מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שלישי, 31 במאי 2016

נשוי שמתחזה לרווק באתר הכרויות - זה לא סקס, זה אונס








בגידה במסגרת מערכת זוגית ממוסדת - אם זה בטרם הנישואין ואם זה במהלך הנישואין, הנה תופעה ותיקה ומוכרת. לרוב, הבגידה מזוהה עם הצד הגברי של מערכת היחסים הזוגית שפועל באופן אקטיבי לחפש לקיים יחסי מין מחוץ לזוגיות. ההתמקדות שלו הנה בסקס נטו. לעתים הוא מחפש מעבר לסטוצים ואף ממסד מערכת יחסים עם מאהבת רווקה או נשואה. לדעתי, בגידה אינה דבר לגיטימי. זה בסדר שהוא חרמן אבל זוגיות זה מעבר לסקס קבוע פעם בשבוע, אחזקת בית והורות. זוגיות זה להתמודד עם הבעיות במערכת היחסים, כולל השגרה. היא לא פותחת לך רגליים? תבדוק איפה הבעיה אצלך, למה אתה לא מצליח לספק אותה ולחרמן אותה. וכן, כשהיא לא פותחת לך רגליים אלא כדי לצאת ידי חובה זה בגלל שהסקס איתך הוא רע. סקס זה דבר מדהים וגם נשים חרמניות ביותר, אפילו אחרי 3 ילדים. היא לא חרמנית עליך יותר? זה בגלל שסקס זה לא רק לחדור איך שהעניינים מתחממים.
בכל אופן, גברים נשואים יכולים להכיר מאהבת או סטוץ בין היתר על ידי מכרה מהעבודה או מחוג החברים או דרך האינטרט - אתרי הכרויות. מעט מאוד מהגברים נשואים מודים במהלך ההכרות הראשונית דרך האינטרנט שהם נשואים. זכותה של האישה הרווקה לבחור עם מי לדבר ועם מי לצאת, בטח כשמדובר בגבר נשוי. מצד שני, יש נשים שלא מחפשות משהו קבוע. זה יכול להיות כי הן נשואות בעצמן או כי הן גרושות וחד הוריות. לכן, הן לא מעוניינות במחוייבות, כך שגבר נשוי יכול להיות אופציה בשבילן. אבל, בשביל הרווקה הצעירה, כשאתה, הגבר הנשוי שבוגד באשתו, מצהיר שאתה רווק או גרוש, זכותה לקבוע שזה לא מתאים לה. שיקרת לה מלכתחילה ואמרת לה שאתה רווק או גרוש, כשאשתך הנוכחית לא יודעת את זה וצלחת לשכב איתה בהסכמתה? זה לא סתם השגת דבר במרמה, זה אונס לכל דבר. אנסת אותה לפי החוק. זה לא משנה אם הצגת את עצמך כטייס כשאתה לא טייס. טענת שאתה טייס ואתה לא טייס והצלחת לגרום לה לשכב איתה? אנסת אותה. הצגת את עצמך כרווק כשאתה נשוי? זה לא סקס, זה אונס. תגיד לה מההתחלה שאתה נשוי ותשאיר לה את הבחירה לרצות לשכב איתך או לא. אל תאנוס אותה.




אור סופר, עורכת אתר 'און לייף' מדברת על גברים נשואים באתרי היכרויות ומספרת על מערכת יחסים שניהלה עם גבר נשוי שהתחזה לרווק. איך הגיב הנשוי המתחזה כשנחשף? - בהמשך: עורכת התכנית מרינה קיגל מגלה איך עטיפת חטיף הסגירה גבר נשוי שהתחזה לרווק. בהמשך, אור סופר, עורכת Onlife ומרינה קיגל, עורכת התוכנית מספרות על המקרים בהם נתקלו בגברים נשואים שמתחזים לרווקים ברשת.









Nothing but the truth (2008)


Nothing but the Truth is a drama film. The inspiration for the screenplay was the case of journalist Judith Miller, who in July 2005 was jailed for contempt of court for refusing to testify before a federal grand jury investigating a leak naming Valerie Plame as a covert CIA operative, but this was merely a starting point for what is primarily a fictional story.
In Washington, D.C., a female reporter faces a possible jail sentence for outing a CIA agent and refusing to reveal her source. Rachel Armstrong (Kate Beckinsale) is an ambitious reporter for the Capital Sun-Times. When she discovers fellow soccer mom Erica Van Doren (Vera Farmiga) is working as a covert operative for the CIA and recently returned from Venezuela, where she was investigating an assassination attempt on the President of the United States, she confronts her and requests confirmation. Erica refuses to cooperate, but Rachel has no doubts about the veracity of the report, and her story becomes front-page news with the support of editor Bonnie Benjamin (Angela Bassett) and Avril Aaronson (Noah Wyle), who serves as the newspaper's legal counselor.
Because revealing a covert operative's identity is a treasonous offence and because the individual who leaked the information to Rachel is a potential threat to national security, special Federal prosecutor Patton Dubois (Matt Dillon) convenes a grand jury and demands to know who her source is, information she refuses to divulge. High profile attorney Albert Burnside (Alan Alda), hired by the newspaper to defend Rachel, is certain his personal friendship with Judge Hall will facilitate matters and is shocked when his client is jailed for contempt of court.











יום שני, 30 במאי 2016

השמאל מאמן מחבלים המבצעים פיגועים למטרות מלחמה







היום לפני 44 שנה (30.05.1972) התרחש הטבח בנמל התעופה לוד. הטבח בוצע בידי שלושה מחבלים יפניים (קוזו אוקמוטו, טאקשי אוקודיירה ויאסודה יאסוקו) באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד (כיום נתב"ג), ובמסגרתו נרצחו 24 אנשים (מתוכם 8 ישראלים, היתר צליינים מפוארטו ריקו) ו-71 נפצעו.
המחבלים היו חברי ארגון קומוניסטי קיצוני, "הצבא האדום היפני", שפעל בהשראת סין העממית ובתמיכתה. הם ביצעו את המתקפה בשליחותה של החזית העממית לשחרור פלסטין, לאחר שאומנו על-ידה בלבנון. ביום הטבח עלו לטיסה 132 של מטוס אייר פראנס שיצאה מפריז לתל אביב. בסביבות השעה 22:00 נחת המטוס בישראל. שלושת בעלי החזות האסייתית שהיו לבושים בחליפות עסקים משכו תשומת לב מועטה ביותר מצד אנשי הביטחון במקום.
עם נחיתתם השמידו השלושה את דרכוניהם והתרכזו ליד מסוע מזוודות הנוסעים. כאשר זיהו את מזוודותיהם שלפו מתוכם רובי סער מסוג AK-47, מחסניות ורימוני יד ופתחו בירי ללא הבחנה אל הקהל הרב ששהה באותה עת באולם הנוסעים. בין מחסנית למחסנית השליכו רימוני יד לעבר האנשים המוטלים על הארץ. ככל הנראה, כשאזלה התחמושת ליאסודה יאסוקו, ירה בו חברו והרגו. אוקודיירה יצא אל אזור חניית המטוסים, שם ירה לעבר נוסעים שירדו באותה עת מן המטוסים. לאחר שאזלה גם לו התחמושת, הצמיד לחזהו רימון יד, שלף את הניצרה ופוצץ עצמו. קוזו אוקמוטו יצא גם הוא לרחבת חניית המטוסים, ירה מנשקו והשליך רימוני יד לעבר שני מטוסים שחנו בקרבת מקום. לאחר שנפצע באורח קשה וניסה להימלט מהמקום, נלכד אוקמוטו בידי עובד אל על, חנן זייתון, שהסתייע באנשי משמר הגבול.
כתוצאה מהירי נהרגו 24 אנשים ונפצעו 78. ארבעה מהפצועים נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם. 16 מההרוגים ו-27 מהפצועים לא היו יהודים או ישראלים, אלא צליינים מפוארטו ריקו שהגיעו לארץ באותה הטיסה יחד עם שלושת המחבלים והתכוננו לשהות בת עשרה ימים. בין קורבנות הטבח היה גם פרופסור אהרון קציר, אחיו של מי שהיה לימים לנשיא המדינה, אפרים קציר ומבכירי המדענים בישראל.
מעשה הטבח עורר זעזוע בעולם כולו וביפן בפרט. בעיקר, הוכתה משפחתו של אוקמוטו בתדהמה, וביקשה לכפר על מעשיו של בנם. תראו את ההבדלים בין משפחה של מחבל יפני למשפחה של ערבי. האבא של היפני מבקש להוציא את בנו להורג לעומת אבא של ערבי שזורק עליו סוכריות. בחודש יוני 1972, שיגר אביו של אוקמוטו מכתב התנצלות לממשלת ישראל, וזה לשונו:
"הוד מעלתך, הגברת מאיר, הריני מביע את התנצלותי הכנה על התקרית שבה גרם בני השלישי, קוזו, תוך המטרת אש מנשק אוטומטי, למותם ופציעתם של מספר אנשים חפים מפשע, בני ארצך וארצות אחרות, בנמל התעופה הבינלאומי של תל אביב. בארבעים השנים האחרונות, כאדם שעסק בענייני חינוך, עשיתי מאמצים לחנך את הילדים היפנים כך שיהיו בני נוער הגונים. אין כל אפשרות להביע במילים את ההפתעה, הזעם והצער שפקדו אותי, כאשר נודע לי שפשע מתועב ואכזרי כזה נעשה על ידי בני שלי. אני מאמין, כי לעת הזאת, כבר מבקש קוזו מעומק ליבו לכפר על פשעו. אני מבקש בכל לב כי בני יוצא להורג לאחר שיוטל עליו העונש המרבי, וזאת בהקדם האפשרי, בתום החקירה.
יורשה לי להוסיף, כי התקרית האכזרית הזאת נגרמה על ידי כמה קיצונים שמאלנים בראשותו של קוזו, אולם רוב העם ביפן מתעב את הפשע וחושש שהתקרית עלולה לסכן את הידידות בין בני ארצך לבין יפן. לבסוף, הריני מתפלל לעילוי נשמותיהם של האנשים שנהרגו ולהחלמתם המהירה של הפצועים."
קוזו אוקמוטו היה היחיד מחברי החוליה ששרד את הפיגוע. בפברואר 1970, אוקומוטו גויס לארגון הטרור "הצבא האדום היפני" על ידי שני אחיו הגדולים. אחיו, טאקדיה , היה בין חוטפי מטוס נוסעים יפני לצפון קוריאה ב-1970, פעולה שהקנתה את הפרסום הראשון לארגון זה. עם גיוסו לשורות הארגון הפסיק אוקמוטו את לימודיו, ניתק מגע עם יתר בני משפחתו, ונחשף לאידאולוגיות שמאלניות טרוצקיסטיות רדיקליות. בספטמבר 1971, כמו עשרות פעילים אחרים בארגון, יצא אוקמוטו ללבנון על מנת לקבל אימון צבאי במחנות מחבלים. שם התוודע וחבר לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש. בעקבות הטבח בנמל התעופה, אוקומוטו נשפט ביוני 1972 ל-3 מאסרי עולם במסגרת משפט צבאי. עם זאת, היום הוא אדם חופשי.
בתחילת מאסרו, ניסתה משפחתו של אוקמוטו לשכנע אותו להביע חרטה בפומבי על מעשיו, ובכך להחזיר את כבוד העם היפני ואת כבוד משפחתו, על פי כללי המסורת היפנית. כך ביקשה המשפחה להפגיש את פרופסור איקורו טשימה, מנהיג כת המקויה, כת שאוהדת את ישראל, עם בנם.
במכתב שמסר פרופסור טשימה מאביו של אוקמוטו לנציב שירות בתי הסוהר נכתב בין היתר:
בני היה חייב מיתה, אתם ריחמתם עליו, אלוהים הציל אותו, אולם החיים שלנו אינם חיים. אנו לא יכולים לצאת מפתח הבית מבושה. אדוני, בני נתון בידיך, למשפחתו ולעם היפני נגרם עוול, שאיני יודע אם בכלל ניתן לתקן אותו.
בני נושם את האוויר למרות שאיננו ראוי לכך. אני מוסר איגרת נוספת המיועדת לבני. אני מבקש ממך, אדוני, שתאפשרו לפרופסור טשימה להיפגש ביחידות עם בני על מנת להחזירו בתשובה, בכך שיביע חרטה על מעשיו ויבקש סליחה בפומבי.
הפגישה התקיימה, אך המחבל לא הביע חרטה על מעשיו והתחנן שידונו אותו למוות.
במהלך שהותו של אוקמוטו בכלא הישראלי הועלו מספר דרישות מצד ארגוני טרור לשחרורו. בחודש יוני 1976, דרשו חוטפי מטוס אייר פראנס את שחרורו של אוקמוטו יחד עם 52 אסירים נוספים ש"לחמו למען העניין הפלסטיני" וכלואים בבתי-כלא במספר מדינות בעולם ובעיקר בישראל. תביעה נוספת לשחרורו של אוקמוטו באה מצד ארגון טרור יפני זעיר עם נטיות שמאלניות קיצוניות. במכתב ששוגר לראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשא את התאריך 30 באוגוסט 1978 נכתב:
מר בגין היקר, הרי בפניך אזהרה, שאם ממשלתך לא תשחרר מיד את קוזו אוקמוטו, יפני הכלוא בארצך, אפשר יהיה לצפות לפיגועי ירי מספר 2 ומספר 3 בנמל התעופה של תל אביב. התוצאה תהיה, כי מאמציך העזים להביא שלום באזור המזרח התיכון, יסתיימו בלא כלום לנצח נצחים. שלך, בכל הכבוד, קירשי צוג'יאמה, מזכ"ל מפלגת העבודה - החקלאים של יפן.
אוקומוטו, לבסוף, שוחרר ללבנון בשנת 1985, במסגרת עסקת ג'יבריל, שבה שוחררו שלושה שבויי צה"ל תמורת 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים. את העסקה המזעזעת הזו של שחרור מחבלים יותר מ-1000 בפעם הראשונה , עשו כתקדים שמעון פרס כראש ממשלה ורבין כשר ביטחון. יותר מ200 ישראלים נרצחו מידי מחבלים משוחררים אלן. בגלל המחיר הנורא ששילמנו בדם, כיום שדה התעופה לוד/בן גוריון הוא הבטוח בעולם. העולם שעצם עיניו כנגד הטירוף שהשתולל כנגדנו מקבל את מנת הארס שלו מבני טיפוחיו. מדינות אירופה שהסכימו בשתיקה למעבר חופשי של טרוריסטים תמורת הבטחה שלא יפגעו בהם... היום הם באים ללמוד מאיתנו.
לאחר שהות מסוימת בלוב, עבר אוקמוטו לסוריה ואז בעזרת תעודות מזויפות הסתנן ללבנון יחד עם פעילים נוספים של הצבא האדום היפני. ב-15 בפברואר 1997 נעצר אוקמוטו יחד עם ארבעה פעילים בארגון באשמת שימוש בדרכונים מזויפים, וב־31 ביולי נגזרו עליהם שלוש שנות מאסר. במהלך שהותו של אוקמוטו בכלא הלבנוני דרשה ממשלת יפן את הסגרתו לידיה, דבר שלא עשתה כשאוקמוטו שהה בכלא הישראלי.
במרץ 2000 קיבל אוקומוטו מממשלת לבנון מקלט מדיני על "שהשתתף בפעולות התנגדות כנגד ישראל. בשנת 2010 הגישו קרובי קורבנות הטבח וארגון שורת הדין תביעה נגד ממשלת צפון קוריאה, שהשתתפה באימון המחבלים. התביעה הוגשה בפוארטו ריקו, לבית משפט פדרלי של ממשלת ארצות הברית. בית המשפט קיבל את טענות התביעה, וקבע כי על צפון קוריאה לשלם פיצויים בסך 378 מיליון דולרים למשפחות ההרוגים.





יום שבת, 28 במאי 2016

שיר האונס / אהוד בנאי ומזי כהן מתוך אופרת הרוק מאמי






מאמי יא מאמי
תפתחי את הרגליים
לשבעה מדוכאים
שבעה פלסטינאים

עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין

עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין

הקשיבו עוד רגע
לפני שאתם מורידים את המכנסיים
ישמעאל ויצחק אחים היו
ואב לנו אחד בשמים
הולידו אתכם במחנה פליטים
חם בקיץ
בחורף קר
הולידו אותי בעיירת פיתוח
נולדנו אותו הדבר
כמו פועל ערבי ניצלו אותי
בתחנת הדלק מעבר לדלפק
אתם התבאסתם
גם אני התבאסתי
אין אחד שלא נדפק

מאמי יא מאמי
סיפורך העצוב הכניס דיכאון לליבנו
רק שאין ברירה
נחושים אנחנו
הלילה נגאל את כבודנו
גירשת את ילדינו בשם הדמוגרפיה
גזלת את שדותינו בשם הגיאוגרפיה
סגרת את בתי הספר בשם הפדגוגיה
קראת לנו נאצים וג'וקים מתוך דמגוגיה
נדפוק אותך מאמי יא מאמי מתוך אידאולוגיה

מאמי יא מאמי
תפתחי את הרגליים
לשבעה מדוכאים
שבעה פלסטינאים


עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין
עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין

הקשיבו עוד רגע
לפני שאתם מורידים את המכנסיים
ישמעאל ויצחק אחים היו
ואב לנו אחד בשמים
לא ידי הילדה שלי
גירשו את ילדיכם
לא הפה שלי שהיה חתום
אמר ג'וקים עליכם
לא הרגליים העייפות שלי
צעדו בחברון ובשכם
ולא בעלי בכיסא הגלגלים
הוא הסיוט הציוני שלכם

מאמי יא מאמי
נדפוק כי נדפקנו
השליטים שלך הם הטרגדיה שלנו
העם הפלסטיני שואף לחופשי
אל תקחי את האונס באופן אישי
עשרים שנות כיבוש, יותר לא נמתין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין
בזיקפה ובזרע נגאל את פלסטין





זהו שיר האונס בביצוע מזי כהן ואהוד בנאי מתוך אופרת הרוק מאמי. 30 שנה עברו מאז ודבר לא השתנה - ערבים עדיין אונסים יהודיות ותוקפים מינית ישראליות על רקע לאומני ופיגועי אונס.
שלושים שנה עברו ומה השתנה?
מאמי היא בכלל שמאלנית קשת יום שנאבקת יחד עם בן זוגה על הזכות להתקיים בארץ הזאת בכבוד והפלשתינאים הם בכלל גוש הימין שארבעים שנות כיבוש בידי מפא״י החדירו בו את השנאה הנדרשת להפוך אונס לאידיאולוגיה.
תרגעו זה לא פוסט כועס,  מזמן אסור לכעוס כמו פעם. זו גם לא קורבנות או סימפטיה. אז כמו עכשיו בני אדם לא סולחים והאישה הפרטית עם החיים הפרטיים שלה משלמת על אובדן המנהיגות והדרך. ולפני שאתם מאשימים גם אותנו,את כולנו שאנחנו רואים את המציאות דרך החיים שלנו,דרך הבעיות שלנו,דרך האשמה והבושה שלנו נומר כי זו לא קריאה לעזרה גם לא מחאה אומנותית יפה זו אידיאולוגיה.


יום שישי, 27 במאי 2016

ואז, 75 שנים לאחר מכן, הגיע סגן רמטכ"ל מטומטם...



"היהודי האחרון בויניצה" - כך כתב לעצמו בגב התמונה החייל הגרמני שצילם אותה למזכרת בספטמבר 1941 בעיר ויניציה שבאוקראינה. בכל זאת לא בכל יום מסיימים רצח של כל 28,000 היהודים שהתגוררו בעיירה וזה האחרון שבהם. כשמדברים על הבנאליות של הרוע זה בדיוק החייל המצלם הזה, שוודאי חשב איך יתגאה בפני נכדיו על שהיה נוכח בעת השלמת ההישג ההסטורי.
התמונה הזאת היא מה שנקרא "תמונה מושלמת" - תמונה באמת טובה צריכה להיות מחולקת לשלוש כשהדבר המרכזי שמצלמים צריך להיות בחלק האמצעי באחד הצדדים ולא באמצע... זה אומר שבשביל לצלם את התמונה הזאת הצלם עמד כיוון את המצלמה חיכה להזדמנות הנכונה וכל זה כשהיהודי יושב ומחכה לגורלו... כל זה בשביל תמונה. התמונה נמצאה באלבומו הפרטי של חייל איינזצגרופן, שהיו עוצבת המבצע של האס דה. על אחורי התמונה נכתב בכתב יד "היהודי האחרון בויניציה" וניתן לראות בה חייל מפלוגה D, רגע לפני שהוא יורה בגבר יהודי הכורע על ברכיו לפני בור הריגה בעיר ויניציה שבאוקראינה. תמונה קשה. רואים בה הרבה, אבל לא רואים בה חמלה, רק ״בסך הכל מילאנו פקודה״. היעילות השטנית במיטבה. ובאותה נשימה, אי אפשר שלא לחשוב על המחשבה שלו ברגעיו האחרונים...
ויניציה הייתה עיר מחוז, בירת חבל פודוליה, שכל אוכלוסיית היהודים בה נרצחה על ידי הנאצים. לפי הערכות כ-28 אלף יהודים מהעירייה ומהכפרים הסמוכים נרצחו בכמה ימים בלבד. יותר מכל חללי צה"ל ופעולות האיבה יחד משך 68 שנות קיום המדינה, תוך מספר ימים. וכל זה רק בעיריה אחת, במדינה אחת, פחות משבוע אחד במהלך מלחמת העולם השניה. זה רק ממחיש כמה המספרים האלה בלתי נתפסים. אלי ויזל כתב פעם שאין דרך לתאר מה הרגישו הקורבנות במקום בו המוות הוא הנורמה והחיים הם נס.
התמונה הזאת היא אחת מהעדויות הבודדות שנותרו לטבח שנעשה. עם זאת, לא ידוע הרבה עליה או על המצולמים - מיהו האיש המפוחד שעומד למות? ומיהו הקצין הנאצי שיורה בו? אחת העדויות היחידות שיש לרציחות הענק שנעשו באזור היא של קצין וורמכט בשם ארווין בינגל, שהוצב באזור אומן על מנת לסייע לכוחות האיינזצגרופן. לפי תיאורו, הוא לא היה מודע לסיבה לבורות הענק שנחפרו בשדה סמוך לעיר.
"צפינו באנשי ה-SS יושבים מאחורי שולחנות ומורים ליהודים להתפשט ולתת להם את כל בגדיהם והדברים שסחבו עימם. אחרי שהתפשטו, הם הוכרחו לעמוד בשורה לפני בורות הענק האלה. אנשי ה-SS ניגשו לשורה הראשונה והחלו לירות בהם באקדחים אוטומטיים. הם עברו בשורה עם כזאת כוונה... היהודים בשורה השנייה צפו בכל המחזה ולאחר מכן אנשי ה-SS הורו עליהם לקחת אתי חפירה ולכסות במעט את הבור. לאחר מכן השורה השנייה ניגשה לשולחנות, התפשטה וניגשה לבורות, שם הם נרצחו. זה חזר על עצמו עד שכל השורות נעלמו ולא נותרו יהודים. זה היה מחזה נוראי".
ואז בא סגן רמטכ״ל מטומטם ומדבר שהוא רואה ״תהליכים״ תקרא את הפוסט ותבין שאין להשוות שום דבר לנאצים מי דומה למפלצות האלו? אלוקים אי אפשר להכיל את התיאורים המזעזעים האלו... לתשומת לב הקורא דב חנין, בפעם הבאה שאתה מאשים את מדינת ישראל בטיהור אתני, אנא ממך, צרף את התמונה הזאת להמחשה.


יום רביעי, 25 במאי 2016

כשהמוסלמים כובשים ואונסים בעקבות נביאם המצביא-צבאי מוחמד



משחר ההיסטוריה, נפוצה תופעה מוכרת בסוגיית הכיבוש הצבאי, תופעה במסגרתה כאשר צבא כובש טריטוריה, חיילי הצבא הכובש כובשים גם את הנשים השייכות לאוכלוסיה שנכבשה עם האדמה באמצעות אונס. כל צבא שכובש אדמה, יכבוש את נשות האוכלוסייה הנכבשת עם האדמה על ידי אונס כאמצעי שליטה, כצורך של מלחמה ובדומה לצורך של החיילים אף לבזוז את רכושה של האוכלוסייה הנכבשת בכדי להראות לאוכלוסייה הנכבשת מי הבוס עכשיו. על כך המוסלמים למדו מהנביא מוחמד, שכבש את המזרח התיכון ועודד אונס של ערביות, נשים מוסלמיות ונשים נכבשות. הנביא מוחמד, אבי האיסלאם, הנו מצביא צבאי לכל דבר.
יוצא דופן בתיאוריה זו הנו "הכיבוש" לכאורה של צה"ל כצבאה של מדינת ישראל, מדינת היהודים, את ארץ ישראל. לא ידועים מקרים בהם חיילי צה"ל, כצבא שכבש את ארץ ישראל, אנסו נשים ערביות ואו מוסלמיות בשטח ישראל בכלל וביהודה, שומרון וחבל עזה בפרט. לטענת חבר הכנסת הישראלי, אחמד טיבי, חיילי צה"ל אינם אונסים נשים ערביות מאחר והם עד כדי כך גזענים שהם לא מוכנים אפילו לשכב איתן, בטח שלא לאנוס אותן.
התיאוריה שלי היא אחרת - לדעתי, חיילי צה"ל אינם נוהגים לאנוס נשים ערביות משתי סיבות - (1) חיילי צה"ל הם עד כדי כך מוסריים שהם אינם מוכנים לאנוס (2) צה"ל אינו צבא שכבש טריטוריה, אלא שחרר אותה. טריטוריה זו הייתה שייכת מאז ומתמיד ליהודים והיא נכבשה על ידי המוסלמים. (3) באותה המידה, האוכלוסייה אינה אוכלוסיה כבושה ויש להם זכויות. דבר שמוכיח את התיאוריה שלי הנה העובדה ש- א. חיילי צה"ל אינם אונסים ערביות / מוסלמיות. ב. מחבלים ערבים / מוסלמים אונסים, תוקפים מינית ומטרידים מינית ישראליות ויהודיות כפיגוע על רקע לאומני, דבר שמעיד על כך שמדובר בכח צבאי כובש.
ידועים מקרים רבים בהם ערבים ביצעו פיגועי אונס כנגד יהודים על רקע לאומני, כגון מקרה האונס של נער ונערה על ידי שב"ח טרוריסט וכובש מיהודה ושומרון בגן העיר שבתל אביב. לפני כמה שנים, 4 שב"חים ערביים ביצעו פיגוע אונס קבוצתי בילדה בת 14. והנה מקרה מהשבוע, במסגרתו 4 ערבים אנסו אונס קבוצתי יהודיה נכה על רקע לאומני. האונס אף צולם על ידי המחבלים במטרה לתעד את הפיגוע. ישראליות נמנעות מלהסתובב ברחובות מועדים לפורענות, כמו דרום תל אביב, בידיעה שיותקפו מינית ואף ייאנסו על ידי ערבים. פעילות שמאל מוטרדות מינית ומותקפות על ידי ערבים בגדה. סטודנטיות באוניברסיטה העברית מותקפות ומוטרדות מינית על ידי ערבים כשהם בדרך לתחנת האוטובוס או לחניה. ההוכחה הניצחת לכך היא שכשהנאצים כבשו קהילות יהודיות ברחבי אירופה ושחטו יהודים במיליונים, היהודים לא הגיבו באמצעות פיגועים. הנאצים כבשו את אירופה. הנאצים שחטו יהודים. הנאצים לא שחטו יהודים כי היהודים כבשו את אירופה. היהודים לא ביצעו פיגועי טרור כנגד הכובשים והגטאות לא הוקמו בתגובה למעשי הטרור הללו. גם גנדי נכבש על ידי הממלכה הבריטית. הוא לא הגיב במעשי טרור. אבל הבריטים טבחו בהודים. הכובש המוסלמי הוא הטרוריסט בישראל, לא ההיפך. היהודים אינם כובשים.
יתרה מכך, הערבים - מחבלים  מוגנים על ידי מושתלים שמאלניים של ארגונים אנטיהודים ומבטאים כך את מעמדם כגורם צבאי כובש. פמיניסטיות שמאלניות מצדיקות מעשי אונס אלו של ערבים ומסייעות בהגנה על הגורם הצבאי הכובש בארץ ישראל מטעמים אוטואנטישמים.
דרך אגב, זוכרים את פרשת אלנבי 40? כאשר כל הפמיניסטיות הצווחניות בשקל רצו להבעיר את המדינה בגלל צעירה שיכורה? אז כאשר הותר לפרסום כי צעירה ישראלית הלוקה בשכלה נאנסה על פי החשד אונס קבוצתי על ידי מוסלמים תוך כדי קריאות גזעניות... בנוהל הקבוע, כל הפמיניסטיות דמיקולו ישר עוברות למצב מיוט ולא תשמעו שום ציוץ או גינוי על זה מאותה חבורה מתלהמת. כי אנחנו צריכים לגלות קצת סובלנות כלפי שכנינו, לא? והרי לאנוס זה א-ב בזכויות אדם... מותר להם. הצביעות הזאת מבחילה אותי כל פעם מחדש. כל כך אשמח לראות אותן נבעטות כבר מהכנסת.




איש היה בישראל בר כוכבא שמו




בגן כולנו שרנו "איש היה בישראל בר כוכבא שמו" - אבל מי זה באמת האיש הזה, איך באמת קראו לו, ואיך הוא השפיע על ההיסטוריה?
המרד של היהודים בתפוצות שהמוקד שלו היה באלכסנדריה, ולפניו התרחש המרד הגדול בארץ ישראל שהוביל לחורבן בית המקדש. שתי המרידות הגדולות הללו היו הקרקע עליה צמח המרד השלישי שניתן גם להסתכל עליו כמרד האחרון של היהודים ברומא - מרד בר כוכבא. לא סתם בתמונה אנו רואים ספר ילדים ישראלי בו מוצג בר כוכבא כחייל גיבור. הסיבה שרובנו למעשה מכירים את בר כוכבא קשורה למעגל החגים הישראלי, יותר מהיהודי. התנועה הציונית עם הקמתה, ביקשה למצוא כמה שיותר גיבורי חיל יהודים. חיפשו וחיפשו - וכך הועלו על נס גם גיבורי התנ"ך, גם יהודי המקבי (מקבי זה המקור. מכבי זה כדי שיתאים לראשי התבות 'מי כמוך באלים ה''), וגם בר כוכבא. על אף שכאמור הוא הוביל מרד לא מוצלח, הוא הועלה על נס ולכן עד היום, כולנו שרים בגן איך הוא הכניע את האריה. יחד עם זאת, אחרי מרד בר כוכבא היה גם את המרד בגליל. זו לא היתה המרידה האחרונה ברומאים.
אחרי שהיהודים נחלו שני כישלונות צורבים, התחושה הייתה ככל הנראה קשה מאד. אולם, לצד תחושת הכישלון, הייתה גם תקווה אמיתית שבפעם הבאה יצליח להם: חשוב להבין שהיהודים כבר חוו בעבר חורבן ובניה מחדש של בית מקדש, ולכן מבחינתם הקמתו העתידית של בית המקדש השלישי הייתה אופציה ריאלית ולא חזון משיחי בלבד. החזון הזה למעשה התרסק במרד של בר כוכבא, שהוכרע לבסוף בשנת 136 והוביל כמעט להכחדת היישוב היהודי בארץ ישראל. אז הצליחו לחסל את הלגיון המקומי. רק שאז פקעה הסבלנות של השלטון הרומי והתחילו 2000 שנות גלות. לפני כן, רצחו הרומאים 2 מליון יהודים. כדאי להזכיר גם שמרד בר כוכבא היה בערך 70 שנה לאחר חורבן הבית, מה שהעמיק את האמונה שהגיע הזמן למקדש השלישי (בדומה להצהרת כורש 70 שנה אחרי חורבן הבית הראשון). המרד חשוב מבחינה היסטורית כי למעשה אחרי המרד ביטל הקיסר אנדריאס את מחוז יהודה ושינה את שם האזור למחוז לסוריה-פלשתינה...
אבל מי היה אותו בר כוכבא? ראשית, זה כלל לא היה שמו. תעודות ארכאולוגיות שהתגלו במאה ה-20 גילו את שמו המלא - שמעון בן כוסבה, בצירוף התואר "נשיא על ישראל". בספרי התלמוד הוא נקרא בר כוזבה או כוזיבה, וישנם מדרשים מאוחרים שטענו שהוא נקרא כך משום שהוא הכזיב את העם במרד הכושל. למעשה, ברוב המקרים מדובר פשוט על תעתיק ומעביר עיצורים, כך שגם התלמוד במידה רבה נושא את שמו האמיתי. אגב, בר כוכבא הוא אחד מהאנשים הבודדים עליהם נכתב כי הוכרז כמשיח, וזאת דווקא בתלמוד הבבלי שנחשב כמקור שלא אוהב אותו במיוחד. שם, נכתב שהוא נכשל במבחן הרחה מיוחד, ולאחר מכן חכמים הרגו אותו (במציאות כנראה, הוא מצא את מותו בקרב). יש לציין שבר כוכבא זכה לתמיכתו של רבי עקיבא שהיה אז סמכות רוחנית עליונה. מן הסתם גם זה תרם לפופולריות של הסיפור. זכור לי מדרש או גמרא בה נכתב שרבי עקיבא קרא עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" כ"הוכחה" לכך שראוי להיות משיח. "תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז) דרך כוזבה מיעקב. רבי עקיבה הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: "דין הוא מלכא משיחא". (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוזבה, היה אומר: 'זה הוא מלך המשיח') א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא" – ירושלמי, תענית פ"ד ה"ד;
בר כוכבא עמד כמעט ארבע שנים מלאות מול האימפריה הרומאית גם זה משהוא (היו לו מטבעות מה שמעיד על שלטון באותה תקופה). התערוכה בנושא בר כוכבא במוזיאון ארץ ישראל הנה מומלצת, שם עוסקים מעבר לממצאים הארכיאולוגיים בבניית מיתוס בר כוכבא, בעיקר ע"י התנועה הציונית שחיפשה מנהיג היסטורי חזק להזדהות עימו לעומת דמות היהודי הגלותי החלש. לרוע המזל בחרו באדם שהמיט שואה על עם ישראל, מדובר במאות אלפי קורבנות. כשרוצים לבנות אתוס של גבורה, מסירות, הצטיינות ומה לא, זה ממש לא משנה מה היתה התוצאה: ראה סיפור המתבצרים במצדה, גם שם זה נגמר רע.
אז מניין הגיע אלינו השם בר כוכבא? המקור לכך איננו יהודי. במאה ה-4 לספירה יושב לו אדם נוצרי בשם אוסביוס, וכתב את ההיסטוריה של הכנסיה הנוצרית. בין השאר הוא דורש ומסביר שהיהודים חטאו פעמיים - פעם אחת משום שלא הלכו אחרי כוכב האמת שהוא ישו, ובפעם השניה שהלכו אחרי כוכב השקר, הוא "בר כוכבס" כלשונו. השם בר כוכבא התגלגל לעברית רק בכתבים בעת החדשה המוקדמת, ומשם התקבע.
אז מה נותר לנו מבר כוכבא/כוזבה/כוסבה? יש שיגידו שרק מרד כושל. אחרים יגידו שהיה זה ניסיון אמיץ גם אם חסר סיכוי למרוד באימפריה החזקה ביותר בעולם. כך או כך, מבחינה היסטורית סיפור המרד הוא אחד החשובים בהיסטוריה היהודית, משום שהוא חותם יותר מ-150 שנה של מאבקים בלתי פוסקים בין היהודים לרומאים באופן הדרמטי ביותר שיש. למעשה, מקור השם של "בר כוזיבא" או "בן כוסיבה" נובע ממקום לידתו. בתלמוד הירושלמי בר כוכבא נקרא "בר דרומא" - דהיינו יליד הדרום. למה? כיוון שמקום לידתו היה נקרא "כזיב" או "כזיבא", והיה נמצא בנפת חברון. עד היום ישנה חמולה ערבית בשם "כזיבא" מכפר סעיר, שיודעת על המקורות היהודיים שלה (הם מנודים, אגב, ערבים מהסביבה לא מתחתנים איתם). אם כן, בר כוכבא זה רק הכינוי שניתן לאיש, כי הוא עשה את מה שאמור "המשיח" (שעליו נאמר "דרך כוכב מיעקב") לעשות - להנהיג מרד מזויין במטרה להשיג עצמאות לעם היהודי בארץ ישראל. גם בן גוריון עשה את זה בזמנו (גם הוא נגד מעצמה), ולשמחתינו, היה לו יותר הצלחה מקודמו. הכעס הוא על ניסיון להציג את אחד מגדולי האומה באור שלילי, תוך כדי הפרחה של מידע לא מדוייק. היה לנו מנהיג דגול, שניסה להשיב לנו עצמאות בארצינו. ניסינו - לא הצלחנו. טוב שניסינו, וטוב שהיה לנו מנהיג כזה. חבל שלא הצלחנו. למה להרוס כל חלקה טובה




יום שלישי, 24 במאי 2016

עשור למותה של יעל רום, טייסת הקרב הראשונה של צה"ל







היום לפני 10 שנים (24.05.2006): הלכה לעולמה הטייסת יעל רום.
רום היא הטייסת הראשונה בעולם המערבי שעברה קורס טיס צבאי מלא והוסמכה לקברניטה במחצית הראשונה של המאה ה-20. רום, שהוסמכה לטוס על שבעה סוגי מטוסים, היתה הטייסת הראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב והראשונה שהטיסה גם מטוסים בחברת תעופה אזרחית - "ארקיע".
רום נולדה ב-1932 בתל אביב וסיימה את לימודיה התיכוניים ב-1950. היא התגייסה לגדנ"ע ובזמן שהמתינה לשיבוצה בקורס מפקדי פלוגות בגדנ"ע, הציעו לה שני מדריכי טיס לגשת למבדקי טיס. רום ניגשה למבדקים ועברה אותם. היא המשיכה לקורס הראשוני, ובסיומו דורגה שנייה מבין מסיימיו וצורפה לקורס הצבה למטוסים דו-מנועיים. זאת, לקראת שיבוץ הטייסים במטוסי קרב-הפצצה מסוג "מוסקיטו". לאחר מכן חזרה רום להדריך בגדנ"ע אוויר וב-1953 צלחו ניסיונותיה לחזור לחיל האוויר כטייסת תובלה. היא נהפכה לטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי. רום שירתה עשר שנים בחיל האוויר בשירות חובה ובהמשך בקבע ובמילואים, בתפקידי הובלה והצנחה.
באוקטובר 1956, במבצע קדש, בהיותה בת 29 וסגן במילואים, היתה רום אחד משני הטייסים במטוס ה"דקוטה" שהוביל את כוח הצנחנים בפיקודו של רפאל איתן למעבר המיתלה בסיני. באותו מבצע הטיסה רום גם את כוח הצנחנים בפיקודו של מוטה גור לפעולה בא-טור ושימשה כטייס משנה של המטוס הראשון שנחת בשארם א-שייח. ב-1957, שנים לפני שחברות תעופה מערביות החלו להעסיק נשים בתור טייסות, עברה רום לשמש כטייסת ב"ארקיע", וב-1962 אולצה להשתחרר משירות מילואים לאחר שהפכה לאם. יעל רום נהנתה מהרוח החלוצית של פוסט מלחמת העצמאות. לאחר מכן, הכוחות השמרניים והשוביניסטיים ניצחו. והם חזקים מאד.
הטייסת ראשונה בצה"ל הייתה רחל מרקובסקי לנדאו, שהשתתפה בקורס הטיס של חברת אווירון שהתקיים בשדה התעופה לוד והייתה לאישה הראשונה שהשלימה את הכשרתה כטייסת בארץ ישראל. היא השתתפה במבצעים שונים בתקופת היישוב ובייבוא מטוסים לארץ. איך בשנות החמישים כן קיבלו ובשנות ה90 לא? בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה, ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה בעת מלחמת השחרור ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. עם זאת, הניסיונות לשילוב נשים בקורס טיס בשנים 1951-1953 ושוב במשך שנתיים בשנות השבעים, הוגדרו ככישלון על ידי הצבא. זה היה לפני זמנו של עייזר וויצמן השוביניסט, מפקדו בעתיד של חיל האויר, שגימד את הנשים בחיל האויר לרמת "מיידלעך". הוא לא היה עדיין מפקד החייל כשיעל רום התקבלה לקורס הטיס ויש להניח שלא יכול היה לבלום אותה. זכורה היטב התנגדותו לצירוף נשים לקורס בתקופת התנדבותה של אליס מילר. עייזר היה מפקד החיל סביב מחצית שנות ה 60. בתקופת בג"צ אליס מילר הוא היה כבר נשיא המדינה... ומעבר לסמכות לעשות כלום ושום דבר, בוודאי לא בתחום הצבאי ביטחוני, הוא התבטא בצורה עייזרית טיפוסית, מלאה בצבע ומחפירה בה בעת. לכן, רק לאחר בגצ אליס מילר בשנות ה-90 התחילו לקבל שוב נשים לקורס טיס צבאי. מילר בסך הכל רצתה קודם כל להתקבל לקורס טייס. למרות שאליס זכתה בבג"צ, היא נכשלה במבדקים. טייסת הקרב הראשונה שלנו היא רוני צוקרמן, נכדתו של אנטק (שהיה סגנו של אנילביץ' בגטו ורשה). היא כבר אמא ועדיין מטיסה F16 במילואים.
בשנותיה המאוחרות, ניהלה יעל רום את חברת אידורום, מדע וטכנולוגיה בע"מ. את שנותיה המאוחרות הקדישה רום לקידום נשים בישראל. היא יזמה את פרויקט נעל"ה (נערות ללימודי הנדסה), אשר הפך ברשת אורט לפרויקט בשם "נערות אורט למאה ה-21". במסגרת הפרויקט אותרו נערות בעלות יכולת במדעים בגיל חטיבת הביניים ולימודיהן בתחומים אלה תוגברו במטרה להביאן לבחור במסלול בגרות הכולל לימודי פיזיקה ומתמטיקה בהקף של חמש יחידות לימוד. בשנות ה-70, היא היתה ראש היחידה לקידום הסטודנטים בטכניון. היא עצמה לא הייתה פרופסור בטכניון. היא הייתה נשואה ליוסף רום (מכאן שם משפחתה), שהיה פרופסור להנדסה אווירונאוטית בטכניון וחבר הכנסת מטעם הליכוד. נולדו לה שתי בנות - אחת פרופסור (למתמטיקה) ואחת דוקטור (לחקר המקרא), ובן גם הוא דוקטור (לכימיה).
יהי זכרה ברוך







לסיים סמינריון בזמן זה אובייס – יותר חכם לחכות לרגע האחרון









אתם עושים הכל, כולל לבזבז זמן בפייסבוק במקום לכתוב את העבודה? צריכים לכתוב עבודת הגשה לאוניברסיטה ולא יודעים איך? מחפשת מישהו שיכתוב את העבודה ל"חברה"?
כנסו לדף הפייסבוק המספק שרותי סיוע אקדמיים לסטודנטים
סטודנטים יכולים להגיש עבודות אקדמיות וסמינריונים בעזרת הסיוע שמספקת מייקי - מייקי מספקת שרותי סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר לפי כללי ה-APA; בניית שאלוני מחקר וניתוח נתונים סטטיסטיים. שרות מיוחד לסטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה תוך התמקדות בכתיבת ממ"נים, פרו סמינריונים (פרו"ס), סמינריונים, איסוף מקורות, התנסחות מול רכזת הקורס ועוד. ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות. לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בדף הפייסבוק, בטלפון 0547790549 ולשלוח מידע למייל desertstormil@gmail.com עם מידע כגון שם, טלפון, סוג העבודה הנדרש וכדומה.
כנסו לדף הפייסבוק של מיקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום. בנוסף, סיוע בהכנת עבודות אקדמיות וסמינריונים - מייקי מספקת:
|V| סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר; בניית שאלוני מחקר.
|V| הכנת מצגות באופן מקצועי ובאיכות גבוהה.
|V| עריכה מדעית, לשונית וצורנית.
|V| ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות.
|V| תרגום מסמכים עברית/אנגלית
השרות ניתן על ידי בעלת ניסיון רב תוך עמידה בזמנים ודיסקרטיות.
לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בטלפון 0547790549 מייל desertstormil@gmail.com

יום שני, 23 במאי 2016

21 משפטים שאסור להגיד באמצע סקס





  1. *עונה לטלפון
  2. "אבא אני באמצע משהו, שנייה גומר וחוזר אליך"
  3. אכפת לך אם נעשה את זה עם אור ? בוא אור
  4. מאמי באלך להכניס כבר?(כשהוא כבר מזמן בפנים)
  5. אופס גמרתי (אחרי חצי דקה)
  6. סבתא שלי מתה במיטה הזאת
  7. עכשיו זה האיידס שלנו
  8. בונא את זזה בול כמו אחותך
  9. בואי לא נהפוך את האונס הזה לרצח
  10. מי זונה של איצקו
  11. אל תדאגי זה לא הרפס
  12. "זה בחיים לא קרה לי"
  13. "אז כמה אני חייב לך?"
  14. "תהיי בשקט אמא שלי ישנה"
  15. אני אוהב אותך
  16. או..מה זה פה היכל נוקיה? 
  17. אם לא תתנגדי זה לא יכאב
  18. לפחות תזייפי
  19. איך השינוי מין ? ניראה אורגנל !?
  20. אז אתה ואחיך לא באמת תאומים זהים
  21. נו תגמור כבר,
  22. שניה אשתי מתקשרת...


יום ראשון, 22 במאי 2016

SEAN PENN - I Am Sam (2001) HD Film [1080p]





A mentally handicapped man fights for custody of his 7-year-old daughter, and in the process teaches his cold hearted lawyer the value of love and family. I Am Sam (stylized i am sam) is a 2001 American drama film written and directed by Jessie Nelson, and starring Sean Penn as a father with a developmental disability, Dakota Fanning as his inquisitive seven-year-old daughter, and Michelle Pfeiffer as his lawyer.
. Sam Dawson (Sean Penn), a man with a developmental disability, is the single father of Lucy (Dakota Fanning), following their abandonment by her mother, who is revealed to be a homeless woman who "just needed a place to sleep". Despite his limitations, Sam is well-adjusted and has a supportive group of friends with developmental disabilities, as well as a kind, agoraphobic neighbor Annie (Dianne Wiest) who takes care of Lucy when Sam cannot. Though Sam provides a loving and caring environment for precocious Lucy, she soon surpasses his mental ability. Other children tease her for having a "retard" as a father, and she becomes too embarrassed to accept that she is more intellectually advanced than Sam.
On the advice of his friends, Sam approaches a high-powered lawyer, Rita Harrison (Michelle Pfeiffer), whose brusque manner, fast-paced schedule and difficult personal life have earned her a reputation as cold and unfeeling. In an attempt to prove to others that she is not heartless, Rita surprisingly agrees to take on Sam's case pro bono. As they work together to secure Sam's parental rights, Sam unwittingly helps Rita with her family problems, including encouraging her to leave her philandering husband and repairing her fractious relationship with her son. She and Sam have an emotional moment together when they reveal that they never feel good enough.
At the trial, Sam breaks down after opposing counsel convinces him that he is not capable of being a father. After the trial, Lucy resides in a foster home with Randy Carpenter (Laura Dern), but tries to convince Sam to help her run away, and continually escapes in the middle of the night to go to Sam's apartment, whereupon he immediately returns her. Ultimately, the foster family decide not to adopt her like they initially planned. They decide to return her to Sam, with an arrangement that Randy will help him raise her.
The final scene depicts a soccer game, which Sam referees and in which Lucy participates as a player. In attendance are the foster family, Sam's friendship group, and a newly-single Rita with her son. The film launched the career of child actress Dakota Fanning, who was then seven years old and had only acted in a couple of small roles;
The movie's title is derived from the opening lines "I am Sam / Sam I am" of the book Green Eggs and Ham, which is read in the movie.





יום שבת, 21 במאי 2016

Pet Shop Boys - Always On My Mind




היום לפני 29 שנה (21.05.1987): פט שופ בויז מקליטים את "Always On My Mind".
השיר הזה בוצע מאות פעמים מאז שנכתב בשנת 1972, בין השאר על ידי ווילי נלסון ואלביס, אך זו הגרסה שהצליחה להפוך אותו ללהיט. למרות שבמקור הוא נכתב לזמרת הקאנטרי ברנדה לי, בגרסא הזו אנחנו זוכים לשמוע התנצלות כנה ומרגשת מגבר על כך שפשוט לא השקיע מספיק זמן ויחס בזוגתו, ומבטיח לה שעם זאת, הוא תמיד חושב עליה. לרגל עשור למותו של אלביס פרסלי, התבקשו הצמד לחדש את אחד מלהיטיו לתוכנית טלוויזיה. הם בחרו לחדש את Always On My Mind שהגיע למקום הראשון והפך לאחד הסינגלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.






Maybe I didn't treat you
quite as good as I should
maybe I didn't love you
quite as often as I could
Little things I should have said and done
I never took the time
you were always on my mind
you were always on my mind

Maybe I didn't hold you
all those lonely, lonely times
and I guess I never told you
I'm so happy that you're mine
If I made you feel second-best
I'm so sorry, I was blind
you were always on my mind
you were always on my mind

Tell me, tell me that your sweet love hasn't died
give me one more chance to keep you satisfied
satisfied

Little things I should have said and done
I never took the time
you were always on my mind
you were always on my mind

Tell me, tell me that your sweet love hasn't died
give me one more chance to keep you satisfied
You were always on my mind
you were always on my mind
you were always on my mind
you were always on my mind

You were always on my mind
you were always on my mind

Maybe I didn't treat you
quite as good as I should
maybe I didn't love you
quite as often as I could
Maybe I didn't hold you
all those lonely, lonely times
I guess I never told you
I'm so happy that you're mine




הרוצח הסדרתי "הקניבל ממילווקי" - תאור מקרה




היום לפני 56 שנה (21.05.1960) - נולד הרוצח הסדרתי "הקניבל ממילווקי".
ג'פרי ליונל דאהמר נולד בעיר מילווקי שבויסקונסין והיה בנם הראשון של ג'ויס אנט וליונל הרבט דאהמר. מגיל צעיר דאהמר גילה התעניינות בבעלי חיים, וחבריו מתקופת בית הספר העידו כי נהג לאסוף חרקים, שפיריות ופרפרים וללכוד אותם בתוך צנצנות. בנוסף נהג לאסוף עם חברים פגרי בעלי חיים מצדדי דרכים, ולאחר מכן לבתר אותם. לדברי חבר אחד, דאהמר היה מאחסן את החלקים בצנצנות במחסן הכלים של המשפחה.
באוגוסט דאהמר נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת אוהיו, אך נשר אחרי שלושה חודשים בלבד. בינואר 1979, דאהמר התגייס לצבא ארצות הברית, שם הוכשר כפראמדיק והוצב בגרמניה. דאהמר בשנתו הראשונה בצבא היה חייל ממוצע. למרות זאת, ביצועיו התדרדרו עקב שימוש לרעה באלכוהול, ושוחרר מהצבא בשנת 1981. ב-24 במרץ, דאהמר נשלח לדרום קרוליינה, עם כרטיס טיסה לכל מקום בארץ. לאחר מכן הוא סיפר למשטרה כי הרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם אביו, אז העדיף לנסוע למיאמי ביץ', פלורידה, בגלל שהיה "עייף מהקור". בפלורידה מצא דאהמר עבודה בחנות כריכים, ושכר חדר במוטל סמוך. כמעט כל ההוצאות שלו היו על אלכוהול, ואחרי כמה חודשים הוא פונה מהמוטל. בספטמבר 1981 הוא התקשר לאביו וביקש ממנו לחזור לאוהיו. עם שובו לאוהיו, עבר דאהמר לגור עם אביו ואמו החורגת. הוא התחיל לחפש עבודה, אך המשיך לשתות בכבדות. כשבועיים לאחר חזרתו נעצר בגלל התנהגות פרועה בציבור. הוא נקנס בשישים דולר, ועשרה ימים על תנאי. אביו של דאהמר ניסה לגמול אותו מאלכוהול ללא הצלחה. בדצמבר 1981 אביו ואמו החורגים שלחו אותו להתגורר עם סבתו במערב אליס. הם קיוו שהמעבר יגרום לדאהמר לנהוג באופן אחראי, למצוא עבודה ולהימנע מאלכוהול. בתחילה חי דאהמר עם סבתו באופן הרמוני, ודאהמר מצא עבודה בתחילת 1982 כלוקח דם. הוא החזיק את העבודה הזאת כעשרה חודשים לפני שפוטר. לאחר מכן נשאר מובטל יותר משנתיים, שבמהלכן חי מכסף שסבתו נתנה לו. בתאריך 7 באוגוסט 1982 נעצר דאהמר על חשיפה מגונה מול קהל של 25 נשים וילדים. הוא הורשע ונקנס בסכום של 50 דולר בתוספת הוצאות בית משפט.
דאהמר ביצע את הרצח הראשון שלו בקיץ 1978, בגיל 18, שלושה שבועות בלבד אחרי שסיים את לימודיו. באותו זמן הוא חי לבד בבית המשפחה. עקב גירושי הוריו, אביו של דאהמר חי באופן זמני במוטל סמוך, ואמו עברה יחד עם אחיו לגור אצל קרובי משפחה. בתאריך 18 ביוני, דאהמר אסף טרמפיסט בן 18 בשם סטיבן מארק היקס. דאהמר פיתה אותו בהצעה שישתו יחד אלכוהול בביתו. סטיבן הסכים, והם הלכו לבית המשפחה. לפי דאהמר, אחרי כמה שעות של שתייה והאזנה למוזיקה, היקס אמר "שהוא רצה לעזוב ואני לא רציתי שיעזוב". בתגובה, דאהמר התחיל לחבוט בו עם משקולת. היקס נפל מחוסר הכרה, ודאהמר חנק אותו למוות. לאחר מכן הפשיט את היקס מבגדיו ואונן מעל לגופה. למחרת דאהמר לקח את הגופה למרתף, שם חתך אותה. לאחר מכן קבר אותה בחצר האחורית שלו.
בינואר 1985 דאהמר בהתקבל לעבודה במפעל שוקולד. זמן קצר לאחר הקבלה לעבודה נער הטריד אותו בספריה ציבורית, שבה זרק עליו כסף בשביל מין אוראלי.רבים הזדעזעו כשהתברר שאחד ממעשי הרצח בוצע לאחר שמשטרת מילווקי החזירה לחזקתו של דאהמר את אחד מקורבנותיו שהצליח להימלט משביו, נער צעיר בן מהגרים מלאוס בשם קונראק סינתסומפון. הנער נמצא בידי המשטרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום 27 במאי 1991, כשהוא עירום, מבולבל ומדמם בראשו, אך עדיין בחיים. לאחר שהוביל את השוטרים לביתו של דאהמר, הצליח זה לשכנעם שהנער בן ה-14 הוא מאהבו בן ה-19, וכי מדובר בלא יותר ממריבת אוהבים. מאוחר יותר, בשעות הלילה, חיסל דאהמר את הנער תוך עינויי תופת, קיפד את ראשו ושמר את גולגולתו למזכרת. בצירוף מקרים מצמרר התברר כי הנער היה אחיו הצעיר של הילד שאותו דאהמר הטריד מינית בשנת 1988. שני השוטרים שהחזירו את סינתסומפון לידי דאהמר, ג'וסף גבריש וג'ון בלסרזק (שבמאי 2005 נבחר לנשיא איגוד השוטרים של מילווקי), פוטרו משורות המשטרה לאחר פרסום המחדל, אך לאחר שהגישו השניים ערעור על פיטוריהם הם הוחזרו לשורות המשטרה והוכתרו כשוטרי השנה על ידי איגוד השוטרים.
רוב קורבנותיו של דאהמר היו צעירים הומוסקסואלים ממוצא אפרו אמריקאי או אסייתי. בניגוד למרבית הרוצחים הסדרתיים, דאהמר לא התעלל בקורבנותיו בעודם בחיים, אלא היה נקרופיל: הוא נתן להם סם מרדים, קדח בגולגלתם, שפך חומצה למוחם והתעלל ואנס את גופותיהם. בעת מעצרו נמצאו בביתו גופות מרקיבות בתוך חביות מלאות חומצה, מספר ראשים במקרר, וכן תוכניות לבניית מזבח עשוי מנרות ומגולגלות אדם שנמצאו בארונו. הועלו מיד האשמות באשר לעיסוקו בנקרופיליה ובקניבליזם, ודאהמר אף הודה באכילת שרירי הזרוע של הקורבן השמיני שלו, ארנסט מילר, שגם את השלד שלו שמר, בציינו שבשר אדם לדעתו "טעמו כטעם בשר". יתר על כן, דאהמר ניקב חורים בראשיהם של קורבנותיו ושפך לתוכם כימיקלים שונים, כאשר רוב קורבנותיו ב"ניסויים" אלו מתו תוך דקות ספורות. באחד המקרים, לאחר שניקב את החור בגולגולת של אחד מקורבנותיו הוא שפך לתוכו חומצת מלח, דבר שאמור היה, לשיטתו, לגרום לקורבן להפוך לזומבי מת-חי, מעין דרך לגרום לו להישאר איתו לעולמים.
במהלך קיץ 1991 רצח דאהמר ארבעה בני אדם בקצב של קורבן לשבוע - מאט טרנר נרצח ביום ה-30 ביוני, ג'רמיה ויינברגר נרצח ביום ה-7 ביולי, אוליבר לייסי נרצח ביום ה-15 ביולי, ולבסוף, ג'וזף בריידהולט נרצח ביום ה-19 ביולי, שלושה ימים בטרם נעצר דאהמר.
ביום ה-22 ביולי 1991, הצליח טרייסי אדוארדס להימלט מביתו של דאהמר כשהאזיקים שבהם כבל אותו דאהמר עדיין מחוברים לפרק ידו, ונאסף על ידי ניידת סיור משטרתית. הוא הוביל את השוטרים לדירתו של דאהמר, שם נמצאו שרידיהם של 11 קורבנות. השוטרים מצאו במקרר של דאהמר צילומים של הקורבנות (בטרם מותם, במהלך גסיסתם ואחרי מותם) לרבות גולגולותיהם של הקורבנות.
לאחר שהואשם ב-15 מקרי רצח, כפר דאהמר באישומים בטענת אי-שפיות. ביום 17 בפברואר 1992 דחה בית המשפט את טענתו וגזר עליו 15 תקופות עוקבות של מאסר עולם, שמשמען 936 שנות מאסר. דאהמר ריצה את עונשו בבית הסוהר "קולומביה" שבעיר פורטג' במדינת ויסקונסין.
ביום 28 בנובמבר 1994, שותפו לתא, כריסטופר סקרבר, שהורשע ברצח כפול, הכה אותו למוות בעזרת מוט משקולות שנטל מחדר הכושר של בית הכלא. סקרבר ביצע את הרצח מתוך נקמה, מאחר שרוב קורבנותיו של דאהמר היו שחורים. קורותיו של דהאמר מפורטות גם בסרט התעודה Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters ‏(2001).
לאחר מעצרו של דאהמר, נהרס בניין הדירות "אוקספורד" שבשכונת העוני במילווקי, ואף על פי שהועלו תוכניות להפוך את המקום לגן זיכרון, המגרש עומד כיום שומם לחלוטין ומוקף בגדר תיל גבוהה. עד היום מתמודדות משפחות הקורבנות עם יגונן, אך לאחר שליונל דאהמר הוציא לאור את ספרו "סיפורו של אב", רבים מבני המשפחות הללו גילו כלפיו אמפתיה. הוא תרם חלק מהרווחים ממכירת ספרו לקורבנות ולבני משפחותיהם, ובשאר הרווחים עשה שימוש לכיסוי ההוצאות המשפטיות שמקורן בתביעות מיעוט שהוגשו נגדו, בהן הואשם ברשלנות על היותו אב חסר אחריות. הוא פרש מעבודתו ככימאי אנליטי, והוא גר כיום בעיר מדינה (Medina) שבמדינת אוהיו. מדי פעם הוא מספק שירותי ייעוץ בכל הנוגע לסוגיית ההתפתחות האבולוציונית כנגד תאוריית הבריאתנות, ורעייתו משמשת כחברה במועצת המנהלים של "מועצת הסייסים של מחוז מדינה" שבמדינת אוהיו. שניהם נושאים עדיין את שם משפחתם המקורי "דאהמר", ולטענתם הם עדיין אוהבים את בנם למרות הפשעים שביצע. אמו של ג'פרי, ג'ויס, מתה ממחלת הסרטן מספר שנים לאחר המשפט.

Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters (2001)





אלביס פרסלי שר זוהר ארגוב - Elvis Presley sings Zohar Argov - נדיר!!!







The king of Rock n' Roll, Elvis Presley, does a live cover of the song "Badad" (Lonesome), originally sung by The King of Eastern Music - Zohar Argov - RARE!!!


מלך הרוקנ'רול, אלביס פרסלי, בביצוע לשירו של מלך הזמר המזרחי, זוהר ארגוב - "בדד". נדיר!!!

בדד, במשעול אל האין
בדד, בנתיב ללא כלום
בדד, עם הזמן הבורח
והזמן לא שוכח להציב את הגבול

בדד, בלי כף יד מלטפת
בדד, ללא שכם ידיד
בדד, כמה טוב לא לדעת
שידך כבר נוגעת
בידו של אחר

בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום
בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום

בדד, כמו השמש אנדודה
בדד, במדבר הלוהט
בדד, גם דמעות הן רק הבל
שיר מזמור אין לסבל
שיר מזמור של אילמים.

בדד אלך...




Depeche Mode - Enjoy the Silence





היום לפני 27 שנה (21.05.1989): דפש מוד מקליטים את "Enjoy the Silence", במסגרת האלבום Violator.
השנה מציין העולם 27 שנה ל-"Enjoy The Silence", מהשירים האלה שלא רק הפכו לאלמותיים מרגע שיצאו, אלא נדמה כי היו כאן מאז ומעולם. מרטין גור כתב המון שירים אפלים, אבל "Enjoy The Silence" הוא אחד מיוצאי הדופן של הלהקה. כלומר כן, דייב גהאן שר על אלימותן של המילים ומתאר כיצד הן חודרות בעדו, אבל הפזמון משכך את הדברים הקשים ברכות משובבת נפש: "כל מה שאי פעם רציתי, כל מה שאי פעם הזדקקתי לו, נמצא כאן בזרועותיי".
יש איזו איכות מענגת בשיר הזה, משהו שהופך אותו לחסין מפני מיאוס. הכל בו כה פשוט, הלחן, הדיוק, ועם זאת מדובר בהמנון נחקק. משהו בתקתוק של דפש מוד כלהקה הגיע כאן למיצוי. זו אמנם רחוקה מלהיות הפעם היחידה שזה קורה, אבל חברי הלהקה מתארים שינוי באופן העבודה שלהם שאיפשר גם לחברים שאינם מרטין גור מעורבות מוזיקלית גדולה יותר בפיתוח השירים. זה היה הסינגל השני מתוך אלבומם השביעי "Violator", שהגיע חודש אחרי כן ופתח עבורם דרכים חדשות.
"Enjoy The Silence" הפך לאחד השירים המצליחים ביותר של דפש מוד אי פעם, ואף הקנה להם אחיזה של ממש בארה"ב. יחד עם "Personal Jesus" שיצא לפניו, "Enjoy The Silence" תרם לכך ש-"Violator" היה האלבום הראשון שלהם שהצליח לחדור לעשרת הגדולים של המצעד האמריקאי. תהילתה של דפש מוד הפכה לכלל עולמית, והשיר עצמו חודש מאז על ידי עשרות אמנים. קשה עד בלתי אפשרי להפריד בין השיר לבין הקליפ שלו, שכמו רבים של הלהקה בוים על ידי אנטון קורביין. דייב גהאן נודד לכל אורכו כשהוא עוטה גלימת מלך, כתר לראשו וכיסא מתקפל בידו, מחפש מקום לנטוע בו את מושבו. מבקש רק ליהנות מהשקט. באופן אירוני, השיר הזה הקנה להם בדיוק את ההפך.


Lyrics:

Words like violence
Break the silence
Come crashing in
Into my little world
Painful to me
Pierce rightthrough me
Can't you understand
Oh my little girl

All I ever wanted
All I ever needed
Is here in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm





יום חמישי, 19 במאי 2016

היום לפני 107 שנה (19.05.1909): יום הולדתו של ניקולס וינטון






היום הנו יום הולדתו ה-107 לניקולס וינטון. וינטון נולד לפני 107 שנה (19.05.1909) ב-1909 בהמפסטד, תחת השם ניקולס ג'ורג' ורטהיים, להורים יהודים גרמנים שהתנצרו, רודולף ורטהיים וברברה, בת לבית ורטהיימר, שהיגרו לאנגליה בשנת 1907. ניקולס וינטון היה פקיד בנק בריטי בן 30 בקיץ 1939, כאשר התכונן לבלות את חופשתו בשווייץ. לא הוטלה עליו שליחות רשמית כלשהי, לא היו לו קשרים דיפלומטיים, לא היו לו מגעים חשאיים כלשהם. אך כאשר במארס אותה שנה גרמניה הנאצית כבשה את צ'כיה, הוא נשמע לצו החשאי של לבו - ובמקום לשווייצריה נסע לפראג על דעת עצמו (ובתחילה על חשבונו הפרטי).
למטרה זו, ייסד וינטון "אגודת סיוע לילדים מצ'כוסלובקיה". הוא היה נשיאה, הגזבר שלה והעובד היחיד בה. בשם האגודה ניסה למצוא בית אצל משפחות בריטיות בשביל ילדים צ'כים וסלובקים - ברובם המכריע יהודים - שאת נסיעתם לבריטניה החלו מארגנים ידידיו הצ'כים של וינטון. בבריטניה ביקש וינטון למצוא בית שיקלוט את הילדים. הוא עשה זאת, כפי שסיפר שנים אחר כך, באמצעות מודעות והתכתבות עם העונים עליהן.
במרוצת הקיץ באו בדרך זו לבריטניה 669 ילדים. רבים מהם נקרעו מעל הוריהם וקרובי משפחתם בתחנת הרכבת בפראג. איש לא ידע לאן יגיעו הילדים ואם יתראו אי פעם בחיים עם הוריהם. ואכן, הורים רבים נספו באושוויץ. הקבוצה האחרונה אמורה היתה לצאת לדרך מפראג ב-3 בספטמבר 1939, אך היא הוחזרה לאחור: יומיים לפני כן פלשה גרמניה הנאצית לפולין, והחלה המלחמה. וינטון הצליח למצוא בית לכל אחד מן הילדים שניצלו. לאחר המלחמה התפזרו הילדים בעולם - מישראל ועד דרום אמריקה. וינטון לא התמיד בקשר אתם. הוא הרגיש כי במוצאו להם בית, סיים את מלאכתו על הצד הטוב ביותר. ברבות הימים וינטון היה לסר וינטון, לאחר שקיבל את התואר מן המלכה בהוקרה על פועלו. אך באופן מפתיע, לא הצלת הילדים הצ'כוסלובקים היא שהביאה לו את הכבוד המלכותי, כי אם פעולתו למען רווחתם של ישישים בריטים. שכן מפעל ההצלה בימי המלחמה היה בעיני וינטון דבר כה טבעי, עד שלא הזכיר אותו אפילו לאשתו, גרדה.
אור ניסך עליו רק כאשר מקץ 50 שנה, חיפשה גרדה דבר מה בעליית הגג של ביתם, מצאה מזוודה ישנה ובה ניירות מימי המלחמה ובהם רשימת 669 הילדים הניצולים. גרדה התקשרה אל ההיסטוריונית אליזבת מקסוול, וזו אירגנה באחת מתוכניות הטלוויזיה של הבי-בי-סי פגישה מעוררת השתאות בין וינטון וכמה מניצוליו. מאז ועד היום החלה אגדת וינטון לעורר עניין רב בבריטניה וגם בארצות אחרות.
ב-2005 ביקר וינטון בישראל ונפגש עם האנשים שהציל וצאצאיהם. וינטון לא הוכר כחסיד אומות העולם, משום שתואר זה ניתן רק לאנשים שאינם ממוצא יהודי, שמעשה ההצלה שלהם העמיד אותם בסכנה. בשנת 2009 הוענק לווינטון אות גיבור השואה הבריטי ובאוקטובר 2014, בהיותו בן 105 קיבל מנשיא צ'כיה, לעיני שבעה מהילדים אותם הציל, את אות מסדר האריה הלבן, העיטור הגבוה ביותר בצ'כיה. ניקולס וינטון הלך לעולמו בשנה שעברה, בן 106 במותו.


Sir Nicholas Winton who organised the rescue and passage to Britain of about 669 mostly Jewish Czechoslovakian children destined for the Nazi death camps before World War II in an operation known as the Czech Kindertransport. This video is the BBC Programme "That's Life" aired in 1988. The most touching video ever.




יום רביעי, 18 במאי 2016

Phil Collins - Another Day In Paradise (Official Music Video)




היום לפני 27 שנה (18.05.1989): פיל קולינס מקליט את "Another Day in Paradise".
"עוד יום בגן עדן" נכתב כדי למקד תשומת לב על מצב חסרי הבית. השיר הגיע למקום הראשון ברוב ארצות העולם, למעשה השיר המצליח ביותר של פיל קולינס לאורך הקריירה שלו. הוא זכה להיות "השיר הטוב ביותר" במעמד פרסי המוסיקה הבריטית Brit Awards בשנת 1990. בארה"ב הוא היה הסינגל האחרון של שנות השמונים שהגיע למקום הראשון והראשון של 1990.
כמה הערות והארות
א. כל אחד ואחת מאיתנו יכול להפוך חסר בית בנסיבות שקשה לצפות.
ב. יש אנשים שהם על הסף, מודרים מדיור, למרות שיש להם קורת גג – אנשים שגרים בלית ברירה בבתים בהם נשקפת להם סכנה (למשל – מי שגרה בביתו של גבר המתעלל בה) או בתנאים מחפירים. אם המדינה אינה מתערבת בזמן הם עלולים להגיע לרחוב.
ג. חסרי בית שאינם עונים על ההגדרה המצומצמת של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לא תמיד זכאים לסיוע כלשהו. למשל – יחידים ומשפחות חסרי בית, המתקשים בתשלום משכנתאות ומוצאים מביתם.
ד. כשאנשים הופכים לחסרי בית, הם בדרך כלל מודרים מהחברה; מוצאים ממנה. הם זקוקים להכלה – קבלה חזרה לזרועות החברה, לדיור ולתמיכה חברתית, כלכלית, רפואית ואחרת.
ד. אנשים חסרי בית סובלים מסטיגמות חברתיות ולעיתים מגילויי אלימות ושנאה, ובמדינות שונות עולות מדי פעם יוזמות להצר את חירותם, לכפות עליהם פתרונות או להענישם. הוכח שיוזמות אלו אינן מצמצמות את תופעת חסרי הבית.










יום ראשון, 15 במאי 2016

The Stranger Beside Me (TV Movie 1995)






There's a rapist plaguing a neighborhood. Now a young newlywed suspects that her new husband may be the one doing this. with Tiffani-Amber Thiessen/ "It's what you don't know that can kill you."
Jennifer Morgan (Tiffani Amber Thiessen) is a young painter who has secluded herself from the world since being raped two years earlier. At a family party she meets Chris Gallagher (Eric Close), who falls in love with her. She is reluctant to be intimate with him, but he convinces her to marry him, by which she hopes to let go of her tragic past. Shortly after the ceremony, Chris' 17-year-old cousin Dana (Alyson Hannigan) warns Jennifer that she won't be happy with him, but Jennifer doesn't listen. Because Chris has recently joined the Navy, Jennifer agrees to move with him to the seaside, where she befriends Nancy Halloran (Lorrie Morgan).
Shortly after, Gina Corbet (Suzanne Turner), a neighbor, becomes the victim of a peeping tom and is later raped by a masked man. Most women of the neighborhood leave in panic, but Chris dismisses the danger and convinces Jennifer that they are overreacting. Meanwhile, Chris' dark side is starting to emerge and he becomes more violent and possessive. Jennifer finds out that Chris has been released from his Navy duty after threatening to kill himself. When she confronts him, he accuses her of being a spy. The same night, he is arrested for voyeurism. Chris pleads guilty to the charges, and agrees to a discharge from the Navy.
Jennifer is devastated by this news, considering that she has recently found out that she is pregnant. Regardless, she gives him another chance; they move back to their previous home, and for a while things take a turn for the better. However, Chris' temper soon returns, while a masked rapist once again begins preying on women in the neighborhood. Following the birth of Jennifer's daughter, Dana tells Jennifer that Chris molested her when she was a child. Jennifer starts to suspect his involvement in the rapes. She talks to a detective from California, who tells her that he had all the evidence but couldn't do anything because Chris was under the protection of a district attorney friend (Steven Eckholdt). Jennifer decides that it's time to leave her husband.
Chris, however, is unwilling to let her go, and he turns to domestic violence. Jennifer is rescued by two police officers, and afterwards presses charges against her husband. She drops them only a few days later, when Chris convinces her that he won't be convicted and threatens to harm her and their baby if she runs away. While posing as his loving wife, she tries to collect evidence against him. She finds his weapons in his car, but by the time the police arrive, they have disappeared. After this happens, Chris becomes increasingly violent.
One night, she follows him when he suddenly leaves at a late hour. She catches him preparing to rape someone, and warns the police. Chris tries to get away, but is eventually arrested. Chris pleads guilty to four counts of aggravated sexual assault and one count of sexual attempted assault, and is sentenced to 99 years in prison.


יום שישי, 13 במאי 2016

אסטרולוגים ניסו להשפיע על מועד הכרזת הקמתה של מדינת ישראל




משהו קטן על היסטוריה ציונית-פסאודו-מדעית:
אסטרולוגיה הנה, למעשה, האשלייה לפיה מיקום ותנועת גרמי השמיים משפיעים או מנבאים באיזושהי צורה תופעות בחיי בני האדם בכדור הארץ. בימי קדם האסטרולוגיה נתפסה כמדע בדומה לכימיה או מתמטיקה, אך בימי המהפיכה המדעית נקראה לתקף את עצמה אמפירית או תיאורטית ומשלא הצליחה (נראה לנו שהמונח המדוייק מדעית הוא Crashed and burned, קרי נכשלה ובגדול), נכנסה להגדרה של פסאודו-מדע.
למרות ההפרכות המדעיות, גם כיום, מיליוני אנשים בעולם, מקבלים החלטות תוך התחשבות בניתוח אסטרולוגי של כוכבים. דוגמאות ידועות מישראל הן אשת העסקים שרי ארי אריסון והמועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל ליאו ליידמן. זו אולי גם הסיבה מדוע בכל עיתון יש מדור אסטרולוגי, ומהצד השני, מי שמתמיד לקרוא בבלוג יודע מה הרמה של הסיקור המדעי בתקשורת (רמה שמאפיינת גם סקירה תקשורתית של מחקרים מדעיים בעולם, לא רק בארץ).
דוגמה פחות ידועה היא הניסיון של המכון האסטרולוגי (אצטיגני - המונח התנ"כי לאסטרולוגיה) להשפיע על דוד בן גוריון לשנות את מועד הכרזת המדינה, ניסיון שלא צלח. ביום שישי בתאריך ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה ארבע אחר הצהריים, התקיים במוזיאון תל-אביב הישן, הטקס ההיסטורי של הכרזת המדינה. בפנים ישבו נרגשים ונפעמים חברי מועצת העם. בחוץ נאספו אלפים ושמעו ברמקולים את דוד בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות ומסיים במשפט שנצרב עמוק בתודעתנו הלאומית: "לפיכך, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
אבל ביישוב העברי של אותם הימים היה לפחות אדם אחד - ידידיה חבקין, המכונה אדי, מנהל "המכון הארץ ישראלי לחקר האיצטגנינות" וקורא בכוכבים, שהיה משוכנע כי ההתכנסות הזאת ביום זה בשעה שנקבעה עלולה להיות הרת אסון בהתבסס על ידיעותיו לפי גרמי השמים. לטענתו, הכרזת המדינה במועד ובשעה הזאת עלולה להוליד פורענות. לכן, בחדרו שב"בית המעלות" בירושלים, הוא הדפיס תזכיר אותו סיווג אדי כ"סודי ביותר". את התזכיר שיגר אותו שיגר לדוד בן-גוריון ולבכירי המחלקה המדינית בסוכנות, שבו הזהיר אותם מפני הבאות. התזכיר נמצא שבוע לפני יום העצמאות של שנת 2004 במרתפי הארכיון הציוני המרכזי של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בירושלים, בתוך תיקייה מצהיבה. תיקייה זו כללה חילופי המכתבים בין חבקין לבין ראשי המחלקה המדינית של הסוכנות, ובהם בן-גוריון, חיים ויצמן, משה שרתוק (שרת), גולדה מאירסון (מאיר), ברנרד ג'וזף (דב יוסף) ואחרים. תיקייה זו כללה גם את המפה האסטרולוגית של המדינה שבדרך, אותה הכין ידידיה מיד לאחר הצבעת האו"ם על תוכנית חלוקת הארץ לשתי מדינות, בכ"ט בנובמבר 1947. הוא בדק את מצב הכוכבים בשעת ההצבעה בעצרת האו"ם שהתכנסה בלייק סקסס, על פי מצב הכוכבים ונוסחת ההורוסקופ בניו-יורק, וכך גם על פי נוסחת ההורוסקופ הירושלמית. על סמך המפה ששרטט הציע חבקין להנהגה הציונית "לאמץ את כל כוחותיה כדי להגיע להסכם עם הערבים, למרות מיעוט הסיכויים לכך".
אחד הנימוקים להמלצה הזו נוגע למצב הירח באותו יום. "למילים האסטרולוגיות יש הרבה פעמים מובן כפול ויותר. הירח יכול לסמל את העם, ויש על כן להתקשר על העם הערבי. צדק במזל קשת מצדו מסמל את הכהונה ועל כן יהיה זה אולי מועיל להתקשר עם הכהונה המוסלמית והנוצרית". הכוכבים , גרס ידידיה חבקין, נוטים לכיוון של פדרציה בין שתי המדינות שיוקמו בארץ ישראל "ואולי יהיה הפתרון הסופי חלוקת הארץ ל-12 עד 15 קנטונים, כל קנטון עם אוטונומיה מקסימלית". חבקין המודאג הציע שורה של מועדים חלופיים, טובים יותר להכרזת המדינה. ברשימה "הטובה" כלל את את התאריכים 23 בינואר, 19 בפברואר, 18 במרץ, 14 באפריל, 11 או 13 במאי, 8 ביוני, 5 ביולי של שנת 1948 כתאריכים טובים וראויים לפינוי המנדט ולהקמת המדינה. כשקרא בעיתונים כי איש אינו מתכוון לשנות את המועד סיום המנדט והכרזת המדינה, חבקין לא הרפה . הוא הציף את המחלקה המדינית במכתבים ובמזכרים. ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, כתב לדוד בן-גוריון ב-11 במאי 1948:
" מר בן-גוריון היקר. הנהלת המכון הא"י למחקר האיצטגנינות בישיבתה היוצאת מן הכלל מן היום, היתה רוצה להביא לידיעתך את הדברים הבאים: לרגל הקריטיות המיוחדת של השבוע הזה הוחלט על שובו לירושלים של מזכיר המכון מקריית ענבים, שם השתתף בעבודות ביצורים במשך שבועיים, ובה גם נפגש ושוחח על בעיות השעה עם אחד מראשי המפקדה אשר את שמו אין ביכולתו לגלות. בין יתר הדברים מסר מזכיר המכון, החתום למטה, בפני המפקד הנ"ל חוות דעת מקיפה על מצבים אסטרולוגיים שונים בקשר עם ביטול המנדט והובעה אזהרה חמורה מפעולות מדיניות מכריעות מצדנו, אשר קשורות אל מעבר הלילה של ה-15 עד ה-16 למאי , (המועד המתוכנן לסיום המנדט) לפי קביעת ממשלת אנגליה".
הבריטים עמדו בתוכניתם ועזבו בסופו של דבר את הארץ ב-14 במאי 1948. הנציב הבריטי האחרון את עזב אץ הארץ ב-9 בבוקר דרך נמל חיפה ובכך, משטר המנדט הגיע לסיומו. באותו יום בשעה ארבע אחר הצהריים, כינס בן-גוריון את מועצת המדינה הזמנית כדי להכריז על הקמת מדינת ישראל. ידידיה חבקין לא ידע את נפשו מרוב צער. גרמי השמים וגם לבו ניבאו לו רעות. אך הוא לא הירפה. גם אחרי הכרזת המדינה לא הפסיק להזהיר, להתריע בפני ראשי הציבור העברי מפני מבני הכוכבים הנוצריפ בשמיים והשלכותיהן על הנעשה בארץ ישראל. למרבה הטרגדיה, ב-11 ביוני 1948, פחות מחודש לאחר הכרזת המדינה, התגשמו תחזיותיו הקודרות של חבקין. בעודו עוסק בעבודות ביצורים באזור קריית ענבים, נפל פגז תותח בקרבתו של ידידיה, והוא נהרג במקום. ביום ד' בסיוון תש"ח, ידידחה הובא למנוחת עולמים בקבר אחים, יחד עם כמה מקורבנות אותה הפגזה, בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים. ידידיה (אדי) חבקין, נכתב על המצבה האחידה.
לכו תדעו מה היה גורלנו המלצתו הייתה מתקבלת.






דוגמא נוספת הנה ידיעה שהתפרסמה, לפיה התוכנית "זמן מיסטיקה" יורדת מהאוויר לאחר 7 שנים. נראה לכם שהם ראו את זה בא?


יום חמישי, 12 במאי 2016

אל תילחצו, אבל מוות זה תופעת לוואי של התרופות





בתאריך ה-21/04/2016, הזמר והיוצר המוזיקלי הידוע כפרינס [Prince] נמצא מת באולפן ההקלטות. פרינס, אגדה  עוד בחייו והוא בן 57 שנים במותו [1958-2016]. לפי הTMZ ככל הנראה מותו נגרם כתוצאה ממנת יתר של פרקוסט, כי כמה ימים לפני כן הגיע לבית חולים וטופל במנת ייתר של סם מרץ לאחר הופעה. אז מתברר שפרקוסט הנו סם מסוג אופייטים, סם ממריץ לכל דבר.
בעולם שבו קייטי פרי ומיילי סירוס מתחרות על הזכות להציג את הפטמות שלהן, בעולם שבו בריטני ספירס פאקינג פרשה ממוזיקה ומופיעה רק בווגאס בהופעות סגורות מראש כאילו הייתה אלוויס פרסלי של אמצע שנות השבעים, פרינס הוא בהחלט אגדה ..
 הבן אדם מוזיקאי מחונן, ניגן בכל הכלים בעצמו בחמשת התקליטים הראשונים שלו, שילב פאנק, בלוז, רוק ופופ כאילו היה קוסם. האיש שעליו אמר אריק קלפטון שהוא נגן ההגיטרה הטוב ביותר בעולם נפטר בגלל התמכרות לתרופה במרשם שגורמת למוות. אז אחרי מייקל ג'קסון, דוויד בואי ופרינס, מי הבא בתור? בקצב הזה אנו נשאר ללא אגדות רוק\פופ ורק עם זבל אורגני נטול כשרון כמו ג'סטין ביבר ...
 גם פול מקרטני שמבחינתי הוא האיש הכי חשוב מוסיקלית שחי כיום לא בדיוק משחרר יצירות מופת בשנים האחרונות. זה לא מונע ממנו ומפרינס להיות חשובים מאד בהיסטוריה של המוסיקה. פרינס היה במשך שנים חצי מדרגה מתחת למייקל ג'קסון ומדונה כשהם היו בדרגת אלים. רוב האנשים היום פשוט לא חיו את התקופה ההיא בצורה שיודעים להעריך את האבידה. אבל יש עדיין שמעריכים אותו כמוזיקאי, ולראייה דבריו של אריק קלפטון המובאים בהמשך ומעריכים את יכולתו של פרינס כמוזיקאי:

Eric Clapton was asked about how it felt to be the world's best guitarist.
His response: "I don't know. Ask Prince".

אם אוהבים או לא את המוסיקה שלו, זה ענין של טעם. אבל הוא היה חשוב מאד בהיסטוריה של המוסיקה. אמנם אני לא זוכרת שיר אחד מעניין שהוא שחרר מאז שנות השמונים. יש כאלה שמצליחים להישאר רלוונטיים (הרולינג סטונס, דילן, מדונה, בואי, יו2). הוא התעסק המון עם השוליים. כשרוני ככל שהיה, לדעתי הוא גדל מהר מדי ונשבה בפרסום היתר שלו. בכל זאת, מדובר במוות מיותר, כמו מותו של מייקל ג'קסון ומותה של וויטני יוסטון, אשר מתו כתוצאה ישירה מהתמכרות לתרופות במרשם - שימו לב למה שכתוב בעלון לצרכן של פרקוסט, התרופה אליה התמכר וכתוצאה מהשימוש בה נפטר פרינס:
מדובר במשכך כאבים ומוריד חום ממשפחת האופיאטים - סם ממכר לכל דבר המצוי בפקודת הסמים המסוכנים. אם תקנו סם ממשפחת האופיאטים ברחוב, תשבו בכלא לא מעט זמן מעבר לכך שתתמכרו לו ותסכנו את בריאותכם, דבר שיביא למותכם מהר מאוד. כתוב שהתרופה ממכרת, לנזק לכבד, ואף לפגיעה לא הפיכה בכבד עד לכדי השתלת כבד ומוות.
למרות כל הסכנות האלו, רופאים לא חושבים פעמיים וממהרים לרשום את הפרקוסט לכל דכפין. הפרעות קצב לב, חסימת מעי, הפרעות כבד, אובדן שמיעה, היפוגליקמיה, היפרגליקמיה, תגובות פסיכיאטריות, פגיעה בהכרה, הזיות, דיכאון ואף התאבדות.
האינטרס של תעשיית התרופות - שכמה שיותר אנשים יהיו חולים, וכמה שיותר בעלי חיים בתעשיית המזון מן החי יהיו חולים. בפועל, 80% מהאנטיביוטיקה בעולם הולך ישירות לבעלי החיים במשקים המתועשים, בני אדם זה בקטנה בשבילם - 20 אחוזים בלבד. לכן האינטרסים של שתי התעשיות הללו הם משותפים. כדי לעודד את בני האדם להשתמש בתרופות, חברות התרופות משקיעות הון בדמות של מאות מליוני דולרים במחקרים המוכיחים באופן מוטעה שהתרופה יעילה ואף משחדים רופאים באופן כזה או אחר כדי שיקדמו את השימוש בה בקרב האוכלוסייה. רופאים יעדיפו לרשום תרופה מסוכנת לטיפול בסימפטומים ולא לרפא אדם באמצעות שינוי בתזונה.
נחנקנו כבר ליצמן, נחנקנו!
סובלים מבעיה רפואית? אני מציעה שתיצרו קשר עם טל בלו, מרפא באמצעות רפואה סינית בטלפון 0502090159



היום לפני 33 שנה (12.05.1983): התנגשות מטוס עיט ומטוס בז צהליים




הטייסים הישראלים הם הטובים בעולם. זהו סיפורו של סרן זיוי נדיבי, טייס F15 ששרד תאונה אווירית והצליח להנחית את המטוס כשכנף אחת חסרה.
ב-12 במאי 1983 התנגש מטוס קרב F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי במטוס סקייהוק בעת טיסת אימון מעל הנגב. הסקייהוק עלה באש וטייסיו נטשו בשלום. ה-F-15 איבד את כנפו כך שנותר עם כנף אחת בלבד. בגלל הסילון העז של אדי הדלק אשר ניתזו מגדם הכנף וגרמו להסתרתו, הטייס והנווט לא ידעו שהם טסים עם כנף אחת בלבד ולכן לא נטשו את המטוס אלא ניסו והצליחו לחדש את שליטתם במטוס הפגוע ולהמשיך לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס הבית. בנוסף לעובדה שהצליחו לטוס ולנחות במצב שעד אז נחשב כבלתי אפשרי, המטוס חסר הכנף גם שרד בשלום את הנחיתה חרף מהירותו הגבוהה – מעל 450 קמ"ש – כפול ממהירות הנחיתה הרגילה.
במהלך האימון סטה סקייהוק אחד ממסלולו, והתנגש בעוצמה רבה בשורש הכנף הימנית של מטוס 957 "מרקיע שחקים". טייס הסקייהוק נטש אוטומטית כתוצאה מהפגיעה, והסקייהוק התפוצץ. מטוס ה-F-15 נפגע גם הוא באופן קשה, כנפו הימנית נתלשה עד פתח כונס האוויר, והמטוס החל להסתחרר כשהוא צולל מטה בזווית של כ-30 מעלות. כתוצאה מהקריעה, נפלט סילון של דלק מגוף המטוס, שמנע מהטייס, זיו נדיבי, ומהנווט, יהואר גל, את היכולת להבחין בכך שהכנף הימנית של המטוס חסרה. בניסיון להשתלט על סחרור המטוס הפעיל הטייס את המבער והביא לעלייה מידית במהירות המטוס, ובנוסף הפעיל את המנועים באופן אסימטרי. המטוס הופנה לנחיתה מידית בבסיס רמון. הטייס הוריד את וו העצירה והנחית את המטוס במהירות כפולה מאשר בנחיתה רגילה, כ-260 קשר, במטרה להתגבר על הנזק הפיזי שהביא להקטנת העילוי. בנוסף, קרא הטייס בקשר למגדל הפיקוח להרים את רשת עצירת החירום. בשל המהירות הגבוהה של המטוס נקרע וו העצירה של המטוס, והוא המשיך בנסיעה במהירות גבוהה על פני המסלול ונעצר כשישה מטרים בלבד מרשת העצירה.
רק לאחר הנחיתה גילה הטייס כי איבד חלק ניכר מהכנף. הסיבה האווירודינמית לכך שהמטוס שרד היא מכוח הזנב הכפול ובכך שהמטוס הוא דו מנועי, שאחרת היה מסתחרר ומתרסק. חברת מקדונל דאגלס, שלא האמינה תחילה ונדהמה למראה התמונות, החליטה להעניק לחיל האוויר כנף חלופית במתנה וכיסתה את עלות התיקונים. ה-F-15 שופץ תוך חודשים ספורים וחזר לטוס באופן מבצעי בטייסת.
מדובר בסיפור ידוע ומרתק המוכיח יכולת מקצועית גבוה וקור רוח מצד צוות האוויר אך בד בבד מקצועיות ברמה גבוה מאוד של הצוות ההנדסי והטכני בהרכבה מחדש של הכנף והחזרת המטוס לכשירות מבצעית בזמן כה קצר.



יום רביעי, 11 במאי 2016

The Man Who Captured Eichmann (1996) full movie האיש שתפס את אייכמן לצפייה ישירה





היום לפני 56 שנה (11.05.1960): סוכני המוסד תופסים בארגנטינה את אדולף אייכמן.
ראש הממשלה דוד בן גוריון עלה לדוכן הנואמים בכנסת ב-23 במאי 1960 למה שנראה כעוד נאום שיגרתי. אבל ההודעה שלו הכתה את הנוכחים כרעם ביום בהיר. "עליי להודיע לכנסת כי לפני זמן נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי המלחמה הנאציים, אדולף אייכמן, האחראי – יחד עם ראשי הנאצים – על מה שהם קראו 'הפתרון הסופי לבעיית היהודים', כלומר השמדת שישה מיליון יהודי אירופה", אמר בן גוריון בהודעה הלקונית.
אייכמן נאסר לאחר המלחמה בגרמניה בידי צבא ארצות הברית אך ברח ממחנה המעצר. הוא הסתתר בגרמניה מספר שנים. ב-1950 יצא בחשאי בסיוע אנשי דת נוצרים בספינה מאירופה לבואנוס איירס שבארגנטינה והשתקע בה.
ידיעה ראשונה על מקום הימצאו של אייכמן הגיעה אל ישראל בחודש אוקטובר 1957 באמצעות ד"ר פריץ באואר, משפטן יהודי-גרמני ששימש כתובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה. הידיעה הועברה אל הממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל. הוא שיגר אל באואר את איש "המוסד" שלמה כהן-אברבנאל, שקיבל ממנו מידע מפורט ומסמכים על אייכמן, אך לא את פרטי המקור ממנו הגיעה הידיעה. מן השיחה עם באואר התברר כי הוא נכזב מן האפשרות שגרמניה תבקש להסגיר את אייכמן לידיה ולשפוט אותו, וסבר כי מוטב שהמידע על מקום הימצאו יועבר לידי ישראל, הצפויה לפעול ביתר נחרצות ללכידתו ולשפיטתו. בעקבות החקירה הראשונית שלח הראל שנית את כהן-אברבנאל אל באואר בינואר 1958. הפעם ניאות באואר לגלות את פרטי המקור ממנו הגיעה אליו הידיעה על מקום הימצאו של אייכמן. היה זה גרמני יהודי למחצה בשם לותר הרמן, שהיגר לארגנטינה לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה נרדף על ידי הנאצים ונאסר במחנה ריכוז.
באותה עת העביר הראל דיווח ראשוני לראש הממשלה דוד בן-גוריון כי אפשר ונתגלה מקומו של אייכמן. גם שרת החוץ גולדה מאיר הובאה בסוד העניין. בנוסף נפגש הראל עם היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן כדי לברר אם תהיה ישראל מוסמכת לשפוט את אייכמן על פשעיו בקשר לשואה. כהן חיווה את דעתו שהדבר יהיה אפשרי. הראל מינה לראש צוות החטיפה את איש "המוסד" רפי איתן, איש הפלמ"ח בעברו ומפקד היחידה המבצעית של השב"כ והמוסד. הוא קבע את זהות יתר אנשי הצוות, מהם מ"המוסד" ומהם מהשב"כ. בהם נימנו אברהם שלום, צבי מלחין, צבי אהרוני, יעקב גת, משה תבור, אפרים אילני, יהודית נסיהו, שלום דני וכן יעקב מידד. הצטרף אליהם הרופא המרדים ד"ר יונה אליאן מבית החולים תל השומר.
ב-11 במאי לפנות ערב יצאו שתי מכוניות של הצוות המבצעי לסן פרננדו. מכונית הלכידה ובה ארבעה אנשים - רפי איתן, צבי מלחין, משה תבור וצבי אהרוני, ששימש כנהג. אייכמן הופיע בשעה 20:05. בעת שהתקרב למכונית הלכידה חשדו אנשיה שהוא מחזיק אקדח בכיסו. על כן לא נהג צבי מלחין לפי התוכנית שנקבעה – לאחוז באייכמן מאחור – אלא קפץ עליו והפילו, כאשר אייכמן פולט צעקה חדה. איתן ותבור הצטרפו אליו וכולם הטילו את אייכמן לתוך המכונית, כשארבעתם במושב האחורי. אייכמן לא גילה התנגדות. תבור טיפס למושב הקדמי. אהרוני סגר את מכסה המנוע, התיישב ליד ההגה ונסע מן המקום. שלב הלכידה הסתיים בתוך פחות מדקה.
משפט אייכמן בפני בית המשפט המחוזי בירושלים החל ב-11 באפריל 1961. ב-11 בדצמבר ניתן פסק הדין, שהרשיע את אייכמן בעבירות שיוחסו לו, וב-15 בדצמבר הוא נידון למוות. ב-29 במאי 1962 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של אייכמן על ההרשעה והעונש. ב-31 במאי דחה נשיא המדינה יצחק בן-צבי את בקשת החנינה של אייכמן. שימו לב גם לידיעה משמאל -אנשי שמאל פנו לנשיא דאז, בן צבי, ועתרו לחנינתו של רוצח ההמונים, בקשה שנדחתה על הסף. כבר אז הם הביעו הזדהות ורחמנות עם האידאולוגיה הנאצית כנגד היהודים משנאה למרדכי ואהבת המן. הוא הוצא להורג בתלייה בו בלילה. גופתו נשרפה ואפרו פוזר במימי הים התיכון.
משפט אייכמן היה חוויה מכוננת לחברה הישראלית, לעם היהודי ולעולם כולו. חובה והכרח היו למדינת ישראל לקיים את המשפט בירושלים, בירת מדינתו הריבונית של העם היהודי, כמייצגת את ששת מיליון הנספים בשואה.
החברה הישראלית יצאה מן המשפט שונה מכפי שבאה אליו. השואה חדלה להיות עניינם של הניצולים בלבד והפכה להיות עניין לאומי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה עדויות הניצולים נשמעו בפומבי ושהייתה לגיטימציה לומר אותן. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נגלתה ונפרשה השואה בתהליך שהיה במכוון חושף, מלמד, מקיף ופרטני מעבר לנדרש בחוק. שלא כמשפטי נירנברג ומשפטים אחרים שעסקו בפושעי ובפשעי מלחמה, משפט אייכמן עסק בשואה וביהודים. נדרשו עוד כמעט שנות דור אחרי המשפט עד שמשמעויותיו נטמעו בתובנות החברה הישראלית/





The story of the 1960 hostile extraction of the Nazi war criminal, Adolf Eichmann, by the Mossad to Israeli justice.


Bob Marley - Songs mix







היום לפני 35 שנה (11.05.1981): הלך לעולמו בוב מארלי.
רק חמישה חודשים הפרידו בין רצח ג'ון לנון למותו של בוב מארלי, שמת מסרטן היום לפני 35 שנה. הזמר מג'מייקה, שהלך לעולמו כשהוא רק בן 36, נותר סמל של תרבות פופולרית שהמיתוסים שנרקמו סביבו והעיסוק הנרחב בדמותו מזכירים בהיקפם רק קבוצה קטנה וסלקטיווית מאוד של אמנים, לנון בתוכם.
אי אפשר להשוות, כמובן, את ממדי ההשפעה של הביטלס על העולם ב-50 השנה האחרונות לשום אמן אחר, אבל מארלי נכנס לקבוצה המצומצמת של אמנים משפיעים באמת שלצד מבחן ההשפעה פועלים בנוגע אליה תנאי סף נוספים: חדשנות, מרדנות, מוות בגיל צעיר יחסית, רצוי בנסיבות אלימות או דרמטיות ובעקבות זאת מעמד שמזכיר קדוש מעונה. לנון, אלוויס פרסלי, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, במידת מה גם הראפר טופאק שאקור - הדמויות הללו עדיין מוכרות חולצות טי בשווי של מיליונים בכל שנה.
מארלי של השנים הראשונות להצלחתו לא חשש מטקסטים פוליטיים בוטים. "ג'ונגל הבטון" תיאר את חיי היום-יום הקשים בגטאות של קינגסטון. "שורפים ובוזזים" מנציח תסכול תחת מגף האלימות המשטרתי. בשלבים מאוחרים יותר, המסרים שלו נהפכו לפחות ספציפיים: גאווה שחורה, שלום עולמי וקריאות כלליות נגד דיכוי. באותה תקופה לקה מארלי בסרטן העור, שבעקבותיו מת כעבור ארבע שנים במיאמי. כמאה אלף איש באו לחלוק לו כבוד בטקס בקינגסטון ומשם הובא למנוחות במחוז הולדתו, ניין מיילז. לצד גופתו, נקברו גם גיטרת גיבסון אדומה ומריחואנה. ראשו נעטף בפאה של צמות. אחרי מותו זכה בגראמי על מפעל חיים ודמותו הוכנסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול.






יום שלישי, 10 במאי 2016

אני לא יודעת כביטוי לשון ישראלי - מערכון של פלטפוס


גן בנימין בחיפה

ורחמים ידע?
מה היא יודעת? מוזר, בדרך כלל הן יודעות הכל - אחת בדורה. רק אני דמיינתי אותה לועסת מסטיק ומפוצצת בלון לפני שהיא פולטת את זה?
אז זהו שהיא לא יודעת רק במדרגה הזאת. מדרגה מעל היא כבר יודעת
אנ'לא יודעת/אנ'לא יודע הפך לביטוי שגור בעשורים האחרונים בסלנג הישראלי, בעיקר בקרב האוכלוסיה הפרחולית בצפונבון תל אביב. אני בספק אם זה התחיל כי שלום חנוך ויהודה פוליקר הוציאו שירים הנושאים את אותו השם. באופן אישי, אני לא אוהבת את הביטוי, כי המשפט מתחיל ומסתיים בחוסר ידיעה ומעיד על חוסר מוטיבציה של האומר להשיג מידע. אין מקום לביטוי הזה כיום, בטח בימנו עם פרופסור גוגל ודר' פייסבוק וגוגל סקולר והטכנולוגיה הזמינה כיום. ידע זה כוח




יום שני, 9 במאי 2016

כשמגלים שעבודת ההגשה היא למחר










הרגע בו העולם קורס - גיליתם שעבודת ההגשה היא למחר? צרו קשר
כנסו לדף הפייסבוק המספק שרותי סיוע אקדמיים לסטודנטים https://www.facebook.com/academicpapers4students
סטודנטים יכולים להגיש עבודות אקדמיות וסמינריונים בעזרת הסיוע שמספקת מייקי - מייקי מספקת שרותי סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר לפי כללי ה-APA; בניית שאלוני מחקר וניתוח נתונים סטטיסטיים. שרות מיוחד לסטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה תוך התמקדות בכתיבת ממ"נים, פרו סמינריונים (פרו"ס), סמינריונים, איסוף מקורות, התנסחות מול רכזת הקורס ועוד. ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות. לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בדף הפייסבוק, בטלפון 0547790549 ולשלוח מידע למייל desertstormil@gmail.com עם מידע כגון שם, טלפון, סוג העבודה הנדרש וכדומה.
כנסו לדף הפייסבוק של מיקי שנותן לנו מענה ומנוהל על ידי המומחית בתחום. בנוסף, סיוע בהכנת עבודות אקדמיות וסמינריונים - מייקי מספקת:
|V| סיוע בכתיבת עבודות אקדמיות וסמינריונים במגוון תחומים ; ייעוץ והנחייה בעיצוב מתודולוגיות מחקר; בניית שאלוני מחקר.
|V| הכנת מצגות באופן מקצועי ובאיכות גבוהה.
|V| עריכה מדעית, לשונית וצורנית.
|V| ביצוע סקירות ספרות ברמה אקדמית ואיתור מקורות.
|V| תרגום מסמכים עברית/אנגלית
השרות ניתן על ידי בעלת ניסיון רב תוך עמידה בזמנים ודיסקרטיות.
לפרטים נוספים צרו קשר עם מייקי בטלפון 0547790549 מייל desertstormil@gmail.com





יום שבת, 7 במאי 2016

Beethoven Symphony No.9





היום לפני 192 שנה (07.05.1824): הופעת הבכורה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
באביב 1824, לפני 192 שנה, התקבץ קהל רב באולם קרטנרתור בווינה, לאירוע שנתפש באותו זמן כמעט כקוסמי: ביצוע בכורה לסימפוניה חדשה של גדול מלחיני אוסטריה וגרמניה, לודוויג ון בטהובן. שנים ארוכות לפני הלחנת הסימפוניה התשיעית שתק בטהובן, פסק להלחין, כשהוא נתון במצוקה נפשית חמורה, מסובך בתביעות משפטיות, סובל ממחלות רבות ורדוף על ידי חירשותו שהלכה והעמיקה, עד שכבר לא שמע דבר. הסימפוניה התשיעית מכונה "הכוראלית" משום שבפרק הרביעי, האחרון שלה כלל בטהובן קטעי שירה לארבעה סולנים, ומקהלה. המילים של הקטע הווקאלי היו מילות האודה לשמחה של פרידריך שילר, שנכתבו בשנת 1785, עם תוספות קטנות שהכניס בטהובן לטקסט המקורי. הייתה זו הפעם הראשונה, שמלחין גדול הציב את קול האדם באותה רמה עם כלי התזמורת בסימפוניה ויצר בכך יצירה רחבת יריעה ומפוארת, שנתנה את הטון לסימפוניה הרומנטית.
בשנות העשרים המאוחרות לחייו החל לאבד את שמיעתו, באובדן שיכול היה לפגוע קשות בתפקודם של אנשים בני תקופתו ונחשב גם למביש בזמנו. אולם, בטהובן המשיך להפיק יצירות מופת אפילו לאחר שחירשותו נעשתה מוחלטת. באופן יוצא דופן בין בני זמנו, עבד כמלחין עצמאי, אירגן קונצרטים ונתמך בידי כמה פטרונים בעלי הון. אורח חיים זה, שהיה אפשרי בזכות מוניטין יוצא דופן, איפשר לו להסתיר את לקותו מסובביו. מרבית בני תקופתו גילו שהיה חירש רק מקריאת הווידוי שבצוואתו. בין יצירותיו המפורסמות ביותר נמנות הסימפוניות השלישית ("הרואית" - Eroica), החמישית ("הגורל"), השישית ("הפסטורלית" - Pastoral) והתשיעית, ("המקהלתית" - Choral, שמכילה את "אודה לשמחה" - An die Freude) ונכתבה כשכבר היה חרש לחלוטין. כמו כן, מיסה סולמניס, הקונצ'רטו לפסנתר מס. 5 ("קיסר" - Emperor), הקונצ'רטו לכינור, רביעיית המיתרים "הפוגה הגדולה" המהפכנית, הסונאטות לפסנתר: ה"פאתטית" (Pathétique), "אור הירח" (Moonlight), סונאטת "ולדשטיין" (Waldstein), "אפאסיונטה" (Appassionata), סונאטת "האמרקלאוויר" (Hammerklavier) וכן היצירה "לאליזה" (Für Elise).
מהווידוי שבצוואתו של בטהובן מתבררת הסיבה למוניטין שיצא לו כאדם גס רוח. בטהובן נאלץ להסתיר את אובדן השמיעה ההולך ומחמיר שלו, שנחשב אז לדבר שראוי להתבייש בו. בשל לקותו התקשה להבין את דברי זולתו והדבר תסכל אותו. הם מצידם לא הבינו מדוע דבריהם מעלים את חמתו. תקריות אלה הלכו ותכפו, וכאשר הייתה חירשותו של בטהובן מוחלטת, חשבו הבריות שהוא מתעלם מדבריהם - הם נואשו מלצפות ממנו לתגובות מנומסות ומאוזנות והוא התייאש מקבלת יחס סלחני ומבין. הנתק בין בטהובן לציבור הגיע לשיאו בעת שהקהל באולם הקונצרטים, המלא מפה לפה, קיבל בתשואות סוערות את ביצוע הבכורה של הסימפוניה התשיעית, אך בטהובן, שלא ראה ממקומו על דוכן המנצח את הקהל המריע מאחוריו, חשב שאיש אינו מוחא כפיים ועל כן לא הסתובב אל הקהל ולא השתחווה. על פי השמועה, בשלב זה קם הכנר הראשי (לפי סטנלי, אחד הסולנים) והפנה אותו בעדינות אל הקהל, כדי שיווכח במו עיניו במה שחירשותו העלימה מידיעתו.
הסימפוניה התשיעית תופסת מקום חשוב בתרבות העולמית כיום. היא מושמעת לעתים תדירות מאוד בטקסים ואירועים רשמיים רבים, ואף משמשת כהמנון האיחוד האירופי. בישראל בוצעה הסימפוניה התשיעית בפעם הראשונה באפריל 1942, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית ומקהלת האורטוריה הישראלית בניצוח מיכאל טאובה.