציון 10 הייתה הנבחרת הרומנית בהלם לכמה שניות, שכן הציון שהופיע בלוח התוצאות היה 1.00. הלוח הכיל אז שלוש ספרות בלבד, כיוון שלא ציפו שמשתתפים יצליחו להגיע לציון המושלם. אי-ההבנה נפתר לאחר כמה שניות ומאז נבנים לוחות התוצאות להצגת ציון בן 4 ספרות, כך שיגיעו גם ל-10.00.
בנובמבר 1989 ערקה קומנץ' לארצות הברית. היא חצתה בלילה את גבול הונגריה, ולאחר שש שעות הליכה הגיעה אל הכפר צגט שבדרום הונגריה. משם המשיכה באותו לילה לווינה, ובעזרת השגרירות האמריקאית קיבלה ויזה לארצות הברית.
בשנת 1999 הייתה קומנץ' הספורטאי הראשון שהוזמן לנאום באו"ם באירוע שפתח את שנת המתנדב הבינלאומי. נכון ל-2014 היא מתגוררת באוקלהומה ועוסקת בהתעמלות ובמפעלי צדקה בכל העולם. היא ובעלה הם הבעלים של "האקדמיה להתעמלות של בארט קונור", של חברת הפקה של אירועי ספורט "10 מושלם", ושל כמה חנויות לציוד ספורט, והם עורכי המגזין "המתעמל הבינלאומי".
קומנץ' היא סגן יו"ר של חבר המנהלים של הספיישל אולימפיקס הבינלאומי (אולימפיאדה לבעלי פיגור שכלי), נשיאת הכבוד של התאחדות ההתעמלות הרומנית, נשיאת הכבוד של הוועד האולימפי הרומני, שגרירת הספורט של רומניה, סגן הנשיא של חבר המנהלים של האגודה למלחמה בניוון שרירים, וחברה בקרן הפדרציה הבינלאומית של המתעמלים. היא קיבלה שני פרסי "המסדר האולימפי" מהוועד האולימפי הבינלאומי.








יום שלישי, 7 בנובמבר 2017

היום לפני 150 שנה (07.11.1867): נולדה המדענית שהאמינה "שהאנושות זקוקה לאנשים חולמים"




היום הנו יום הולדתה ה-150 של מארי קרי.
מארי נולדה בפולין בשם מריה סקלודובסקה, שינתה בפאריס את שמה למארי וזכתה בכינוי המרוחק "מאדאם קירי". היא גידלה כמעט לבדה את שתי בנותיה, ואף הסעירה את צרפת ואירופה כשניהלה רומן עם גבר נשוי לאחר מות בעלה. "אדם אינו צריך לפחד משום דבר", אמרה, "הוא צריך רק להבין".
הישגיה של מארי קירי בולטים במיוחד על רקע רוח התקופה שבה חיה. נשים בשלהי המאה ה-19 באירופה היו משוללות זכויות כמעט לחלוטין ודעתן לא נחשבה כלל בנושאים פוליטיים או אקדמיים; נשים גרושות נאלצו לוותר על כל זכויותיהן ברכוש, בהכנסה ובקשר עם הילדים, ועל פי חוק, אשה שברחה מביתה הוחזרה בכפייה לידי בעלה כאילו היתה רכוש גנוב. לא היה שום חוק שאסר על התעללות בילדים ובנשים; לנשים לא הותר לצאת מביתן ללא בת-לוויה או בן-משפחה קרוב, או לארח גברים בלא נוכחות אדם שלישי. ספר פופולרי במיוחד בצרפת באותה תקופה נשא את הכותרת "רפיון השכל הפיזיולוגי של האשה", וכליאתן של נשים עצמאיות מדי במוסדות לחולי-נפש היתה שיטה רווחת.
אפילו לאחר זכייתה בפרס נובל לפיזיקה. "במדע אין כל תועלת לנשים", כתבה אז הסופרת המפורסמת ז'וליה דודה, ואילו השחקנית הידועה מרתה רנייה כתבה בעיתון "לה פיגארו": "מוטב לה לאשה שלא תהיה שווה לגבר".
לאחר ששמעה על תגלית הקרינה המסתורית של בקרל, בחרה בתופעה זו (שאותה כינתה לאחר זמן "רדיואקטיביות") כנושא לדוקטורט. בעיקר, ביקשה לברר אם תכונה זו מצויה בחומרים אחרים מלבד אורניום, וב-1898 עלה בידיה ובידי בעלה לבודד שני יסודות רדיואקטיביים חדשים, פולוניום (שנקרא כך לכבוד מולדתה של מרי) ורדיום. פייר עסק בחקר תכונותיהם הפיסיקליות של החומרים, ואילו מרי בדקה את תכונותיהם הכימיות וביקשה דרכים להפיקם בצורתם הטהורה. ב-1903 קיבלה תואר דוקטור, ובאותה שנה קיבלה, עם בעלה ועם בקרל, את פרס נובל לפיסיקה.
למרות זאת, לא ניתנה לה משרה בסורבון - בשל היותה אשה - והיא נאלצה ללמד במכללה לנערות, עד שהותר לה לשמש כעוזרת במעבדתו של בעלה. רק עם מותו של פייר נמסרה לה משרתו, והיא נעשתה הפרופסורית הראשונה בתולדות הסורבון. ב-1910 פרסמה ספר מקיף על תופעת הרדיואקטיביות, וב-1911 זכתה שוב בפרס נובל (הפעם לכימיה, ולבדה) על הישגה בהפרדת רדיום טהור.
בשנות מלחמת העולם הראשונה הקדישה את מאמציה לפיתוח שיטות רדיוגרפיה בקרני רנטגן, ואחר כך המשיכה בחקר היישומים הרפואיים של חומרים רדיואקטיביים, עם בתה אִירֶן. מכון הרדיום של פריס, שבראשו עמדה, צבר מלאי שאין דומה לו של חומרים רדיואקטיביים, שערכם הוכח כאשר החלו בשנות ה-30 הניסויים בחקר החלקיקים, שכן ניסויים אלה נזקקו למקורות קרינה. ב-1934 נפטרה מרי קירי מלאוקמיה שבה לקתה עקב טיפולה הממושך בחומרים רדיואקטיביים.
יחידת הפעילות הרדיואקטיבית של גרעין נקראה "קירי", על שם פייר קירי, עד שהוחלפה ביחידת בקרל. היסוד הסינתטי קוריום נקרא על שם פייר ומרי קירי. סיפור חייה של מרי קירי הונצח בביוגרפיה (שכתבה בתה איב), אשר הפכה לרב-מכר עולמי.
הלכה לעולמה בגיל 67.



זהירות - מבוקש: השוטר השודד








שיטת השוד החדשה שמדאיגה את משטרת ישראל - שודד המציג את עצמו כשוטר עם צו חיפוש. זוהי שיטת הפעולה של השודד ובכך הוא מחדש בפעולה באופן שמטריד את המשטרה.
השודד הגיע לפני כחודש וחצי לדירה בצפון תל אביב. האישה פתאום שמעה דפיקה בדלת - האדם בחוץ לבוש במדי שוטר, הזדהה כשוטר במחלקת הלבנת הון וזיוף שטרות. הוא היה חמוש בצו חיפוש החרים מביתה לצורכי חקירה 10,000 דולר. אבל אז מתברר, שמדובר בשודד. יתכן שהוא בעבר היה שוטר, מפני שהוא מכיר טוב את עבודת המשטרה וגם לקח מסמכים מהמשטרה ופועל יפה ללא טעויות.
מי שמזהה את הגבר שבתמונה או בסרטון מתבקש להתקשר למוקד 100 של המשטרה או לתחנת תל אביב צפון שברמת החיל טל. 03-7697445





יום שני, 6 בנובמבר 2017

רשתות ההלבשה וההנעלה נגד אנשים שמנים?







האם דלתא נגד לקוחותיה השמנים? איך יכול להיות שגופייה לאנשים גדולים תעלה לכם יותר? אב ובתו הגיעו לחנוצ דלתא בכפר סבא כדי לקנות לו חולצה. מבחינת החולצות על המדף עולה, כי 2 חולצות מאותו הדגם אך בהפרש מידות - מדיום לעומת XXL, ישנו פער משמעותי במחירי החולצה. משמע, מי ששמן יותר או מימדי גופו גדולים יותר כי הוא ממש גבוה, ישלם יותר לעומת מי שמימדי גופו רזים או שגובהו מטר ששים בלבד. במידה ושתי החולצות היו עולות אותו הדבר [100 שח כל אחת ולא הפרש של 20 שקלים - כשגם כך מדובר במחיר מופרז עבור חולצת בייסק] אף אחד לא היה מתלונן... אז למה לא לחשוב שאולי הוזילו את המידה היותר קטנה ל 80 ???
 גם מכנסי טייץ לרזות שעולה 30 שקלים, מידה המתאימה לאישה מלאה עולה 45 שח לטייץ רגיל ופשוט לחלוטין. לפי הגישה הזו, חולצות בטן, חצאיות מיני ובגדי תינוקות צריכים לעלות גרושים אבל זה לא המצב. פיג'מה בדלתא לנשים בערך עולה 259 שח ופיג'מה לילדות בערך עולה 199 שח אז זו כבר ממש חוצפה אם הם מתמחרים לפי כמות הבד, בגדי הילדים ומידות S -XS צריכים לרדת במחיר שלהם בצורה משמעותית לעומת הL ובגדי תינוקות שהמחירים יקרים ממש צריכים להיות הכי זולים בחנות !!!!!! זה לא קורה רק במידות בגדים, זה קורה גם במוצרי היגיינה לנשים - אישה במידה יותר גדולה משלמת יותר על התחבושות ההיגייניות. גישה זו גורמת לבנאדם להרגיש נחות ופגום מאחר והוא/היא נאלצים לשלם יותר.
אם נשתמש בנעלים כדוגמא, נעליים של גדולים אמורים להיות יקרים יותר לעומת נעלים של קטנים בטענה שהגדולים יותר יקר- אבל זה לא נכון!! נעל ילדים בפפאיה עולה בין 250 ל300. נעל ברנואר לגדולים עולה בין 100 ל270! בקרוקס, נעליים לילדים עד מידה 35 עולה סכום מסויים ותכף שהם מגיעים למידה 36 המחיר מתייקר. כלומר עלותם של כפכפים שעולים 130 שקל לילדים עד מידה 35 וממידה 36 המחיר קפץ ל180 שקל זה ניחשב למבוגרים כשהילדה לה הנעלים מיועדות בסך הכל בת 10! !!
לפי המוכרת, הסיבה לכך הנה בגלל שנדרש יותר בד כדי לייצר את החולצה. דלתא אינה הרשת היחידה בישראל הנוקטת במדיניות זו. בארץ מידה גדולה עולה יותר המטרה בדרך כלל היא למנוע מאנשים שמנים להכנס לחנות כי הם לא קהל היעד זה הורס למותג את תדמית כי שמן זה לא אסתטי ומכוער ותשימו לב שבדרך כלל המידות הגדולות מוחבאות לא נגישות תמיד צריך להשקיע יותר באיתור המידה המתאימה.
הדבר אינו ראוי ואינו מקובל, מאחר ולא מתמחרים בגד בהתאם לכמות הבד המושקעת בו. להבדיל מכך, מלון מתמחרים בהתאם למשקל. ככל שהמלון שוקל יותר, כך עלותו לצרכן גבוהה יותר. בהתאם לגישה זו, המידות הקטנות צריכות להיות זולות. זה עולה לחברה גרושים לייצר את הבגד בכל גודל שהוא, בלי קשר לכמות הבד לה הם זקוקים. הם יכולים להרשות לעצמם לקחת את אותו המחיר ולא לבייש את הלקוחות במידות הגדולות יותר.




יום שבת, 4 בנובמבר 2017

היום לפני 47 שנה (4.11.1970) - התגלתה "ילדת הפרא" ג'יני.









סיפורה של סוזן וילי הוא מהמחרידים שהעולם ידע. במהלך 12 שנים הייתה סוזן (ובכינויה ג'יני) כלואה בחדרה, נעולה ומבודדת חברתית ככל האפשר. מגיל שנה וחצי ועד גיל 13 וחצי. כשהייתה תינוקת, אביה חשב שיש לה פיגור שכלי, אהבתו אליה פחתה, ובשל כך המעיט לטפל בה ולתת לה תשומת לב. כאשר החליט לכלוא אותה בביתם, הוא כמעט תמיד קשר אותה בשירותים או אזק אותה לעריסה כשידיה ורגליה קשורות ומשותקות. הוא אסר על שאר אנשי הבית לתקשר איתה, או לתת לה לאכול. הוא עצמו בקושי דאג לתזונתה ועזב אותה לבדה בבידוד, כאשר היא סובלת מתת תזונה.
הבידוד הנוראי מנע מג'יני להיחשף לכמויות דיבור משמעותיות, וכתוצאה מכך היא לא רכשה שפה בילדות, אלא מילים בודדות בלבד (רובן קללות ששמעה מאביה). הרקע המשפחתי גם הוא לא היה פשוט. לאחר מספר שנים בודדות של נישואין, האם נכנסה להריון והאב החל להכות אותה בתדירות גבוהה, כשבסופו ניסה לחנוק אותה למוות. בעודה מתאוששת בבית החולים, היא ילדה את בתה שמתה כעבור עשרה שבועות. הילד השני גם הוא מת בגיל מאד מוקדם, ושלוש שנים מאוחר יותר נולד בן נוסף – שגדל אצל סבתו מספר שנים וחזר לבית הוריו.
ג'יני נולדה כחמש שנים לאחר שאחיה נולד. באותו הזמן החל האבא לבודד את עצמו ואת משפחתו מן הסובבים – גם הוא וגם אשתו סבלו מבעיות נפשיות, אם כי של האב היו חמורות יותר. בעקבות מאורעות שונים שקרו לאב (בין היתר מות אמו) הוא התחיל לחשוש מהעולם שבחוץ, ולא בטח בו. הוא הרגיש שהוא צריך להגן על משפחתו מהעולם החיצון, ויותר מכך – להגן על סוזן (ג'יני), מכיוון שהייתה בעלת הפרעה נפשית (היא כנראה לא הייתה, אך הוא האמין בכך מכיוון שההתפתחות שלה הייתה איטית יחסית).
בנוסף לקשירות האיומות, ג'יני הוכתה על ידי אביה בעזרת קרש גדול ששמר בחדר, למקרה ותצעק או תתנגד לדבריו. כדי להשתיק אותה הוא נהג לחשוף את שיניו ולנבוח עליה כמו כלב פרא או לשרוט אותה עם ציפורניו. לאורך השנים ניסו חוקרים להבין מאיפה באה ההתנהגות החייתית הזאת של האב, מדענים אחדים שיערו כי ההתנהגות נבעה מראייתו של האב ככלב שמירה על בתו. נוסף על כך, צצה ההשערה (לאחר שחרורה) שאביה ו/או אחיה התעללו בה מינית לאורך שנות בידודה.
היא לא קיבלה דברים בסיסים כמו מזון מוצק או תקשורת אמתית עם אמה. היו כופים עליה לאכול גם אם נחנקה והיו קצרי סבלנות עמה. אמה לא הורשתה לראות אותה לעיתים קרובות, ולא פעם מצאה את עצמה מתגנבת בלילות לחדר בתה כדי לתת לה מזון מוצק. האווירה בבית גם היא הייתה קשה, והאב אסר על בני המשפחה לדבר בקול רם, להדליק רדיו או טלוויזיה רק כדי שג'יני לא תשמע שפה כלשהי. במקרים נדירים אפשר לה לשחק עם קופסאות פלסטיק, סלילים ישנים של חוט או מעיל גשם שהיה תלוי בחדר. איש מבני המשפחה לא היה יוצא מהבית במהלך השנים הללו – רק בנו יכול היה לצאת לבית הספר וגם כשהיה חוזר, האב חייב אותו להוכיח את זהותו באמצעים שונים בכניסה לבית.
ג'יני בשנת 1989
כדי שבני המשפחה ימשיכו לציית לו, ישב האב לעיתים קרובות בסלון ביתו כשרובה בידו ואיים עליהם לא פעם. אמה של ג'יני הייתה לקוית ראיה ופאסיבית מאד. בעלה המשיך להכות אותה ואיים להרוג אותה אם תיצור קשר עם העולם החיצון או תספר לאחרים על המתרחש בבית. גם הבן קיבל הוראות מפורטות כיצד להתנהג בבית הספר והכריחו אותו לשמור על שתיקה, ולא – יקבל מכות חמורות.
באוקטובר 1970 הסיוט המתמשך של ג'יני כמעט והגיע לקיצו. אמה, תוך ויכוח אלים, עזבה יחד עמה את הבית. שלושה שבועות לאחר מכן, בארבעה בנובמבר ביקשה אמה של ג'יני קצבת נכות לעיוורים. במקום להגיע למשרד אותו חיפשה, היא מצאה את עצמה במשרד הרווחה. העובדת הסוציאלית הבינה באופן מידי שמשהו לא בסדר, גם בשל מראה של הילדה, הליכתה ופניה.
ג'יני נלקחה לטיפול בבית החולים לילדים בלוס אנג'לס. הוריה הואשמו בהתעללות, ולאחר שנודע לאב על הדבר - הוא התאבד בירייה. אמה של ג'יני פנתה לבית המשפט בבקשה להקלה בעונש, בטענה שהיא עצמה הייתה קרבן להתעללות בידי בעלה, שהכה אותה וגרם לעיוורונה. ההאשמות נגדה בוטלו והיא קיבלה טיפול וייעוץ לאחר מכן.
ג'יני עברה סדרת טיפולים ארוכה בבית החולים, שבסופה יצאה לחיות במשפחת אומנה. שגם לאחר שגילו בה עיניין ערכו עליה ניסויים חברתיים כדי להבין האם הילדה נולדה עם פיגור או שזאת תוצאה מהזנחה. בנוסף, אחד הפסיכולוגים אימץ אותה למשפחתו אך אהבתו אל ג'ני נגמרה ברגע שסגרו את ברז התקציב.
אמה ניסתה להחזיר אותה אליה אך גם היא לא הצליחה. מה שכן גורלה של ג'ני לא פשוט בכלל. כמה שנים לאחר מכן חזרה לגור עם אמה, אך הדבר לא צלח בשל אי היכולת של האם לטפל בה, והיא מצאה את עצמה נודדת בין משפחות. ג'יני הייתה במצב קשה מאד - אי היכולת לדבר, ללכת כמו שצריך ולתקשר עם הסביבה עדיין היו בעיות שעמן הייתה צריכה להתמודד. היא נראתה קטנה יחסית לגילה והתנהגותה הייתה מוזרה. היא הייתה מתהלכת כמו ארנב (באופן מרושל ובאי היכולת לשמור על יציבות כאשר ידיה מובאות קדימה). הייתה פולטת בפומבי, מרחרחת דברים שהייתה מוצאת ואף נהגה לגעת באיבריה המוצנעים בפרהסיה.
ההתעניינות במקרה של ג'יני הלכה וגדלה. פסיכולוגים רבים חקרו את סיפורה והוא הביא לכדי מחקרים פסיכולוגיים ותקשורתיים רבים הקשורים בשפה ובחברה. מקום הימצאותה לא ברור כיום, אך ככל הנראה היא מתגוררת בקליפורניה. היא עד היום לא מצליחה ללמוד מילים חדשות, לנהל שיחה רגילה עם אנשים או להרכיב משפטים שלמים.
ב-2001 יצא הסרט Mockingbird Don't Sing, המבוסס על סיפורה של סוזן וילי, הלא היא "ילדת הפרא" ג'יני.




משמרת הצניעות החרדית הצליחה להסתנן לשב"ס













את הבגדים שבתמונה הזאת לבשה עו"ד שירה קידר כשלא נתנו לה להיכנס לבית המעצר קישון לפגוש עציר שהיא מייצגת, כי "היא לא מספיק צנועה".
לפני כחודשיים הגיעה עו"ד קידר הגיעה לבית המעצר לפגישה שתואמה מראש, עם עציר שלה, כרגיל. אבל כשהיא הגיעה לא נתנו לה להיכנס. השומרים בכניסה טענו שהיא לא לבושה בצניעות ועל כן לא יכולה לפגוש את הלקוח שלה. בזמן שהיא מתווכחת עם השומרים, מנסה להסביר שהלבוש שלה לא אמור לעניין אף אחד, ובטח לא את שירות בתי הסוהר, הועבר הלקוח שלה לבית מעצר אחר. שירה בזבזה את יום העבודה שלה, הלקוח שלה הפסיד את הייצוג שמגיע לו. ואנחנו, הנשים כולן, שוב הפכנו לאובייקט שצריך לדאוג לכסות את גופו המפתה, המסוכן, הטמא.
שיהיה ברור – מבחני צניעות בכניסה למקומות ציבוריים הם לא לגיטימיים. ושלא יקשקשו לנו על "קוד לבוש". קוד לבוש קובע חוקים כלליים לגבי אופי הלבוש במוסד מסוים - רשמי או לא רשמי, איסור על מכנסיים קצרים או גופיות, דרישה ללבוש ז'קט. כללי צניעות חלים רק על נשים, והם לא נועדו לייצר סביבה מכובדת או פורמלית, אלא להסתיר את המיניות של נשים ו"להגן" על גברים מפניה.
שלטי צניעות ברחוב או במוסדות ציבור הם מקטינים, מחפיצים ומשפילים, והם אינם חוקיים במדינת ישראל. בניגוד ל"קוד לבוש", כללי צניעות נמדדים על ידי גברים, והם מודדים אך ורק נשים.
ביקשו מכן להתלבש צנוע? לעבור למושב האחורי באוטובוס? לא לשיר? לעבור מדרכה? זו היא הדרת נשים. כתבו לנו לקו החם נגד הדרת נשים hadara@iwn.org.il









יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

"אולי המנהל צדק, ואני באמת לא כל כך טוב בעבודה הזאת"







כולנו מכירים את הסיפור מעורר ההשראה שאיינשטיין הגאון כשל במתמטיקה בבית הספר, ולמרות זאת הפך להיות אחד הפיזיקאים החשובים של המאה העשרים, ושל ההיסטוריה האנושית כולה. רובנו גם יודעים שהסיפור הזה לא נכון, ושאיינשטיין מאז ומעולם הצטיין במתמטיקה.
מה שמעט מאוד אנשים יודעים זה את הסיפור של סר ד"ר ג'ון ברטרנד גורדון. הוא למד ביולוגיה בתיכון אטון קולג' באנגליה, והיה הגרוע בשכבה שלו, מקום אחרון מתוך 250 תלמידים. הוא גם היה באחוזונים התחתונים בכל המקצועות המדעיים שלו.
מנהל התיכון שלו כתב בתעודה שלו (תרגום חופשי):
"אני מאמין שהוא מתכנן להיות מדען. במצבו הנוכחי אני חושב שזה מגוחך". 
למרות כל זה, הוא המשיך לתארים מתקדמים בביולוגיה, ונהיה מדען חשוב בתחום. הוא גם זכה בפרסים רבים בביולוגיה על מחקרים שלו, ביניהם פרס נובל ברפואה על כך שגילה שניתן "לתכנת מחדש" תאים סומטיים ולהפכם לתאים פלוריפוטנטים (שיכולים להתמיין לסוגי תאים שונים). כמו שניתן לראות בשם שלו, הוא גם קיבל תואר אבירות.
הוא מסגר את התעודה שהוזכרה לעיל, בה כתובה ההערה של המנהל, ומשתמש בה להזכיר לעצמו ש(תרגום חופשי):
"אולי המנהל צדק, ואני באמת לא כל כך טוב בעבודה הזאת".



מסקנה: מי שיכול - עושה, ומי שלא - מלמד (ולא יותר).








יום שני, 9 באוקטובר 2017

למה אנשים מפחדים מליצנים?





אזהרה: התוכן עלול להיות מטריד ומפחיד.
ליצנים נועדו להצחיק, בעיקר ילדים. אז למה בכל זאת הם מפחידים את חלקנו?
הפחד נובע בעיקר מעיוות תפיסת המציאות שנוצרת מהליצנים. בשביל שמשהו יפחיד אותנו, הוא צריך להיות קצת נורמטיבי וקצת חריג. ליצנים דומים לבני אדם, אבל גם לא.
יש במוח שלנו אזור שמפרש פרצופים, וברגע שמשהו נראה חריג או שונה, זה מעורר אצלנו תחושה של סכנה ואי נוחות.
אחד הדברים החריגים הבולטים בפנים של ליצן הוא החיוך התמידי שלא תלוי בסיטואציות.
המוח מקבל את זה כמשהו לא טבעי, ולכן אנו מפרשים את זה כמשהו מפחיד.
המונח המדעי של הפחד מליצנים (ומתחפושות בכללי) נקרא "קולרופוביה".
ליצנים זה הדבר הכי מפחיד בעולם.
אנחנו נולדים עם שני פחדים בלבד שמתוארים בתור רפלקס אחד ששמו הוא רפלקס מורו. הרפלקס מופיע בתגובה לרעש חזק או בלתי צפוי או כשהתינוק חש שהוא נופל. הרפלקס מופיע לראשונה בצורתו החלקית לאחר השבוע ה-28 להיריון ובצורתו המלא בשבוע ה-34. הרפלקס בדרך כלל נעלם בגיל שישה חודשים. זה הוא ככל הנראה פחד היחיד שאינו נלמד וקיים אצל תינוקות אדם כבר מזמן לידתם.
שאר הפחדים כמו נחשים עכבישים חושך מקומות סגורים או ליצנים למשל.. הם פחדים שאנחנו 'רוכשים' מהסביבה שלנו ומהתרבות בה אנחנו חיים.
בנושא נעשו כמה וכמה מחקרים המוכיחים את העובדה הזו ומוזכרים בקישור.
בשוויץ ניתן לשכור "ליצן מרושע" לכבוד יום ההולדת של הילד. הליצן עוקב במשך שבוע אחרי ילד היום הולדת, מפחיד אותו וגם אומר לו שהוא יותקף בקרוב. כשמגיע יום ההולדת של הילד, הליצן דוחף לו עוגה לפרצוף.
באוגוסט 2016 , בסאות' קארוליינה, התקבל דיווח מאמו המודאגת של ילד, שסיפר לה כי ראה שני גברים לבושים כליצנים מרושעים שקראו לעברו מתוך היער. זו הייתה התקרית הראשונה בשורה של דיווחים על ליצנים שנצפו בסביבת בתי ספר, יערות ודרכי עפר, שלעיתים אף תקפו עוברי אורח. עד לאמצע אוקטובר 2016 התקבלו כבר מאות דיווחים כאלה, והתופעה התפשטה בכל רחבי ארצות הברית, קנדה, אירופה, אוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור ואמריקה הלטינית.
בפלורידה דיווחה אישה על שני ליצנים שעומדים ובוהים בה. עוד בפלורידה דיווחה אישה שיצאה עם כלבה לטיול על ליצן שהתנפל עליה מתוך עץ. בפארק בקולוראדו שבר ליצן בקבוק זכוכית על ראשו של איש, שביקש ממנו להזדהות והכה בו באגרוף. בדטרויט נצפה ב-3 בלילה ליצן עומד במרכז לשטיפת רכב. בניו ג'רזי דיווח ילד שליצן עם חרב רדף אחריו וצעק “I’m gonna get cha”. ועוד ועוד ועוד...
בעקבות גל המקרים הוטל עוצר על בתי ספר מסויימים בפלורידה, בלונדון פורסמה אזהרה רשמית על ידי שגרירות רוסיה מפני ה-“clown scare”, רשת חנויות Target הסירה ממדפיה מסכות ליצן, והרשתות החברתיות געשו.
הסבר אפשרי שהוצע לתופעה היה שמדובר בטריק שיווקי מוצלח במיוחד לסרט "31" או לגרסא המחודשת לסרט "It" - בספר האימה "זה" (It) שנכתב על ידי סטיבן קינג. המפלצת המוכרת בדמות הליצן חוזרת לעיירה דרי כל 27 שנים. הסרט המקורי שמתבסס על הספר יצא בשנת 1990. רימייק לסרט המקורי יצא השנה, בהבדל של 27 שנה מהסרט הראשון.
הסבר אחר הציע שהתקריות האלה הן פשוט דוגמא טובה לכדור שלג שמתגלגל במורד ההר.
 אל תשלחו את הפוסט לחבר שמפחד מליצנים.






עם כל הליצנים המפחידים שמסתובבים ברחובות, נזכרתי בליצן המפחיד האמיתי- רונלד מקדונלד!
אז הנה עובדה לא חשובה עליו - הבחור שגילם את רונלד מקדונלד המקורי, וילארד סקוט, פוטר בגלל שהוא היה שמן מדי ומקדונלדס לא רצו להעביר מסר שאולי זה בגלל האוכל שלהם.
בתמונה- רונלד מקדונלד המקורי ורונלד מקדונלד המשופר.


ולסיום, היזהרו מהליצן הזה שנראה מסתובב באזור תל אביב.
סימני זיהוי: איפור כבד, לבוש בשמלה, ממלמל לעצמו צה"ל צבא כיבוש ומדינת אפרטהייד ואז בהפתעה צועק אנחנו דור מזוין. הוא ליצן עצוב ופחדן ואם תקרא לו 0מאלן ותאיים לפטר אותו, הוא ירוץ לשיר לחיילים ולחבק את מירי רגב. הוא מאוד מסוכן!
מהסיבה שבגלל שהוא מוכשר ויש לו שירים יפים, אנשים מקבלים בהבנה ואהבה ותמיכה את זה שהוא מפיץ שנאה בעולם לארץ ישראל, לצבא ולימין. הוא קרוב משפחה של משה דיין, אשר אפשר את פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, כשהסתיר מגולדה מאיר את העובדה שצבאות ארצות ערב ממתינים בגבולות מדינת ישראל.
מי שנתקל בו שלא יזרוק עליו ביצים או יקלל אותו כי אז נשמע על זה בכל מהדורת חדשות במשך שנים..



יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

31 עובדות על רשת מקדונלדס שלא כולם יודעים








עובד מקדונלדס לשעבר ששמו שמור במערכת החליט לרכז כמה עובדות על הרשת:


  1. על פי הנוהל עובדי מקדונלדס חייבים לפזר את המלח על הציפס בצורת m (ולא בגלל הסימן המסחרי של הרשת אלא בגלל הפיזור האחיד. כמו כן, המלח יפוזר מכיון השמן לכיון השני כדי שלא ייכנס מלח לשמן הרותח.
  2. אומנם החוק לא כתוב אבל לפי הנוהל אם לקוח מבקש לקבל חצי ציפס וחצי פוטטו בארוחה ניתן להסכים לתת לו.
  3. כשעובד מקדונלדס מחזיר עודף ללקוח הוא חייב לציין בפניו את הסכום שהחזיר לו.
  4. ניתן לקנות רק סירופ קרמל/שוקולד/תות (של גלידת סנדיי) תמורת חצי שקל.
  5. ניתן לקנות לחמניות ריקות (עד גבול מסויים)
  6. ניתן לקנות המבורגר ולבקש להוריד את קציצת הבשר (המחיר גם כן יורד). יש לקוחות שמרכיבים לעצמם כך סנדוויץ עם גבינה צהובה.
  7. בהמבורגר הקטן (של ארוחת הילדים, מבצע עשר) הרוטב הוא קטשופ מעורבב עם חרדל.
  8. נאגטס, קריספי ציקן ומקלוני תירס נמצאים אותו הזמן בשמן.
  9. במקדונלדס ארבעה גדלי כוסות: קטן, רגיל, גדול וענק. המילקשייקים הנמכרים במצבע 10 מגיעים בכוסות קטנות ששוות ביחד לגודל של כוס גדולה. בעוד המילקשייק הגדול שמחירו באזור 10 שקלים נמכר בכוס רגילה. - שווה לקנות מבצע עשר של שני מילקשייקים.
  10. יש לא מעט לקוחות שמבקשים לערבב בכוס השתייה שלהם כמה משקאות שונים.
  11. לפי הנוהל על ציפס קטן ורגיל מקבלים 2 שקיות קטשופ ובציפס גדול וענק 3.
  12. משקל הציפס והפוטטו שווה בהתאמה לגודל המנה - זה רק נראה מעט.
  13. סדר הגשת המוצרים הנכון לפי נהלי מקדונלדס העולמית: שתייה, סנדוויץ, ציפס וגלידה. זאת בגלל שהגלידה והציפס רגישים לטמפרטורה.
  14. לכל דבר ברשת מקדונלדס יש פג תוקף (כן, כולל עטים שהרשת נותנת)
  15. כדי לקבל כוכבים (אפשר לראות על תגי השמות של העובדים) יש לעבור מבחנים בעל פה ע”פ חוברת שהעובדים מקבלים וצריכים ללמוד. חשוב לציין שזה נתון לרצון חופשי של העובדים. במידה וישיגו את כל הכוכבים יקבלו “שדרוג” לדרגת “מדריך” (שרשאי בין השאר לבחון אחרים) ותוספת שכר חודשית.
  16. על קציצות הבשר הקטנות (ארוחת ילדים, מבצע עשר, ביג מק) שמים מלח. על הקציצות הגדולות יותר שמים תערובת של מלח ופלפל.
  17. המכונה שמטגנת את הציפס מצפצפת אחרי חצי דקה כדי לנער את הציפס לשמירה על טיגון אחיד.
  18. יש בכל סניף כפפה מגניבה שמאפשרת הכנסה של היד לתוך השמן הרותח.
  19. ניתן לרכוש רק את הצעצועים של ארוחת הילדים.
  20. ברשת חובה לעבוד עם נעליים שחורות לחלוטין.
  21. אסור לצלם באפחד מסניפי הרשת.
  22. רשת מקדונלדס היא זו שהמציאה את המזגן התקרתי שכולנו מכירים במטרה לחסוך מקום בסניפים.
  23. ריי קרוק שהיה מייסד הרשת היה מסתובב במשך שנים בסניפים ובודק את פחי הזבל במטרה להבין מה אנשים לא אוהבים. כך למשל הוא הוריד בחלק מהמנות בארה"ב את המלפפונים החמוצים.
  24. מקדונלדס ישראל, בניגוד לרב הרשתות, אינה עובדת בשיטת הזכיינים אלא יש זכיין אחד בארץ שמחזיק את הרשת. הוא ואשתו באים מידי פעם לסניפים לקנות אוכל לילדים.
  25. אסור לעובדים לארוז את ארוחת העובד שלהם הביתה. במקרים מיוחדים (שהמשמרת מתארכת מאד) ניתן לבקש אישור ממנהל המשמרת לארוז את הארוחה.
  26. עובדים לא יכולים לתת את ארוחת העובד שלהם למישהו אחר (עובד אחר/משפחה/חברים) וגם לא להחליף את הארוחה עם עובד של מסעדה אחרת.
  27. עובדים מוגבלים לארבעה רטבים בארוחת העובד שלהם (מיונז וקטשופ)
  28. הציפס מיוצר מזן מאד מסויים של תפוחי אדמה שמגודל במיוחד בשביל הרשת.
  29. דלתות המקרר והמקפיא במקדונלדס ניתנות לפתיחה מבפנים, גם אם הן נעולות מבחוץ. כמו כן, ניתן לכבות את מערכות הקרור מתוך המקרר/מקפיא למקרה חירום.
  30. רשת מקדונלדס בהונג קונג מספקת שירותי חתונות מאז שנת 2011. לאור הביקוש השירות ניתן ב15 מסניפי הרשת ומחיר החבילות נע בין כ1500 ל5000 שקלים. החבילות כוללות את השכרת האולם לשעתיים, הזמנות, אוכל, קישוטים, סאונד ומתנות
  31. תארו לכם שיכולתם להיכנס לסניף מקונדלד'ס, להזמין כמה שתרצו, לשלוף כרטיס מיוחד ולא תצטרכו לשלם על כלום? למקדונלד'ס יש כרטיס מיוחד שנקרא מק-גולד (McGold), ברי המזל שמחזיקים בו יכולים להגיע לכל סניף שיחפצו ולהזמין מה שהם רוצים מבלי לשלם! חלק מהכרטיסים מוגבלים בזמן וישנם כאלו נדירים שתקפים לכל החיים! איך ומי מקבלים כרטיס כזה? אנשי עסקים, מפורסמים, מיליונרים ואנשים שעשו מעשי גבורה !! מעשי גבורה? בחור אחד בשם צ'ארלס רמזי זרק את הביג מק שלו בשביל להציל בחורה מחטיפה - וקיבל כרטיס לכל החיים מי עוד מחזיק בכרטיס כזה ? לשחקן רוב לאו, לפוליטיקאי מיט רומני ולאנשי העסקים וורן באפט וביל גייטס יש כרטיס כזה. רוב לאו השוויץ בכרטיס בתכנית של ג'ימי קימל. 

הכרטיס של רוב לאו


אם שרדתם את קריאת כל הפוסט הזה ויש לכם להוסיף או לשאול את מוזמנים...



רוב לאו משוויץ בכרטיס מקדונלדס חינם שלו בתוכנית של ג'ימי קימל





היום לפני 89 שנה (4.10.1928): נולדה חנה יפה הצנחנית המבצעית היחידה בתולדות צה"ל







לרגל יום הולדתה ה-89 של חנה יפה ז"ל, נוצר הפוסט שמטרתו להזכר שגם נשים נלחמו והקימו את ארצנו היפה. זהו סיפור מופת, סיפורה המדהים, של חנה, אישה ענקית, יהי זיכרה ברוך.. יש להצטער שאינו ידוע כראוי
סיפורה של חנה יפה מעורר השראה. היא הצטרפה ב-1945 למחתרת, כשהייתה בת 17, ושנה מאוחר יותר פעלה בפלמ"ח וייצרה נשק. מהר מאד עברה קורס חובשים ושירתה בפלי"ם. תפקידיה של חנה היו חיוניים לארגונים בהם שירתה, והיא אף השתתפה במבצעים חשאיים של העפלה לארץ. היא קורצה מחומר של קצינים, וסיימה את הקורס כאשר הפכה לקצינת החובשים בגדודה – טיפלה בפצועים של מבצעי הגדוד, פינתה נפגעים מזירות רבות והפגינה תושייה רבה בין היתר במבצע נחשון והראל המפורסמים. בהמשך הקריירה הצבאית שלה היא מונתה לקצינת השלישות של חטיבת הראל.
כשהגיעה העת של חנה להשתחרר מהצבא, היא למדה סיעוד והפכה לאחות מוסמכת; אך האהבה לצבא הייתה בדמה, ובלחץ חיובי של אחיה היא חזרה למדים, ולא כחיילת רגילה, אלא כמקימת יחידת החר"פ 537, שהיוותה את הבסיס לבית החולים המוצנח של צה"ל. בפיקודה עבר הסגל כולו קורס צניחה, מה שמביא אותנו לסיפור המעניין של חנה יפה.
באוקטובר 1956, בתחילתו של מבצע קדש, אריאל שרון (דאז מפקד חטיבת הצנחנים), הורה על הכנת מבצע חילוץ מוטס, כאשר לוחמים רבים מגדוד 890 נפגעו. על הפינוי המוטס הייתה אחראית חנה יפה. מספר ימים מאוחר יותר התבקשה חנה להצטרף כקצינת ארגון הרפואה לצניחה בא-טור. היא לוותה בצניחתה בלוחמי סיירת הצנחנים ואף טיפלה בשטח במפקד הכוח, מוטה גור, שנפצע. על פעילותה זו זכתה חנה יפה בכנפי צניחה המעוטרות ברקע אדום – והייתה האישה היחידה שעשתה זאת בצה"ל מאז ומעולם.
בטור המשוריין של אריק שרון שחצה בכונתילה את הגבול ועד למיתלה הייתה חנה האשה היחידה בין כל הלוחמים. כשהלוחמים חלפו עם פלוגת הטנקים, היו שתי דמויות עומדות וסוקרות את הטור, אחת הייתה אריק שרון והשנייה חנה יפה. אף אחד לא זעק לשמים שאישה בתוך קבוצת לוחמים תפגע במוסריות או במוטיבציה שלהם להילחם. כמה יש לנו ללמוד מהעבר שלנו ולהשתפר
כשהרפתקת השירות הסתיימה, חזרה חנה יפה לעבודתה כאחות, והפכה לימים לאחות הראשית במחלקה פנימית ד' בבית החולים בלינסון, תפקיד שליווה אותה כל חייה כשהפכה ל"אחות המיתולוגית". היא אף שמשה כאחות אחראית במחלקה זו בזמן שפרופ' דה פריז היה מנהל המחלקה. חנה הלכה לעולמה בשנת 2006, והייתה בת 78 במותה. מספרים עליה שהייתה אישה טובה וצנועה, חברה למופת, אמיצת לב ומעוררת הערצה.










יום שלישי, 3 באוקטובר 2017

נוסעים ברכבת? תרימו את העיניים מהסמארטפון מדי פעם






קרה לכם פעם שנסעתם ברכבת רפאים? אם אתם קוראים את העובדה הזו בעודכם נוסעים ברכבת, כדאי שתרימו את העיניים מהסמארטפון מדי פעם כדי שזה לא יקרה גם לכם.
ניב מרינברג מתל אביב רק רצה להגיע הביתה בשלום. הוא עלה על הרכבת בחיפה ב-22:25 והחל להיות שקוע בסמארטפון, בשלב מסוים הוא שם לב שכבר די הרבה זמן הרכבת עומדת ולא זזה, אחרי דקות נוספות של המתנה התמיהה הפכה לדאגה, ניב ראה שהרכבת עומדת בתחנת עתלית וניסה לצאת, אך אף אחת מהדלתות לאורך קרונות הרכבת לא נפתחה.
אז שינתה הרכבת כיוון והחלה לנוע חזרה לכיוון צפון תוך שהוא לא מאתר כל פקח שלא לדבר על נפש חיה לאורך הרכבת, למזלו (או שלא) נותרו לו 9% סוללה באייפון ללא דרך להטעין, עוד קצת צעקות לחלל הרכבת ומשחק עם לוח הבקרה של הרכבת בתקווה שמישהו ישים לב... אף אחד לא שם לב אליו.
שיחה למוקד החירום של הרכבת מיד זכתה למענה, לקח לו קצת זמן להסביר את המצב האבסורדי אליו נקלע ושאפילו לקרון הקטר הוא לא יכול להגיע, אחרי כמה דקות שמע את המוקדנית משוחחת עם נהגי קטר שונים לאורך המסילה ומבקשת מהם לעצור תוך שהיא מבקשת מניב פידבק: האם הרכבת עצרה או לא. דמיינו לכם את הסיטואציה הסוריאליסטית כמו במשחק מחשב בה מוקדנית פוקדת על רכבות לעצור לפתע ולהמשיך בדרכם ברחבי הארץ (מומלץ לקרוא את הפירוט המשעשע במקור).
לבסוף הבינו שהרכבת נמצאת בדרכה למוסך, איתרו את נהג הקטר הרלוונטי וניב ירד מהרכבת באותה תחנה בה עלה שעה וחצי לפני כן תוך שנהג הקטר נוזף בו. בסופו של דבר, לאחר תחנונים ולאור התלאות שעבר, שלחה רכבת ישראל מונית לאסוף את ניב מהתחנה בחיפה לביתו בתל אביב.
בתקווה שלא פספסתם את התחנה בזמן שקראתם את העובדה הזו.






יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

כוחו המרפא של חיבוק






בתאריך ה-17 לאוקטובר 1995, במרכז הרפואי במסצ'וסטס הגיחו לעולם זוג תאומות פגות - האחיות בריאל וקיירי ג'קסון.
בעקבות הלידה המוקדמת (נולדו בחודש ה-6 להיריון) נדרש טיפול זהיר בבנות. בכדי להקטין את הסיכוי לזיהום - הופרדו הפגות, והונחו באינקובטורים שונים.
מצב בריאותה של קיירי, יחסית, היה ונשאר יציב. אך מצבה של בריאל הקטנה, התדרדר, והפך בכי רע - שינויי טמפרטורות קיצוניים, בעיות נשימה, ובעיות בתפקוד הלב הובילו הצוות למחשבה אחת, ובלתי נמנעת - התינוקת לא תשרוד.
על אף המצב, האחות המטפלת ניסתה בכל כוחה ויכולתיה לייצב את מצבה של בריאל - אך ללא ההצלחה. בצעד אחרון של ייאוש, וכנגד מדיניות הבית חולים, החליטה האחות להניח באינקובטור של בריאל השברירית את קיירי, אחותה הבריאה. כשסגרה את דלת האינקובוטור, התקרבה קיירי אל אחותה, כרכה סביבה את יד שמאל ופשוט חיבקה אותה - לפתע, קצב ליבה של בריאל התייצב, הטמפרטורה שבה למצב תקין, ואופן נשימתה חזר לסדרו.





בתמונה הראשונה ניתן לראות את מה שכונה - "The rescuing Hug"


ובתמונה השנייה את האחיות, כיום.





יום שישי, 29 בספטמבר 2017

כשהרחוב מתמלא לפתע בריח של קנאביס








קרה לכם פעם שהלכתם איפשהו ברחוב ופתאום הרחתם ריח של קנאביס, ותהיתם איפה הסטלן שמעשן בקרבתכם, הסתכלתם סביב ולא מצאתם? ייתכן שעברתם ליד צמח הנקרא "פלקטרנתוס" (Plectranthus). הפלקטרנתוס הוא פרח סגול אשר מכיל חומר שמרחיק יתושים, ולזה הוא משמש בדרך כלל - הצמח מכיל חומר הנקרא 'צינטרונלה' שידוע כשמן ארומטי חזק הדוחה יתושים. לצמח זה יש ריח שמזכיר מאוד ריח של קנאביס, ומטעה אנשים רבים. בשנים האחרונות ניתן להבחין בצמח בגינות ציבוריות בערים בכל רחבי הארץ, כגון כפר סבא ובאר שבע, זאת מאחר והצמח יעיל מאוד בהרחקת יתושים ומזיקים כאמור. ולא, לא כדאי לעשן אותו… שמו העברי של הצמח הוא "קיסוס שבדי". זהו צמח מטפס, ירוק עד, עמיד יחסית לרוק וכן, דורש יחסית הרבה מים. הוא פורח בקיץ ודורש צל חלקי.
יש גם צמחים שנראים כמו קנאביס אבל הם לא, כמו אדר (מייפל) יפני, הבאשן, קינף ועוד.










יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

עורב תופס טרמפ על גבו של עיט דואה







בשנת 2015 צלם טבע ממדינת וושינגטון עסק בצילום עופות דורסים כאשר לפתע הבחין בעורב המתקרב מאחור אל עבר עיט. בתחילה נראה היה כאילו העורב מנסה לגרש את העיט, אבל אז התברר שלעורב כנראה נמאס לעוף, והוא החליט ברוב חוצפתו לתפוס טרמפ בחינם על הגב של העיט. העיט מצידו המשיך בדאייה איטית אל עבר הקרקע בלי שהיה לו אכפת מהנוסע הלא צפוי על גבו. בלינק הבא אפשר לראות את כל הקטע כפי שהוא נתפס בעדשת המצלמה






"Cheeky crow takes a rest on the back of a bald eagle – who doesn’t even flinch and just keeps flying." It's not just birds of a feather that flock together.
Incredible captures! Looks to me like crow and eagle are pals - splendid! Critters have far more "humanity" than all too many humans! 

יום שני, 25 בספטמבר 2017

הקשר בין נשיא ארה"ב ה-30 להתנהגות המינית של בעלי חיים






אפקט קולידג' שקרא על שמו של נשיא ארצות הברית ה-30, קלווין קולידג'. האפקט מתאר דפוס התנהגות מיני של בעלי חיים. ככלל, אצל רבים ממלכת החיות כאשר הזכר מסיים לקיים יחסי מין עם הנקבה הוא נכנס ל"תקופת צינון", בה יתנזר הזכר מיחסי מין עם הנקבה שעימה הזדווג. אולם, כאשר מגיעה נקבה חדשה לסביבה תקופת ההתנזרות תתקצר משמעותית והזכר יחזור לייחום מיני וזהו אפקט קולידג'.
מה הקשר אם כך לנשיא ארה"ב?
ובכן, באחד מהטיולים שלהם קולידג' ורעייתו גרייס ביקרו בחווה בה היה לול להטלת ביצים. אשת הנשיא התפעלה מכמות הביצים הרבה יחסית למספר התרנגולים הזכרים, ושאלה את החוואי לפשר התופעה. החוואי ענה בגאווה שהתרנגולים שלו מבצעים את חובתם עשרות פעמים ביום.
"שמא תוכל להפנות את תשומת לבו של מר קולידג'?" אמרה אשת הנשיא.
הנשיא שמע את השיחה ופנה לחוואי: "האם בכל פעם התרנגול משרת את אותה התרנגולת?" "מה פתאום? בכל פעם עם נקבה אחרת!"
השיב החוואי. "שמא תוכל להפנות את תשומת לבה של הגב' קולידג'?" סיים הנשיא.




יום שבת, 23 בספטמבר 2017

מועמדותו של מייק בורשטיין נשללה מטקס פרסי האוסקר הישראלי








האקדמיה הישראלית לקולנוע מזמן פשטה את הרגל. פשיטת הרגל נובעת הן מאחר ומירי רגב, שרת התרבות הישראלית, שמשרדה מתקצב את הקולנוע הישראלי, לא הוזמנה לטקס והן משום שהאקדמיה הזו משמשת באופן קבוע שופר להבעת דעות פוליטיות באמצעות ״האומנות״ ששמה קולנוע.
כאשר נוחת על ראשי המנגנון יוצר שחקן ובמאי מוכשר כדוגמת מייק בורנשטיין נוחת באופן לא צפוי על האקדמיה הישראלית לקולנוע באמצעות סרטו ״ אזימוט״. הסרט אזימוט צולם כאן, בישראל, במצפה רמון בפברואר השנה. הסרט עוסק במלחמת ששת הימים. לפתע הם נזכרים שם באקדמיה לעיין בתקנון ולציין שמייק בורשטיין לא יכול להיות מועמד לפרס התסריטאי והבמאי בטקס פרסי אופיר בגלל בעיה שקשורה בנושא ״תושבות הקבע״ בישראל. לפתע, העובדה שמייק חי ומתפרנס בלוס אנג'לס, היא קריטית.
מגבלה זו,כמובן, לא הפריעה, לראשי האקדמיה לקדם סרטים של עמוס גיתאי שחי ומתגורר בפריז. או למנוע מיוצרים שקיבלו כסף מקרנות ישראליות אבל מסרבים לכלול את שם מדינת ישראל בקרדיטים של הסרט שמומן מכספי משלם המסים הישראלי בפסטיבלים בינלאומיים , להופיע בטקס האקדמיה.
המסקנה שלי מכל העניין היא פשוטה מאוד - יש להקים אקדמיה חדשה לקולנוע וטלוויזיה ישראלים, שתקדם ערכים ישראליים יהודיים וציונים, ולאו דווקא את ערכי ה BDS ועיתון ״ הארץ״
מה שמזכיר לי שהטקס מיועד רק לסרטים ה"נכונים" מהסגנון הבא:












יום שישי, 22 בספטמבר 2017

הבריחה ממחנה 14 (CAMP 14): המלצה לצפייה





בצפון קוריאה, הדיקטטורה והמדינה המסוגרת ביות בעולם קיים מחנה ריכוז בשם "מחנה 14". מדובר באחד ממחנות הריכוז הגדולים ביותר בצפון קוריאה והקשים ביותר. מוחזקים 15 אלף אסירים, רובם פוליטים . שין אין גאון נולד במחנה זה והוא גם היחידי שהצליח לברוח ממנו וגם מגבולות המדינה, הוא מספר על כל הזוועות שמתרחשות שם בספר "הבריחה ממחנה 14" ובסרט "CAMP 14".
כילד הוא חונך על ידי החיילים והמורים הצפון קוריאנים במחנה קודם כל להלשין ולכן כאשר הוא גדול והפך להיות נער, הוא שמע את אמו ואחיו מתכננים בריחה ודבר הראשון שעשה זה להלשין על כך. את אמו הוציאו להורג תוך כדי שהוא צפה בכך, הוא גם מספר שאינו ידע מה זה יחסים בין האמא לבן.
כל חייו הוא אכל כרוב ותירס טחון מכיוון שרק באוכל זה האכילו את אסירי המחנה, הוא מעולם לא אכל בשר או כל דבר. את האסירים במחנה לימדו שאם רעבים צריך להקיא את האוכל ולאכול אותו שוב, כך הם מתמודדים עם הרעב.
באחד הימים הוא פגש אסיר צפון קוריאני שסיפר לו על חייו בסין, על כך שהוא הצליח לברוח מצפון קוריאה לסין ועל כל המאכלים שאכל ועל החיים המתקדמים בסין וכאשר הוא חזר לצפון קוריאה תפסו אותו וזרקו אותו למחנה הריכוז. הסיפורים העירו את שין הצעיר וגרמו לו לרצות לברוח ממחנה הריכוז. הם תכננו "בריחה" ביחד וביום הבריחה שין הצליח לברוח אך חברו התחשמל מהגדר החשמלית ומת. לאחר מסע ארוך ברחבי המדינה הוא גם הצליח לעבור את הגבול לסין ששם פגש עיתונאי שהצליח להעביר אותו לדרום קוריאה.
שין אין גאון מתגורר כיום בארצות הברית ופועל לחשיפת האמת על מחנות המוות בצפון קוריאה. כדי באמת להבין מה קורה באמת במדינה "המטורפת" הזאת אני ממליץ לקרוא את הספר שהוא כתב "הבריחה ממחנה 14" ולראות את הסרט "Camp 14.


2012 German/South Korean documentary film directed by Marc Wiese. It features interviews with Shin Dong-hyuk who was born in the Kaechon internment camp, known as "Camp 14", in North Korea. The film details abuses inflicted on him and witnessed by him as prisoner there. 




יום רביעי, 20 בספטמבר 2017

ברכה פולנית לראש השנה







לבני היקר וגם לדבר הזה שאיתה הוא התחתן.
שנה טובה מאימא שלך, אני בסדר גמור ואל תדאג לי, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאד.
אני מצרפת את 10 השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי או לאוכל. אני יודעת שאימא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד. הילדים נראים בתמונות כל-כך רזים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. שמתי אותם בפריזר כדי שהם יישארו טריים כשתצטרך לשים אותם על הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את המקל הליכה שלי כשרדפתי אחרי הג'וקים.
אבל אל תדאג לי גם כשאמרו לי ללכת בלי כובע התרגלתי לקור. והמיטה הקפואה בבית האבות כל-כך קרה שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב אפילו לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות האלו אליהן אתה נוסע כל שנה.
תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לאיך שלא יקראו לה, הזאת עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר.
שנה טובה , אמא










יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

אילן ואילנית - בשנה הבאה






כולנו מכירים את השיר ״בשנה הבאה״ של אהוד מנור ז״ל, על פניו, זהו שיר אופטימי עם לחן קליל ונחמד.
מה שרובנו לא יודעים הוא שהשיר נכתב אחרי שאחיו הצעיר יהודה כבר נפל וגם אמו הלכה לעולמה. השיר נכתב על סיטואציה שכבר לא תתגשם כי כבר לא יוכלו לשבת יחד במרפסת ולספור ציפורים נודדות. כשנורית הירש העבירה את הלחן האופטימי והקליל לאהוד הוא הופתע אך הסכים לקבלו.
לנורית הייתה בקשה נוספת.. במקור, מילות השיר היו: ״אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע לתוכן״ היא אמרה שכיוון שהשיר אופטימי כל-כך, אי אפשר לסיימו בכזו צורה ועל כן המילום שונו ל״והשמש תזרח לתוכן









אילן ואילנית - בשנה הבאה
מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש


בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.

עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.

ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.

עוד תראה, עוד תראה...

בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.

עוד תראה, עוד תראה...






יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

קונאן אוברייאן יצר את תעלת בלאומליך בבוסטון כשהיה סטודנט








קונאן אובריין מצחיק, את זה כולם יודעים. לא הרבה יודעים כמה הוא ניזון מזה כבר מגיל מאוד צעיר.
בשנת 2004, בעודו לומד באוניברסיטת הרווארד, קונאן וכמה מחבריו התחפשו לפועלי בניין ויצאו לרחובות בוסטון. מצויידים בפטיש אוויר ושאר מקדחות, הם והתחילו להרוס לחלוטין את אחד מרחובות העיר, תוך כדי סימון השטח וגידורו.
תוך כדי "עבודה", התקשר קונאן למשטרת בוסטון כדי לדווח על הפשע. הוא הודה ואמר שהוא ועוד כמה תלמידים התחפשו לפועלים והם באמצע השמדת קטע רחוב. מיד לאחר מכן, הוא התקשר למשטרת מדינת מסצ'וסטס בשם עיריית העיר בוסטון ודיווח להם על כך שמספר סטודנטים מהרווארד התחפשו באופן מרשים ומאוד אמין לשוטרים, ושהם מטרידים ומפריעים את פועלי הבניין העסוקים בעבודות תשתית באחת השכונות.
לאחר כמה שעות של ויכוחים בין השוטרים האלה לשוטרים האלה, ומספר לא מבוטל של טלפונים, נעצרו קונאן וחבריו ובילו את הלילה בבית מעצר.
מתוך המגזין של עיתון האוניברסיטה



יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

אליזבת מלכת אנגליה היא טרולית









לפי האגדה העירונית הזו בכל אופן.
ב1998 הוזמן נסיך סעודיה לביקור באחוזת בלמורל בסקוטלנד לפגישה עם משפחת המלוכה, המלכה הציעה לו לסייר באחוזה וכאשר הוא התיישב במושב ליד הנהג, (בציפייה שיעלה אחד מנהגיה של המלכה) להפתעתו הוא ראה שהוד רוממותה נכנסת בכבודה ובעצמה למושב הנהג, מתניעה את הלנד רובר ומסיעה אותו ברחבי האחוזה.
המלכה עשתה זאת בכוונה ובידיעה ברורה שבסעודיה לא מונפקים רשיונות נהיגה לנשים, ואף האיצה את הרכב כדי להלחיץ את הנסיך, שבאמצעות המתורגמן שלו ביקש שוב ושוב מהמלכה להאט ולהיזהר.
מה שהוא לא ידע, זה שלמעשה למלכה אין (טכנית) רשיון נהיגה, בגלל שאין לה צורך בו, מכיוון שכל רשיונות הנהיגה בבריטניה מוצאים בשמה, כמו גם הדרכונים (שגם אחד כזה אין לה).
מה שכן, יכולתה לנהוג ברכב אינה מוטלת בספק, מכיוון שבמלחמת העולם השניה היא היתה נהגת ומכונאית רכבים צבאיים.