מודעות ברמת הדף

דרושים בהייטק ופיננסים

יום שבת, 31 באוקטובר 2015

בנות סרט ישראלי באורך מלא לצפייה ישירה







בנות (1985, 92 דקות) ארבעה שבועות של טירונות בנות בצה"ל: שבע בנות ושתי מפקדות מרקעים שונים (בחורה קנדית, עולה מרוסיה, צברית שאקלית וכו') מספקות הצצה לרב-גוניותה של החברה הישראלית, דרך סיטואציות דרמטיות וקומיות כאחת. הסרט מספק תמונה מלאה על איך נראתה הטירונות והליך הגיוס לצה"ל באותה התקופה - לפני עידן המחשבים ובטרם נפתחה האפשרות לתפקידים קרביים לבנות. אז גוייסנו בלי לדעת לאיזה תפקיד. חלק מהתופעות עדיין קיימות, כמו הפרוטקציה לגל"צ וללהקה צבאית. משחק: רובינוביץ' אריאלה גולדנברג חלי לנגפורד קרולין אזולאי הספרי, חנה לביא עמוס פרנק עירית כהן סיגל טופול ענת רבינוביץ' אריאלה. 
הסרט בנות הינו סרט ישראלי מרענן ושובה לב שנחשב לאחד מן הסרטים הישראלים הנוסטלגיים ביותר בכל הזמנים. בנות עוקב אחר מסלול טירונות בן ארבעה שבועות אשר בו לקחו חלק בנות מכל שכבות החברה הישראלית ומסלול טירונות אשר מבעדו משתקפת הראי האמיתי של החברה הישראלית. הסרט בנות יצא בשנת 1985.



Rapist and killer David Jaggers Crime Documentary







Rapist and killer David Jaggers Crime Documentary - In an episode of "Britain's Darkest Taboos", Vicky outlined her early family life and her brother's increasingly disturbing behaviour. Experts said Jaggers took away his sister's childhood and innocence with his abuse, and the young girl found out she was carrying her brother's baby.
2014 Rapist and killer David Jaggers Crime Documentary FULL, We talk to the victims of convicted rapist and killer David Jaggers. Jaggers raped his sister Vicky since she was 9 years old. When she was just 12 years old and as a result she gave baby.
A seemingly ordinary family, the Jaggers had some seriously sick skeletons in their proverbial closet. Victoria Jaggers was born in England. She was the youngest of four siblings. She remembered a happy childhood. Her half-brother David, her mother’s son from a previous relationship was her best friend. They spent hours playing together and she adored him. “He cuddled her to pieces….and he was a happy kid,” Averil recalled. 
At some point however David began showing a dark side. At school he got into many fights with his peers. He got involved in criminal activities. David and his friends stole a car when he was 15. David used a rifle to shoot at people instead of the animals he’d told his mother. Deciding a change of venue was in order, the Jaggers began moving around often as part feom their work, moving with them all the children. They worked in pubs, the family living in small apartments above the bars. 
Although this arrangement worked for Len and Averil, it caused more problems for their children. David didn’t have the chance to build friendships. He had no stability. His criminal background and anti-social traits were a dangerous cocktail for sexual offences. Clearly, David’s behaviour developed somewhere along the line through his parenting and general environment. 

For her part, Vicky had no teachers or friends to whom she could turn when David’s incestuous abuse began. In fact, victhe lack of people in her life increased her reliance upon David for emotional bonding. At 12, Vicky’s brother entered her bedroom, climbed into bed with her and raped her. Even today, In the following morning Vicky joined her brother and mother in the kitchen. In the light of day, everyone acted normal. She wondered if what had happened to her the night before had really happened. The following night, David raped the little girl again. Another rape happened the night after. After 3 rapes, Vicky couldn’t take it anymore. She refused to sleep in that particular room again but she wouldn’t explain the reason to her parents. 
A psychologist who studied the case stated that in order for David to have sexually assaulted his younger sister, he must have been exposed to sex in some manner be it pornography, sex in the household, or some other venue. 
But it was too late. At 12, Vicky Jaggers discovered she was pregnant with David’s baby. She told her parents it was “a boy at school.” The police became involved. The police asked Averil if Len could be the father. They didn’t believe little Vicky’s story. David moved out and Vicky gave birth to a baby girl she named Kirsty. Averil opted to raise little Kirsty although she was honest with her about her mother’s identity. Len and Averil  sent the young mom to a boarding school. 
Got away with the rapes of Vicky, David sought out people with vulnerability and confidently became involved with Helen Mitchell, a single mother with two children. Soon after they met, he moved in with her and began beating her.  Occasionally Helen threw him out but she always took him back. Helen contacted her sister Sheila who hurried to her apartment. She found David with a silver case filled with knives. Sheila gathered her sister and her sister’s children and left. Two weeks later David murdered Helen Mitchell by strangling her to death with his bare hands raped Helen’s younger sister who was only 14. David  told his mom about the rape and murder. Horrified, Averil contacted the police. David pled guilty to manslaughter and received 6 years in penitentiary.
Knowing she would be safe with her brother in jail, Vicky returned home from boarding school and began building her relationship with Kirsty. 
When Len died of cancer, David got early release from prison. Suddenly David was back in Vicky’s life. Without warning David strangled Vicky until she turned blue. Vicky cut David out of her life, marrying a man named Kelly and having four more children. Over the following decade she had no contact with David. 18 years flew by and David the serial rapists had to move back in with mummy because he’d lost his flat. 
David contributed nothing to Aveil’s household and spent most of his days using his computer. Vicky’s teenage daughters often visited their grandmother and it was now that Vicky confronted her brother, screaming at him and attacking him physically. After Vicky had lashed out at him, David felt his control dissolve. Vicky felt safe enough to tell her husband what David had done to her 18 years before. Kelly delivered Averil  the sad news. It easn't surprising to her. 
Vicky was forced to make a statement to police in order to have him arrested. David was arrested elsewhere during a siege where, not surprisingly, he took a woman hostage, much like he’d done to Vicky years before. David pled guilty and was sentenced to life in prison. 








יום שישי, 30 באוקטובר 2015

טלנובלה מדעית: הרגע בו הבעל מבין שאישתו ילדה את האחיין שלו





סיפור כזה לא מגיע בכל יום!
זוג אמריקאים מביא ילד לאחר טיפולי הפרייה – עד כאן לא חשדנו. מה, אנחנו חשדניסטים? ובכל זאת, כשסוג הדם של הילד לא הסתדר עם סוג הדם של הוריו (הילד AB, שני ההורים A -קצת מידע על סוגי דם), והם מחליטים לבצע בדיקת הורות סטנדרטית – עדיין לא חשדנו. אך כשהבדיקה מגלה כי האבא אינו האב הביולוגי של הילד – זה הרגע שבו מתחילים לחשוד. בדיקה מעמיקה יותר מזהה כי אחיו של האב הוא בעצם אביו הביולוגי של הילד, אבל לאבא אין אח – פה חשדנו.
הסיפור המופלא הזה מאפשר לנו לספר את אחד הסיפורים היפים ביותר של הביולוגיה ההתפתחותית בהיסטוריה האנושית!
אז מה זו בעצם כימרה?
במיתולוגיה היוונית, הכימרה מתוארת כמפלצת נושפת אש המורכבת ממספר בעלי חיים שונים – אריה, עז ודרקון, בשילובים שונים של גוף/ראשים. באמבריולוגיה, המדע החוקר את הביולוגיה ההתפתחותית של בעלי החיים, כולל האדם, כימרה מתארת מצב בו בעל חיים התפתח מתאים סומטיים (כלל התאים בגוף שאינם תאי מין) של שני פרטים שונים, שצורפו יחדיו. כלומר, זהו מצב ייחודי בו מתקבל יצור רב תאי שלתאים סומטיים שונים שלו יש מטען גנטי שונה.
בחזרה לזוג שלנו - לשניהם יש סוג דם מסוג A אבל לתינוק יש סוג דם AB, משהו כאן לא מסתדר – מאיפה הגיע ה B? על מנת לנסות לענות על השאלה הזו, הזוג ניגש לבצע בדיקת הורות פשוטה, על ידי הגברת מקטעי DNA באמצעות מכשיר PCR. הבדיקה גילתה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד! תארו לכם את ההרגשה הזו.
בכדי לוודא שלא הייתה טעות בבדיקה, הזוג ביקש לחזור על הבדיקה פעם נוספת, וגם הפעם – הבדיקה חזרה וגרסה שהאב אינו האב הביולוגי של הילד. בשלב הזה, פשוט תנסו לדמיין את הניסיונות של שני ההורים להבין את הסיטואציה. ההורים החליטו לגשת לבדיקה גנטית מתקדמת הרבה יותר, שמבצעת ריצוף גנומי על הגנומים הנבדקים, וזאת בכדי לזהות קרבה גנטית. הבדיקה חשפה את האמת המדעית המופלאה – האבא הביולוגי של הבן, הוא לא אחר מאשר הדוד שלו, אחיו של האבא, שמעולם לא נולד. בשלב הזה, החוקרים מהמחלקה לגנטיקה של אוניברסיטת סטנפורד אליהם פנה העו"ד של הזוג, כבר התחילו להבין מה התרחש כאן, ואבחנו כי מדובר במקרה של כימרה אנושית.


במודעוות שלנו, אנחנו בדרך כלל חושבים על גוף שמכיל מטען גנטי של רק אדם אחד. התאים שלנו אפילו מייצרים סמנים מיוחדים על פני שטחם כדי לייחד את עצמם מתאים של אחרים. אבל אצל כימרות , התאים מכילים מטען גנטי משני אנשים שונים המתאכלסים באותו גוף: ולמעשה מדובר כמעט בתאום התאי של הגוף עצמו. מקרים כאלו מרתקים מדענים, מאחר והם מערערים את תפיסות הזהות שלנו.
הכימריזם במקרה זה מתרחש כאשר תאום לא זהה נעלם בתוך הרחם במהלך השבועות הראשונים של ההיריון. תאומים לא זהים מגיעים משתי ביציות שונות ולכן הם בעלי דנ"א שונה, כמו אחים רגילים. לפעמים, אחד התאומים הלא זהים "צורך" את האחר על-ידי ספיגת התאים שלו. התינוק הבודד שמתקבל הוא פסיפס של דנ"א שונה באיברים שונים. כימרה מזכר אחד ונקבה אחת עשויה להיות הרמפרודיט; אם התאומים הם מאותו מין, עשויים להיות לילד קטעי עור או עיניים בצבעים שונים, אבל מעבר לזה הוא ייראה, סביר להניח, נורמלי. ללא בדיקות דנ"א מקיפות, כנראה שהוא לעולם לא ידע ולכן, קשה לדעת את כמה הכימריזם שכיח.
במדע כמו במדע, לא רק זורקים היפותזות לאוויר - בודקים אותן. דגימות נוספות נלקחו מהגבר, הפעם, בנוסף לדגימה מהלחי עבור הבדיקה הראשונה, נלקחה גם דגימת זרע. כמו בפעם הראשונה, הדגימה מהלחי, לא התאימה לילד. אבל הזרע, אוי הזרע. הוא זה שמספר את הסיפור המעניין ביותר. החוקרים גילו כי הזרע מורכב משני גנומים שונים. 90% מהזרעים הכילו גנום אחד, וכ 10% מהזרעים הכילו גנום אחר. דגימת ה DNA שנלקחה מהלחי הייתה זהה לגנומים של 90% מהזרעים. אבל הגנום שנמצא ב 10% מהזרעים, הייתה זו שתואמת לדגימת ה DNA של הילד!
זה הוכיח באופן סופי כי האבא הוא אכן איחוי בין שני אנשים שונים – הוא עצמו, ואחיו התאום שלא נולד, ונספג לתוכו בעודם עוברים ברחם אימם בזמן ההריון. כלומר, יתכן שאצל אנשים מסויימים, אנשים כרימזים, איברים שונים בגוף, כולל כליה, בלוטת התריס, ביצית וזרע, יכולים לשאת מטען גנטי של מישהו אחר מבלי שתהיה מעורבות חיצונית. ככה הם נולדו.
מקרים דומים של כרימזים מתועדים בהיסטוריה הרפואית המודרנית. במקרה אחד, שלושה ילדים נבדקו כדי למצוא התאמה להשתלת כליה מן החי עבור אמם. מתברר, שלמרות שהיא זו שילדה אותם, מדובר בילדיהם הגנטיים של בעלה ואחיה. מבדיקה התברר, שישנה התאמה גנטית בין ילדיה של האישה לבלוטת התריס שהוסרה ממנה מספר שנים לפני כן ותואמת לגנים של אחיה. עם זאת, הכליה שלה נושאת את הגנים שלה, שמלכתחילה נושאים כרומוזום נשי. לפיכך, בנוסף לחידה הביולוגית, התופעה עשויה לטמון בחובה בעיה משפטית, כמו במקרים בו לא ניתן לקשר בין גבר לעבירות מין בזמן ביצוע אונס על בסיס דגימת זרע למשל, קושי בקביעת אבהות ואמהות לצרכים משפטיים ורפואיים ועוד. בנוסף, התופעה מעוררת עניין מדעי ומתפתחות תיאוריות סוציוביולוגיות העוסקות בכימרה.











יום שני, 26 באוקטובר 2015

כשהשוק באיסלנד מנסה להסתדר ללא נשים בכח העבודה





כשנשים תומכות אחת בשניה קורים דברים מדהימים

היום לפני 40 שנה, ב-24 באוקטובר 1975, 90% מנשות איסלנד שבתו ממלאכתן בשעה 12 בצהריים. עקרות בית שבתו ויצאו מבתיהן. הטלפונים קרסו מכיוון שלא היו טלפניות, עיתונים לא הודפסו מכיוון שלא היתה מי שתסדר את אותיות הדפוס שכן כל המפעילות היו נשים, בתי הספר נסגרו, כל הטיסות בוטלו כיוון שלא היו דיילות, והבנקים נסגרו כי הכספריות גם הן היו נשים. בתי חולים קרסו ושדה התעופה נסגר.
כל איסלנד הושבתה למעשה לחלוטין כיוון שגם את התפקידים אשר אויישו על ידי גברים לא ניתן היה לבצע מכיוון שאלו סמכו על שיתוף פעולה מן הנשים שלצידם. במשדרי החדשות המעטים שכן הושמעו ניתן היה לשמוע ילדים ברקע שאביהם נאלצו לקחת אותם עימם לעבודה. עד השעה 13 בצהריים נגמרו כל הנקניקיות בסופרמרקטים ברייקיאוויק מהסיבה הפשוטה שהיו פחות או יותר כל מה שגברים היו מסוגלים לבשל אז לילדיהם.
היום נודע בתור "יום שישי הארוך", למרות שאורכו היה מן הסתם כשאר ימי השישי, אך לא לגברים שנאלצו להתמודד בפעם הראשונה עם תפקידי הנשים. הנשים יצאו ממקומות העבודה שלהן ו-25,000 מהן התכנסו בכיכר בבירה ברייקיאוויק, יותר מ-10% מתושבי המדינה אז. היתה זו ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה עד אותו רגע, אשר היתה תוצאה של חודשים רבים של עבודה של תנועת השמאל "רד סטוקינס" שדחפה שנים לשביתה גדולה מהסוג הזה, אך לבסוף התפשרה על "יום חופש" עליו ניתנה התראה של יום אחד. המפגינות שמעו נאומים, דיברו, ומחו נגד האי שוויון המגדרי באיסלנד, נגד האפליה בשכר, האלימות נגד נשים, ואי ייצוגן בפוליטיקה האיסלנדית. שכרן הממוצע של הנשים היה אז כ-60% מזה של גברים (מעט פחות מהמצב היום בישראל) ונשים הודרו מהמרחב הציבורי, כפי שבא לידי ביטוי למשל בייצוגן בפרלמנט האיסלנדי, אשר עמד רק על 5%.
ההפגנה נמשכה עד לצלצול השעון בשעה 12 בלילה, אז, כשהמטרה הושגה ונשות איסלנד הוכיחו לעצמן כי הן מסוגלות להתאחד למען מטרותיהן ולתרום במעשיהן להעצמה נשית, ויותר מכך הוכיחו לכל המדינה כמה הן חיוניות לכלכלתה, הן פנו לחזור לבתיהן. זאת למעט עובדות העיתון "מורגנבבלדיד", העיתון הנפוץ במדינה, אשר חזרו לעבודתן קודם והדפיסו את העיתון שהוקדש כולו לאותה שביתה.
בשנה שלאחר מכן חוקק באיסלנד חוק שוויון מגדרי המגדיר את זכותן החוקתית של נשים לשוויון, לשכר שווה ולתנאים סוציאליים שווים. ארבע שנים לאחר אחת הנוכחות באותה הפגנה, ויגדיס פינבוגדוטיר, נבחרה לנשיאה הראשונה אי פעם במדינה, ובמדינה אירופית כלשהי. היא כיהנה בתפקיד עד לשנת 1996. למרות ההתקדמות הרבה בעקבות אותה שביתה, השינוי היה איטי. לכן, ב-24 באוקטובר 2005, 30 שנים אחרי אותו היום, הפעם בשעה 2:08, השעה בה היו אמורות לסיים לעבוד אם היו מרוויחות כמו גברים, שוב יצאו נשות איסלנד לשביתה, והפעם התקבצו באותו מקום 50,000 נשים.
לאחר משבר הבנקים הגדול בשנת 2008, אשר רובם נוהלו עדיין בידי גברים, נבחרה ג'ואנה סיגורדרדוטיר לתפקיד ראשת הממשלה. המנהיגה הראשונה בעולם שהיא לסבית מוצהרת, אשר התחתנה כמה ימים לאחר מכן עם זוגתה בעקבות חוק נישואין לכל שהעבירה. מאז נאסרו מועדוני החשפנות באיסלנד, חוקק חוק המקנה חצי שנה של חופשת לידה להורים (3 חודשים לכל הורה, ו-3 חודשים נוספים לאחד/ת מהם), אושר תקציב מיוחד לקידום שוויון מגדרי, חוקק חוק המחייב חברות המעסיקות יותר מ-50 עובדים, ציבוריות ופרטיות, להעסיק לפחות 40% משני המינים.
כיום, 44% מהפרלמנט האיסלנדי מורכב מנשים. מאז 2009 איסלנד תופסת את המקום הראשון בעולם בדו"ח האו"ם לשוויון מגדרי באופן עקבי (ישראל לדוגמא תופסת את המקום ה-65). הדו"ח משקלל מספר גורמים - כלכלה, השתתפות פוליטית, שיעור השכלה ועוד.
מתוך "שיחות עם אלוהים", מאת ניל דונלד ווטש

זה לא אומר שהמצב מושלם, האלימות המגדרית עדיין נוכחת, ונשים באיסלנד עדיין מרוויחות בממוצע 16% פחות מגברים, ועדיין מרוויחות פחות על אותה עבודה והן במקום ה-19 בעולם בפרמטר זה (לעומת ישראל שנמצאת במקום ה-130 מתוך 142 מדינות). לכן גם היום, כמו בכל 10 שנים ב-24 באוקטובר, ייצאו נשות איסלנד לשביתה לציון אותו היום. הפערים באיסלנד ממשיכים להצטמצם, והמורשת של אותו היום והשיעור שלימדו נשות איסלנד את גבריה ומנהיגיה הפכו לחלק מהאתוס של המדינה הקטנה.







אהבה אסורה (1997) סרט ישראלי -הסרט המלא








סיפור אהבה טראגי בין חנן ללאה. מבוסס על המחזה "הדיבוק". אהבה אסורה או "הדיבוק בשדה התפוחים" הוא סרט קולנוע משנת 1997, שעובד על בסיס המחזה הקלאסי "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי. בדומה למחזה, גם הסרט מספר על החברה החרדית השמרנית ועל כיבוש היצר. הסרט מגולל את סיפורו של חנן (יחזקאל לזרוב), בחור חילוני שנתייתם מהוריו החרדים בילדותו. הוא מתאהב בלאה (איילת זורר), בת לאב חרדי קשוח (יגאל נאור) שהיה חברו הקרוב של אביו של חנן. בעזרת הרב עזריאל (משה איבגי) וספרי הסוד היהודיים מתוודע חנן לעולם מסתורי ובאמצעותו הוא מנסה לזכות באהובת לבו החושקת בו אך הובטחה זה מכבר לגבר אחר (גילי שושן).
עם: יחזקל לזרוב, איילת זורר, משה איבגי. זהבה בן הקליטה עבור פסקול הסרט את השיר "אהבה אסורה" וזכה להצלחה גדולה. הסרט אהבה אסורה זכה ל-5 פרסי אופיר




יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

עד מדינה - הסרט המלא (2005) סרט ישראלי לצפיה ישירה










תקציר צפייה: עד מדינה הוא סרט דרמה ישראלי מרגש וסוחף בצפייה ישירה. הסרט גם זכה בפרס האוסקר הישראלי לסרט הטלוויזיוני הטוב ביותר לשנת 2005. עד מדינה מדבר על ילד שחי בעיירת פיתוח קטנה וצריך לבחור בין חיי הפשע ובין דרך האזרחות הטובה. הוא חבריו צפויים להישאר כיתה והם מתכננים לבצע שוד של סניף הדואר, כדי לגנוב את הבולים שמיועדים לתעודות של סוף השנה שלהם.סרט ישראלי על סיפור התבגרותם של ילדים. מימון (דקל עדין), ילד בן 11, וחבריו עומדים להישאר כיתה ועל כן מתכננים שוד על הדואר כדי לגנוב את הבולים שבלעדיהם תעודות סוף השנה לא תהיינה בתוקף. הכל כמעט מסתדר עד שיום אחד נוסע הגיבור לעיר ומתאהב בנערה שאביה שוטר. חבריו משוכנעים שהוא משתף פעולה עם המשטרה והכל מסתבך. הכל כמעט עובד עד שהוא מתאהב בנערה שאביה הוא שוטר והדבר טורף את כל הקלפים. באיזה מן הדרכים יבחר? כדי לגלות בואו לצפות בסרט עד מדינה בצפייה ישירה.



כשנתניהו מעלה את הקשר בין הנאצים לערבים לסדר היום







נתניהו עורר סערה לאחר שאמר בקונגרס הציוני שנערך בירושלים, כי היטלר לא רצה, בתחילה, להשמיד את היהודים. למעשה, היה זה המופתי אל-חוסייני שכנע אותו לעשות זאת. לדברי נתניהו,

"המופתי טס לברלין. היטלר לא רצה להשמיד את היהודים באותו הזמן, הוא רצה לגרש אותם. חאג' אמין אל-חוסייני הלך אליו ואמר: 'אם תגרש אותם, הם יגיעו לכאן'. 'אז מה עליי לעשות איתם?', שאל. הוא ענה: 'שרוף אותם'".
בכך, נתניהו חשף לציבור את הדברים במטרה להראות שכבר אז 'אבי האומה הפלסטינית', עוד בטרם תחייתה של מדינה יהודית ומה שקוראים הכיבוש וללא התנחלויות, הסית באופן שיטתי להשמיד את היהודים. המטרה לא הייתה לפטור את היטלר מהאחריות שהוא נושא בה או לפגוע בה. קיימות עדויות שהמופתי אכן תכנן לשרוף את היהודים והייתה לכך חלוקה לא כתובה בינו לבין היטלר. בעוד שהיטלר יחסל את יהודי אירופה , המופתי יתמקד בחיסולם של יהודי פלשתינה ושל יהודי ארצות ערב.
משום מה בישראל מתמקדים בהיסטוריה של עם ישראל בפרעות שנערכו ביהודים באירופה, אך לא מלמדים על הפרעות שנערכו במשך מאות שנים במדינות ערב. פרעות אלו נמשכו לאורך ההיסטוריה המודרנית גם בישראל וגם במדינות ערב וגרמו להרוגים רבים בקרב היהודים ולבעיית פליטים. פליטים אלו נשכחו על ידי מדינת ישראל ומערכת החינוך לא מלמדת את ההיסטוריה הזו לילדים בישראל.
המופתי אף הצהיר על כוונתו במעשיו. בספר הזיכרונות של המופתי, הוא כתב:


"לא שיתפתי פעולה עם גרמניה הנאצית מתוך אמונה בנאציזם אלא מתוך אמונה שאם היא הייתה מנצחת במלחמה אזי לא היה נשאר זכר לאף ציוני בפלשתינה ובארצות ערב... ניסיתי לגרום להפיכות במדינות ערב על מנת לזעזע את היציבות שלהן בזמן מערכת אלעלמין. אם הגרמנים היו מנצחים במלחמה, היהודים היו מוכרים את רכושם בזול ונוטשים את פלשתינה ומדינות ערב".
מילא אנשים מפקפקים בדבריו של נתניהו בנוגע לאחריותו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני להשמדתם של היהודים. הדבר נובע מבורות ולכן, חשוב להבהיר - המופתי נמצא מאז 1941 בברלין ויש לו תפקיד מכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה וצפון אפריקה. בנוסף, בעדותו של הויפשטורמפירר דיטר ויסלציני, קצין SS לשעבר שהעיד במשפטי נירנברג מטעם התביעה עולה, כי המופתי הצהיר בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית ארץ ישראל. המופתי הגיע לברלין בנובמבר 1941, לאחר שהיה מעורב בטבח הפרהוד, בחג שבועות 1941, במסגרתו נרצחו מאות יהודים. מעשה הטבח האלה נעשה בתיאום בינו לבין סוכנים נאצים. השמדת יהודי אירופה התרחשה מאוחר יותר ולכן לא מן הנמנע שהמופתי המליץ להיטלר על הפתרון הסופי.
אפשר להתווכח על הרבה דברים, אך עובדתית ראש הממשלה צודק בדבריו : בנקודת הזמן ההיא, ועל כך יש לתת את הדגש בנאומו, המופתי הירושלמי הקדים את היטלר. הספר המקיף והמלא שבתמונה עוסק באותה תקופה בהיסטוריה של השואה. הספר  "הדרך אל הפתרון הסופי - התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים : ספטמבר 1939 - מאס 1942" מתמקד בחקר האירועים שהתחוללו ב-30 החודשים שבין ספטמבר 1939 למרס 1942, חודשים שיש להם חשיבות מכרעת להבנת הורתו ולידתו של הפתרון הסופי. כריסטופר בראונינג קובע שבפרק הזמן הזה חל המפנה שבעקבותיו חולל המשטר הנאצי את ההשמדה המתוכננת של העם היהודי והריגת מיליונים של בני עמים אחרים, והכול בשיטתיות ובהיקף שאין להם אח ורע.
ב- 1939, כותב בראונינג, תכננו השלטונות הגרמניים את שינוי המפה הדמוגרפית במזרח אירופה ואת גירושם של מיליונים יהודים לשם, ואולם עד שלהי סתיו 1941 השתנו התוכניות מגירוש לרצח המוני שיטתי של כל היהודים בתחום השלטון הנאצי. זה הניתוח המפורט והמקיף ביותר שנכתב על אירועי 30 החודשים הרי הגורל הללו. המחבר מציג, בעזרת אלפי תעודות, כיצד עשתה מדיניות הגזע הנאצית את כברת הדרך מרדיפות ו"טיהור אתני" ועד הכנת התוכנית של הפתרון הסופי ומייחד מקום ניכר לדיון בתפקיד המרכזי שמילא אדולף היטלר בקבלת ההחלטות לאורך כל הדרך. הטענה המרכזית: התכנית להשמיד את יהודי אירופה, במקום לגרשם, התגבשה רק בלהט נסיבות המלחמה.
במסגרת זו מונה בראונינג את הרעיון שהתעורר עם הפלישה לפולין, לרכז את היהודים בשמורה ליד לובלין, וכמובן את "תוכנית מדגסקר" של 1940, שעל פיה היו היהודים אמורים להישלח לאי הנידח במזרח אפריקה. הוא מציין כי הלהיטות שבה הסתערו הנאצים על התוכנית כפתרון פלא לבעיית היהודים, והתסכול והאכזבה שנחלו עקב ירידתה לטמיון, דחפו אותם לכיוון ההשמדה ההמונית. בראונינג סבר כי ההחלטה של היטלר התקבלה ביולי 1941, בשל האופוריה ששררה בקרב הגרמנים עקב ההצלחה המסחררת של השלב הראשון של מבצע "ברברוסה". ההזדמנות שנקרתה בבת אחת, לרצוח את היהודים כחלק מהמאבק בבולשביזם, גרמה להסלמה ולהאצה קיצונית בתהליך הפתרון הסופי. גל אופוריה שני בסתיו, שוב בעקבות ניצחונות על הרוסים, הביא להחלטה נוספת באוקטובר, שבעקבותיה הפך הפתרון הסופי לשיטה: בנובמבר הוקם מחנה ההשמדה בלז'ץ, בדצמבר החל רצח היהודים בחלמנו ובוועידת ואנזה בינואר 1942 כבר תיאמו ביניהם הגופים השונים את הביורוקרטיה של ההשמדה.

קראתי את הביקורת ההיסטורית על נתניהו, ביקורות בורות נוטפות בחוסר היכרות וידע על ההיסטוריה על ידי אנשים שלא למדו אותה או שכחו את מה שלמדו. אבל לפחות את מועד קיומה של ועידת ואנזה אינני שוכחת: ינואר 1942. רק שם הוחלט על הפתרון הסופי. לכאורה, דברים שאירעו בשנת 1941 עשויים היו לחולל השפעה כלשהי על דברים שהתרחשו לאחר מכן. לידיעה, הקשר בין המופתי לנאצים לא החל ב-1941, אלא ב-1933. כשהאידאולוגיה הנאצית ויישומה היו עדיין בחיתולים, המופתי החל את דרכו בהשמדת העם היהודי בפרעות ב-1920, שכלל אותן בפרעות תרפ"ט ב-1929 והמשיך אותן בכל הזדמנות נוספת לרצוח יהודים תחת הנהגתו בארץ ישראל. כך הוא השפיע על הנאצים כשהם פרסו עליו חסות בברלין. המופתי השריש את הרעיון אצל הנאצים והנאצים פיתחו אותו ביכולת העבודה הסיסטמטית שאפיינה אותם כגרמנים. 
הרי הגרמנים היו אלו שמימנו את המרד הערבי בישראל בשנים 1936 ו-1939 בניהולו של המופתי. מרד זה גבה מחיר של 6,000 בני אדם. בעקבות המרד, המופתי קיבל חסות והגנה בברלין. אייכמן ביקר בישראל בשנת 1937 כדי לפגוש את המופתי ועשה סבב בעוזריו ברחבי המזרח התיכון כשהמשיך מישראל למצרים.  
בהמשך, כשהמופתי היה שכנו של אייכמן בתחילת שנות ה-40, סוכם שכאשר תיכבש ארץ ישראל על ידי הגרמנים, ייבנה בעמק דותן מחנה השמדה עבור יהודי הארץ וארצות האסלאם, זאת תמורת תמיכת ערביי הארץ בנאצים. בינתיים לא בזבז חוסייני את זמנו והסית ללא הרף בשידורים בערבית מתחנת הרדיו בברלין, כשהוא מארגן יחידת "איינזצגרופן" מוסלמית ל"טיפול" ביהודים בשטחים שייכבשו בארץ ובדרך אליה. "הו הערבים והמוסלמים! הירגו אותם בכל מקום שתמצאו. הדבר נושא חן בעיני אלוהים, ההיסטוריה והדת!" – במילים אלה נפתח השידור של רדיו ברלין ב-7 ביולי 1942. הדובר: אורח כבוד בשם חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים. הדברים נפלו על אזנם הקשובה של מיליוני ערבים במזרח-התיכון ובצפון אפריקה, שהאזינו לתעמולה של התחנה הנאצית בשפה הערבית. אל-חוסייני הגיע לברלין כמה חודשים לפני כן, ב- 5 בנובמבר 1941, ובמשך כארבע שנים המופתי' פיקד על הרדיו הנאצי בשפה הערבית, ששידר תעמולה ארסית נגד יהודי העולם. במקביל המופתי גייס דיוויזיה מוסלמית מבוסניה שנודעה בשם "הדיוויזיה ה-13 של הס.ס.", ועוד יחידה בשם "הלגיון הערבי החופשי" שסייעה לוורמאכט, ויזם את "מבצע אטלס" שבמסגרתו הוצנח צוות של נאצים וערבים ביריחו, במטרה להרעיל את מקורות המים בראש העין כדי להרוג את תושבי אזור תל אביב. היחידה נתפסה והחיסול נעצר.
הגרמנים, למרבה מפח הנפש הפלסטיני, נכשלו במבצעיהם והם נהדפו. חוסייני התנחם בסיוע להשמדה באירופה. כהוקרה לתרומתו זכה מידי הימלר בדרגת גנרל בס.ס. דו"ח עדכני של חוקרים אמריקאיים חשף לפני כ-4 שנים כי חוסייני, שטען בדיעבד ששהייתו בגרמניה הייתה רק מפחד הבריטים, קיבל מהנאצים סכום עתק של 50,000 מארק בחודש (פי 2 משכר פילדמרשל), כאשר משכורת של קציני שטח גרמנים הייתה כ-25,000 מארק לשנה. בנוסף, הובטח לו שהוא יהיה מנהיג פלסטין לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הנאצים והשמדת תושביה היהודיים.
אני לא מנסה חלילה לגרוע מחומרת מעשי הנאצים. הם, ולא אחרים, תכננו את ההשמדה והוציאו את התוכנית לפועל בשיטתיות ובאכזריות. אבל בהתחשב בכך שאני כרגע לומדת תואר בהיסטוריה של המזרח התיכון, אני קצת מכירה את ההיסטוריה. זה לא אומר שהיטלר פטור מאחריותו לשואה - היטלר עדיין אחראי לתכנית הפתרון הסופי. זה גם לא פוטר את הגרמנים לאחריותם להשמדת העם ולא פוטר את שיתוף הפעולה של יתר עמי אירופה וצפון אפריקה שנתנו לכך יד, לא הגנו על היהודים ואף הסגירו את שכניהם לנאצים. הם עדיין אחראים לכך.
כמי שסיים השבוע לקרוא את הספר המקיף והמלא שבתמונה, אפשר להתווכח על הרבה דברים, אך עובדתית ראש הממשלה צודק בדבריו : בנקודת הזמן ההיא, ועל כך יש לתת את הדגש בנאומו, המופתי הירושלמי הקדים את היטלר.
בקיאים ממני מחזקים את טענתו של נתניהו. ד"ר אדי כהן, שחקר את שיתוף הפעולה בין הערבים לנאצים: רה"מ נתניהו צודק. ד'ר אדי כהן מאוניברסיטת בר אילן, אומר כי רה"מ צדק כשטען כי "המופתי מילא תפקיד חשוב בהשמדת היהודים". ד'ר אדי מספר, כי היטלר לא רצה לרצוח יהודים בהתחלה, וכי המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני דחף את היטלר לעשות זאת. בבית המשפט, הדבר מכונה שותף לרצח. הערבים היו שותפים לדבר עבירת רצח העם היהודי, הן על ידי המופתי כדוברם מול הנאצים והן בפרעות שהם ביצעו כנגד העם היהודי בארצות ערב ובחיי האדם היהודים שפרעות אלו גבו. עד היום, הערבים מיישמים את המדיניות הנאצית כלפי היהודים שהם חונכו על ברכיה.
רבותיי, היסטוריה חוזרת. לאור ההד שעוררו דבריו של ראש הממשלה לחיבור שבין השואה לאקטואליה, רצוי שנתייחס באותה רצינות ודקדקנות גם לנושא הכחשת השואה, או לסילופה. לפחות מטעם המחנה הרגיש לדיוק ונורמות של אמירת אמת... אנחנו יכולים להמשיך לשקר לעצמנו, ולומר את הקלישאה שזה נועד לצורך "פנימי-ערבי", או לצורך ביסוס מעמדו של המסית בתוך עמו שלו. העובדה שהפרטנר, אבו מאזן, ממשיך להפיץ את שקרי עבודת הדוקטורט שלו באתר רשמי של הרשות, מוכיחה את הזיקה שהוא יוצר בין הסילוף של אז להסתה של היום.
מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שהתקשורת הזו איבדה כל שפיות? הכותרות זועקות: ׳נתניהו מכחיש שואה' לא יאמן מה יכולה לעולל השינאה לכנופית הפושעים. הרי הוא לא ניקה את הנאצים מאשמת השואה, מה שהוא אמר זה שהמופתי שידל את הנאצים לבצע את ה׳פתרון הסופי׳.
מביא לכם כאן מסמך עדות ממשפטי נירנברג המוכיח שדברים של נתניהו נכונים. >
אם רק נקפיד, קלה כבחמורה, להקשיב גם לצלילים ולא רק למילים, למעשים ולא רק להצהרות, נמצא חוט מקשר בין אי לגיטימיות העם היהודי של אז להיום. שורשי הסכסוך טמונים עמוק במדמנת השנאה וההסתה. את הלבוש המסורתי של המופתי הירושלמי החליפה החליפה. את האקדח החליפה הדיפלומטיה. את העמידה בראש הכוח הערבי המזוין, שינו להסתה של צבא מפגעים בודדים. אך הקולות נותרו כשהיו : אין ליהודי חלק ונחלה בעולם הזה. כאדם וכאומה. אם נשכיל לקרוא בין השורות, להבין טוב יותר את ההקשרים ההיסטוריים, נבין מול מי אנחנו עומדים. נבין שאין באמת חדש תחת השמש. בפרט אלה המוכנים לתת ולתת למען "שלום עכשיו".
ועדיין, זה לא שהשמאל מתווכח עם העובדות. הם שוטפים את רגליו של מכחיש שואה ותוקפים את ביבי על שמלמד את העולם היסטוריה ומבהיר לכולנו מיהם האנשים עמם אנחנו מתמודדים. העיקר להעביר עליו ביקורת לא מבוססת וחסרת אחריות, מבצעים כנגדו הסתה. עורך באתר YNET למשל העלה לפייסבוק שלו תמונה של ביבי כשהוא לבוש במדי S.S. עם זאת, כידוע, זה לא הסתה לרצח ביבי, כי הוא מזוהה עם מחנה השמאל.
גם נכדתו של יצחק רבין, נועה, קראה לרצח נתניהו והבטיחה שיהיה לה כיף. שוב, זה לא הסתה כי היא שייכת ל"מחנה הנכון", למחנה השמאל. אבל כשביבי מספר בנאומו על עובדות היסטוריות הידועות לנו בנוגע להיסטוריית הערבים והנאצים, זוהי הסתה על פי השמאל, אשר מעריץ מכחישי שואה.
מרגש אותי לראות חלק משמאלני הפייסבוק נלחמים על שמו הטוב של חאג' אמין אל חוסייני, כמו מאמצה הרב של זהבה גלאון ובדרך היא מבצעת הסתה כנגד נתניהו [הסתה לגיטימית מבחינת השמאל ולכן, אין מדובר בהסתה]. אגב מדהים לראות איך כבר בשנות השלושים הפלסטינים שעוד לא היו קיימים ידעו שיהיה כיבוש בשנת 67 שיגרום לסכסוך "פוליטי". איך אומר הפתחי, בחיים לא תנצחו ככה 56. תיקון, בחיים לא תנצחו ככה 44. לא שממש אכפת לי אבל הבנאדם רצח את רבין, גרם לערבים מסכנים שרק רצו לחיות בשקט לצאת לרחוב ולשחוט יהודים, והכחיש שואה. וכל מה שאתם שם בשמאל יכולים לעשות זה ללכת מכיכר רבין לרחוב קפלן? וואו, ספרו לי עוד על כמה שאתם מוכנים ללכת בשביל ה-"שלום". רק אל תשכחו מימיות.



"היטלר לא רצה להשמיד את היהודים בזמנו. הוא רצה לגרש אותם. וחאג' אמין אל חוסייני הלך אליו ואמר 'אם תגרש אותם כולם יבואו ל...
Posted by ‎זהבה גלאון Zehava Galon‎ on Tuesday, October 20, 2015



היטלר לא רצה להשמיד את היהודים בזמנו. הוא רצה לגרש אותם. וחאג' אמין אל חוסייני הלך אליו ואמר 'אם תגרש אותם כולם יבואו לכאן'. 'אז מה אעשה איתם?' שאל היטלר, וחוסייני ענה 'שרוף אותם'." זה לא נאום של יורג היידר. זה לא קטע מהדוקטורט של אבו-מאזן. זה ציטוט אמיתי לחלוטין של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אתמול מעל בימת הקונגרס הציוני. לראות ולא להאמין.אולי כדאי להוציא מהקבר את 33,771 היהודים שנרצחו בבאבי יאר בספטמבר 1941, חודשיים לפני שהמופתי והיטלר בכלל נפגשו, ולעדכן אותם שהנאצים בכלל לא התכוונו להשמיד אותם.אולי שנתניהו יספר את זה לקרובי משפחתי מליטא שנרצחו על ידי הנאצים יחד עם עוד כמעט מאתיים אלף בני הקהילה היהודית שם, גם כן לפני שהמופתי והיטלר נפגשו. "היטלר לא רצה להשמיד את היהודים."לאיזה תהומות של שפלות יורד האיש הזה. כמה הוא מבזה אותנו כעם ואיך הוא גורר בבוץ את זכר הזוועות שעשו הנאצים ועוזריהם לעם היהודי. אני מתביישת בשבילך אדוני ראש הממשלה. את הניתוחים הפסיכולוגיים אשאיר לאחרים. דבר אחד אני כן יודעת: מי שלא מסוגל לפעול כדי לשנות את העתיד, כל מה שנשאר לו זה לשכתב את העבר.
Posted by ‎זהבה גלאון Zehava Galon‎ on Tuesday, October 20, 2015




אז פתאום גלאון יהודיה כי נוח לה. כל הכבוד לנתניהו, הוא גאון. הוא גרם לגלאון לא להכחיש את השואה ולהודות שהיטלר ביצע רצח עם גם כנגד יהודים. עכשיו הוא צריך לגרום לך להודות שהערבים מעוניינים לבתע רצח עם ביהודים
 רבותיי, ההיסטוריה חוזרת. מה שהתרחש אז בין המופתי לאייכמן והיטלר מתרחש היום עם ברק חוסיין אובמה התומך בערבים במאבקם להשמיד את היהודים ופועל למען נצחונם בסיוע הכוח שניתן לו כנשיאה של המעצמה החזקה בעולם. 
לסיכום, רעיונותיו של המופתי, אבי "המרד הערבי הגדול" של 36' ורצח יהודים, הקדימו את תוכנית ההשמדה הנאצית אך במעט. אין בכך להשמיט או לגמד את האחריות של הנאצים לחורבן שהוטל על יהדות העולם. בין זה ובין נאומו של ראש הממשלה, אין דבר וחצי דבר, למרות מה שהשמאל הישראלי מנסה לבצע. זהו הערבוב הרגיל של פוליטיקה קטנה, כאשר העובדות על הפרטנר המוסלמי לא מוצאות חן בעיני השמאל הישראלי. מי שבהחלט יכול לאשש את העובדה הזו הוא הפרטנר הנוכחי, דוקטור לסילוף השואה. הוא בהחלט יודע ללכת בעקבות מורו ורבו הידוע לשמצה, בכל הקשור לחיסול יהודים. וכל קשר בין זה ובין אקיבוש, רק מוכיח את האיוולת שבתפיסת השמאל את הסכסוך.
לכל שאלה/ הערה או ראיון אתם מוזמנים ליצור קשר עם ד"ר אדי כהן יו"ר פורום קדם למזרחנות ולהסברה.









יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מאור כהן - לילה עיר















מילים, לחן: מאור כהן
הפקה מוסיקלית: פיטר רוט
פסנתר, המונד, פנדר רודס: אופיר קנר
גיטרות, בס, כלי הקשה, קלידים, קולות: פיטר רוט
תופים: עודד כפרי
הוקלט ובושל על ידי טל מטמור באולפן של יזהר אשדות
שיר חדש מיוחד ל"דיסקגרפי" של מאור כהן - מתוך "דיסקגרפי", נענע דיסק (2008) להורדה.

מבר וכל מועדון
מבית קפה או מלון
אפשר לראות כולם יודעים
זה במבט בתנועה
בקול של כל מזכירה
אנחנו כאן עוד מחכים

ובלילה עיר
נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר
הולכת אבודה שוכחת את עצמה

מה שנראה קל קשה
מה שרוצים לא יוצא
אולי זה כל מה שנשאר
שוב סיכוי אחרון
אני יוצא באישון הלילה שוב קורא לי

ובלילה עיר
נותנת עוד סיבה לשכוח מי אתה
ובלילה עיר
הולכת אבודה שוכחת את עצמה




היום, דוק שלח את מרטי מקפליי בחזרה לעתיד Today is the day Doc Brown sent Marty McFly Back to the Future







בחזרה לעתיד 2: היום מגיע מרטי מק'פליי אל ההווה (21.10.2015) וכן, זוהי הזדמנות לחגוג 30 שנים ליציאת הסרט הראשון בטרילוגיה בחזרה לעתיד.
עלילת הסרט מתחילה בשנת 1985. סצנת הפתיחה של סרט זה היא סצנת הסיום של הסרט הקודם, בה ד"ר אמט ל. בראון (דוק), מרטי מק'פליי וג'ניפר פרקר נכנסים אל הדלוריאן ונוסעים בזמן אל העתיד.
דוק, מרטי וג'ניפר מגיעים בעזרת דלוריאן המעופפת ל-2015, עולם עם מכוניות מעופפות, הולוגרמות ממוחשבות ורובוטים. דוק מרדים את ג'ניפר כדי שתחשוב שזה היה חלום ומשכיב אותה סמוך למכונית הדלוריאן. מרטי צריך למנוע מבתו ובנו להגיע לכלא, תוך כדי שהוא פוגש את גריף טאנן - נכדו של ביף טאנן. גריף מכנה את מרטי "פחדן" ומרטי מסתבך איתו במרדף שמסתיים בטוב. מרטי רואה גיליון של תוצאות הספורט בשנים 1950-2000 ומחליט להמר על תוצאות עתידיות עד שדוק תופס את החוברת וזורק אותה לפח.

כך הסרט ניבא את ההתקדמות הטכנולוגית בהם נשתמש היום בעולם: כולנו נשתמש במשקפיים ויטואליות [ותודה לגוגל על כך], שיחות באמצעות שימוש במצלמות [התחיל עוד מסקייפ והיום אפשר לעשות שיחות וידאו גם בסלולר, בסמארטפון]. שעונים חכמים יכולים לעדכן אותך במזג האויר [מיותר להחזיק שעון מיוחד לשם כך. יש אפליקציה בסמארטפון שמעדכנת באמצעות השומר מסך] ועוד. סקייטבורד מרחף אמיתי עוד לא ממש זמין, נייקי מפתחת נעליים עם שריכה אוטומטית אבל המכונית המעופפת האישית עדיין אינה זמינה לכל פועל





העולם חוגג את היום הזה במספר אירועים. למשל הקרן שייסד כוכב הסרט, מייקל ג'י פוקס, מקדמת את חקר מחלת הפרקינסון, ממנה סובל הכוכב הצעיר. הערים נתניה, תל אביב וחיפה מציינות את המועד במרתון הקרנה של סרטי "בחזרה לעתיד" ובסינימטקים בתל אביב ובחיפה.

Today is the day Doc Brown sent Marty McFly Back to the Future. So here is a message for you from the Doc himself.
היום, דוק בראון שלח את מרטי מקפי בחזרה אל העתיד




Doc Brown's message
Today is the day Doc Brown sent Marty McFly Back to the Future. So here is a message for you from the Doc himself.
Posted by news.com.au on Tuesday, October 20, 2015


יום שני, 19 באוקטובר 2015

מסביב לשעון - הסרט המלא לצפיה ישירה











טראומה היא פציעה קלינית הנגרמת על ידי אנרגיה חיצונית הפוגעת בגוף. 80% ממקרי הטראומה אינם תאונה מקרית. בנוסף, טראומה היא סיבת המוות העיקרית בקרב בני הגיל 20 - 35 שנים. לעומת גברים, נשים מנסות יותר להתאבד. עם זאת, יותר גברים מצליחים להתאבד. מראים גם פגיעה בתאונת פגע וברח. כך, דר' דרור סופר נלחם במלאך המוות.
בסצנה הראשונה, דר' דרור סופר עושה פתיחת חזה כדי לעצור דימום אצל פצועה דקירה במועדון במרכז בחדר טראומה בבי"ח איכילוב. אלמלא קור הרוח של הרופא, המטופל היה נותר מת על המיטה. גוצ'מן הנו במאי דוקומנטרי שיצר את הסרט "מסביב לשעון". הוא התלווה לד"ר דרור סופר, ראש מחלקת הטראומה בבית החולים התל אביבי. מדובר במסמך תיעודי מטלטל. יותר מכל, ההישג העיקרי של גוצ'מן הוא היכולת שלו להפיק וידויים חושפניים מד"ר סופר על מהות עבודתו, וכן ללכוד במצלמתו בין מסדרונות בית החולים את הרגעים האנושיים הכואבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
במשך כשנתיים, עקב אלכסנדר לואיס דניאל גוצ'מן אחרי שגרת העבודה המאוד לא שגרתית, של ד"ר דרור סופר, טראומטולוג ומנהל יחידת הטראומה בבית החולים איכילוב, המרכז הרפואי תל-אביב. סרט מרתק ומאלף שפותח צוהר לתחום ייחודי ברפואה שנושק לחברה, שלא מרבים לדון בו לעומק, ואשר במרכזו רופא מומחה שעוסק על בסיס יומיומי בענייני חיים ומוות וניחן באישיות יוצאת דופן ומרשימה. גוצ'מן מספר שכדי להגיע לרמות כאלה של אינטימיות ושל אינטניסיביות בילה מעל שנה בבית חולים. "הפכתי למעין צל של ד"ר סופר", אומר הבמאי. "מראש הוא אמר לי – אתן לך כל מה שתבקש, אבל אתה צריך להיות זמין תמיד, כי במקרה הטוב יהיה לך בדיוק 15 דקות להגיע לבית חולים בשביל לתפוס את הדרמות שקורות. אז ביליתי כמעט את כל הזמן בבית חולים, ולפעמים אפילו ישנתי שם. בסופו של דבר הכרתי את העבודה של הרופאים כל כך טוב, שהם היו שואלים אותי שאלות כמו 'אז מה בא קודם, קטטר או צילום חזה', ותמיד היו גאים בי שאני יודע את התשובה".

לתשומת ליבכם, תעשו שימוש בטכנולוגיית רדאר למניעת תאונות דרכים





מי שמאמין (לא מפחד) אייל גולן הקליפ הרשמי Eyal Golan












מילים: יוסי גיספן
לחן: עדי לאון
עיבוד: דודו קומה
במאי:סיון מגזניק

בכל מקום כל הזמן
יש לכולנו מגדול ועד קטן
ימים יפים וגם פחות
וביניהם תשובה לכל השאלות
יש אלוהים אחד גדול
הוא בעולם הזה נותן לנו הכול
בין אפלה לקרן אור
את הנתיב אנחנו רק צריכים לבחור
וזה ידוע החיים הם מתנה
הכול צפוי והרשות נתונה

מי שמאמין לא מפחד,
את האמונה לאבד
ולנו יש את מלך העולם
מצווה גדולה להיות בשמחה, להיות בשמחה מצווה גדולה תמיד

והוא שומר אותנו מכולם

העם הזה הוא משפחה
אחד ועוד אחד זה סוד ההצלחה
עם ישראל לא יוותר,
תמיד על המפה אנחנו נשאר
וזה ידוע החיים הם מתנה
הכול צפוי והרשות נתונה

מי שמאמין לא מפחד...












יום שבת, 17 באוקטובר 2015

'Living with Michael Jackson' full length \ לחיות עם מייקל ג'קסון' בתרגום מובנה' לצפייה ישירה








ב-3 לחודש פברואר 2003 שודר בבריטניה הסרט הדוקומנטרי "לחיות עם מייקל ג`קסון" (ITV) מול כ-14 מליון צופים. שלושה ימים מאוחר יותר שודר בארה"ב ובעולם מול עשרות ומאות מיליוני צופים. את הסרט צילם העיתונאי הבריטי, מרטין באשיר.
מייקל ג`קסון היה כוכב גדול והמתוקשר בעולם, אשר זכה ליחס איבה מצד המדיה והתקשורת האובססיבית במהלך השנים. לטענתו, סיפורים ושמועות הומצאו לגביו, בעיקר מעשי פדופיליה וטענות לאבהות על ילדים, אשר הופרכו ברגע שהוא פתח את הארנק ורשם צ'ק. היה זה אורי גלר, ידידו הטוב של מייקל ג`קסון דאז, שקישר ביניהם במטרה חיובית לגרום לציבור לבחון את ג`קסון בפרספקטיבה אחרת, במיוחד אחרי המקרה בשנת 1993 שהיווה מפלה מסוימת לג`קסון הן בפן המקצועי והן בפן הציבורי כשילד בן 13, ג`ורדי צ`אנדלר טען שהוטרד מינית על ידו. אך הסרט לא מציג את מייקל ג'קסון באור חיובי.
הסרט צולם בחלקים והתפרס על תקופה של שמונה חודשים (מאי 2002 עד ינואר 2003) בהן מרטין באשיר ליווה את ג`קסון באחוזתו נוורלנד, במקומות בהן ביקר וראיין אותו מספר לא מבוטל של פעמים. מייקל ג`קסון הסכים להצעה וענה על שאלותיו של באשיר. בין היתר, מייקל ג'קסון מדבר על השינוי במראה החיצוני שלו, יחסיו עם נשים, יחסו המיוחד כלפי ילדים וכלפי גאווין ארויזו, ילד בן 12 שלקה בסרטן ונרפא בזכות ג`קסון בזמן ששהה באחוזתו. אותו ילד תבע את ג`קסון על הטרדה מינית בהשפעת הסרט של באשיר בנובמבר 2003. העיתונאי דאג להציג בסרט את ג`קסון כאדם מסוכן ותמהוני תוך כדי שהוא מציג אותו גם כמוזר, בודד, בעל אורח חיים ראוותני ואובססיבי כלפי המראה החיצוני שלו.
כחודש לאחר הקרנת הסרט הוציא ג`קסון סרט תגובה "The Footage You Were Never Meant To See" בו ישנם קטעים שצולמו על ידי המצלמות של ג`קסון בנוורלנד והן חושפות את באשיר כעיתונאי צהוב, שקרן וצבוע.
בחודש מאי 2003 זכה מרטין באשיר במקום החמישי מתוך 100 לבריטי השנוא במדינה בסקר שערך "Channel 4". יחד עם זאת כמות מכירות התקליטים של מייקל ג`קסון בבריטניה זינקו לאחר השידור. לטענת מעריציו, הסרט נערך באופן המבצע למייקל רצח אופי ושטיפות מוח מובהק כלפי מייקל ג`קסון. בסרטון הבא, באשיר, יוצר הסרט, מודה שהוא שיקר כשהעיד, כי במהלך צילון הסרט ראה את מייקל ג'קסון מטריד מינית ילדים.

Martin Bashir confessed he lied in Living with Michael Jackson


39 שנים להקמת האוניברסיטה הפתוחה בישראל





היום לפני 39 שנה (17.10.1976) - מתחילים הלימודים באוניברסיטה הפתוחה בישראל.
האוניברסיטה הפתוחה הוקמה ב-14 באפריל 1974, וב-17 באוקטובר 1976 החלו הלימודים בה. האוניברסיטה הוקמה כדי לאפשר קבלת תואר ראשון לאנשים שאינם יכולים לעשות זאת במסגרת אוניברסיטה רגילה, מסיבות של חוסר זמן (אנשים עובדים או הורים), חוסר יכולת הגעה לכיתה (מסגרת צבאית), חוסר תעודת בגרות, וכן לישראלים ודוברי עברית הדרים מדור של קבע מחוץ לישראל ורוצים, לפחות חלקית, ללמוד בעברית. כמו כן יכולים ללמוד בה גם תלמידי תיכון בעלי מוטיבציה, במקביל ללימודיהם בבית-הספר, לעתים בכפוף לציוניהם, ולהשלים קורסים אקדמיים אשר יעמדו לזכותם אחר כך, בדרכם האקדמית האפשרית, באוניברסיטה הפתוחה, או באוניברסיטה אחרת. בשנת 2012 הגה שר החינוך דאז, גדעון סער, תוכנית המקדמת יוזמה זו.
כיום, האוניברסיטה הפתוחה (האו"פ) היא אחת מתשע האוניברסיטאות בישראל המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה. ייחודה של האוניברסיטה הפתוחה בקבלתו ללימודי תואר ראשון של כל אדם, ללא הצגת תעודות על לימודים קודמים וללא בחינות קבלה, ובקיום לימודים בשיטה של אוניברסיטה פתוחה (למידה מרחוק), כך שבעוד שבשאר האוניברסיטאות הלמידה בכיתה מתבצעת, ככלל, שישה ימים בשבוע, הרי שבאוניברסיטה הפתוחה מתכונת הלמידה בכיתה בקורס מסוים היא אחת לשבועיים או אחת לשבוע. עם זאת, הקבלה ללימודים כדי לקבל תואר אקדמי באוניברסיטה הפתוחה, על הסטודנט לעמוד בהצלחה במהלך לימודיו בבחינות בקורסים, להגיש מטלות מנחה [ממנים] ולעמוד בדרישות הסף של ידיעת השפה האנגלית. ללימודי תואר שני, דרישות הקבלה דומות למקובל בשאר האוניברסיטאות.
מלבד מסלולי הלימודים לתואר ראשון, קיימים באוניברסיטה הפתוחה גם מסלולים ללימודי תואר שני בכמה תחומים, מסלול ללימודי הנדסת תעשייה וניהול, וכן מסלול הסבה לבעלי תואר ראשון ללימודי רפואה מקוצרים.
מאז נפתחה האוניברסיטה ללימודים בשנת 1976 למדו בה רבבות תלמידים, ויש לה כ-30,000 בוגרים. חלקם הגישו עבודת דוקטורט מאוחר יותר באוניברסיטאות אחרות. בסמסטר הראשון החלו את לימודיהם 2,000 תלמידים, ובשנת 2013 למדו באוניברסיטה כ-37,000 סטודנטים, יותר מבכל אוניברסיטה אחרת בישראל. מספר הבוגרים באותה שנה היה 1,858 תלמידים.
נוסף לכך, האוניברסיטה הפתוחה מקבלת אל שורותיה תלמידי תיכון מצטיינים. מאות תלמידי תיכון למדו באו"פ בשנים האחרונות. מספר קטן סיימו תואר ראשון תוך כדי הלימודים בתיכון, כמה עשרות תלמידים בשנה הצליחו לסיים את מחצית התואר או יותר, ביקשו וקיבלו אישור לדחיית גיוס והשלימו את התואר במהלך תקופת הדחייה. רוב התלמידים צברו כשליש תואר וסיימו את התואר של האו"פ בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי. יש שהשלימו את התואר לאחר השירות הצבאי, במסגרת האוניברסיטה הפתוחה או אוניברסיטה אחרת.
האוניברסיטה הפתוחה מציעה לבעלי תואר ראשון בלבד (מהאוניברסיטה הפתוחה או ממוסד אקדמי אחר) מלסלול כמו-מכינתי ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב. מי שהשלימו את מסלול ההשלמות אותו מציעה האו"פ יוכלו להגיש מועמדות למסלול לימודי רפואה מקוצר (ארבע שנתי) באוניברסיטת תל אביב; דהיינו מי שהשלים בהצלחה ובציון מתאים את המבואות הרואיים בסטטיסטיקה, ביוכימיה, ותחומים קרובים באוניברסיטה הפתוחה, יוכל להגיש מועמדות לתוכנית זו.
ביולי 2011 אסר שירות בתי הסוהר על אלפי האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל, ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. צעד זה נועד להפעיל לחץ על מנת להביא לשחרור גלעד שליט, ואולם גם בחלוף שנה מאז השלמת עסקת שליט, נותר האיסור על כנו.






יום השנה ה-14 לרצח השר רחבעם זאבי (גנדי)







"תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל הם שלושה עיקרים שחברו יחדיו. טול אחד מן השלושה ושני האחרים בטלים." [רחבעם זאבי]





היום לפני 14 שנה (17.10.2001): השר רחבעם זאבי נרצח במלון הייאט בירושלים על ידי מחבלים. רחבעם עמיקם "גנדי" זאבי (20 ביוני 1926 - 17 באוקטובר 2001) היה אלוף בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר בשיח הציבורי הישראלי. ב-2001 נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינים, אנשי החזית העממית. בעת הירצחו היה שר התיירות בממשלת ישראל, וחבר כנסת מטעם מפלגת מולדת בסיעת האיחוד הלאומי. זאבי נולד למשפחה ירושלמית דתית והתחנך בבתי הספר של תנועת העבודה. את הכינוי "גנדי" קיבל כשלמד בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו לעשות קרחת לילדים; כשהגיע רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו, נראה כמו המנהיג ההודי, ומאז דבק בו שמו של מהאטמה גנדי. לדבריו, "זיכרון הילדות הראשון שלי הוא התקפה של ערביי ירושלים על שכונת ימין משה שליד חומות העיר העתיקה וממול לשער יפו, בה גרנו במאורעות תרפ"ט – 1929. ראיתי אז את המוני הפורעים זועקים 'אטבח אל־יהוד!' (לשחוט את היהודים!) ו'פלשתין – בלדנא ואל־יהוד – כלבנא!' (פלשתין – ארצנו, והיהודים – כלבנו!)." זאבי נהג לענוד בקביעות דסקית ובה שמות השבויים והנעדרים, לאות הזדהות עמם.

הוא חונך על ברכי הסוציאליזם, הציונות האקטיביסטית ואהבת הארץ. בעת שרותו בפלמ"ח הוא סרב לתת יד לסזון כנגד יהודים. לימים ייחס את דעותיו לחינוכו ולתקופתו בפלמ"ח ואמר "אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה"הגנה". ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים שמולדת אין מחלקים". זאבי שירת בצה"ל בשנים 1948 - 1974. הוא החל את דרכו כקצין המבצעים של פיקוד הצפון, ולאחר מכן, כמפקדו של גדוד 13 בחטיבת גולני. תפקידו האחרון היה מפקד פיקוד מרכז. זאבי פרש מצה"ל שבוע לפני מלחמת יום הכיפורים, אך עם פרוץ המלחמה חזר לשירות פעיל כעוזר מיוחד של הרמטכ"ל. אחרי המלחמה שירת תקופה קצרה כראש אג"ם. לאחר שחרורו מצה"ל ב-1974 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליועצו למלחמה בטרור ובמאי 1975 גם ליועצו לענייני מודיעין.
בשנת 1987, הודיע זאבי על תמיכתו בעיקרון ארץ ישראל השלמה ובטרנספר "מרצון" או "בהסכמה" לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הוא טען שזו הדרך היחידה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. את הטרנספר מרצון הציע ליישם באמצעות עידוד משפחות ובודדים פלסטינים לעבור לארצות אחרות על ידי הפסקת עבודתם בישראל, סגירת "אוניברסיטאות האינתיפאדה", אי-עידוד התעשייה אצל הערבים ביש"ע ומענקים כספיים לעוזבים. את הטרנספר בהסכמה הציע ליישם כהעברת אוכלוסין כפויה במסגרת הסכם שלום עם מדינה ערבית שכנה, כשההסכמה היא של המדינה האחרת לקבל אותם. זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה דיה לסיפוח שטחי יהודה, שומרון ועזה ולביצוע טרנספר לאוכלוסייה הערבית שם. זאבי הסתמך על מנהיגי התנועה הציונית, אנשי רוח ומנהיגים מן השמאל, וטען שאף הם הציעו בשלבים שונים טרנספר בכפייה. הוא עצמו הציע "טרנספר בכפייה" במקרה של התקפה על ישראל ממזרח. לדבריו, "לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו" וערביי ארץ-ישראל "יופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם."‏ בשנת 1988 הקים את מפלגת מולדת ועמד בראשה עד יום הירצחו. לזאבי שגדל בבית שומר מסורת הייתה זיקה למורשת היהודית. בכרטיס החבר של תנועת מולדת הובא המשפט "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל".
בתקופות בהן נחתמו הסכם השלום בין ישראל לירדן והסכמי אוסלו היה זאבי בין המתנגדים החריפים ביותר להסכמים. הוא היה מבין שלושת חברי הכנסת היחידים שהצביעו נגד הסכמי השלום עם ירדן, ובתקופת הסכמי אוסלו נטל חלק פעיל בעצרות עם ובהפגנות כנגד מדיניות הממשלה. עם זאת, זאבי גינה בחריפות את רצח יצחק רבין, וביכה את מותו.


אנו שומעים את דוברי הממשלה והשמאל, שחוזרים ואומרים כי אי אפשר להכריע בכח את הסכסוך עם הפלשתינים, וכי אין פתרון צבאי ובסופו של דבר בלאו הכי נצטרך להגיע לשולחן המשא ומתן המדיני. אומרים את זה שרים ואומרים את זה אפילו אלופים במילואים של השמאל, והאזרח הקטן מבולבל ושואל: האמנם זה כך? הקביעה הזאת היא אווילית וחסרת בסיס, ומטעמי נימוס אסתפק בהגדרתה כמטומטמת. הרי כל ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו את ההיפך מזה. האם ההשתלטות הנאצית על מחצית אירופה הודברה במשא ומתן מדיני או במלחמת בנות הברית למיגורה? האם ההתפשטות היפנית על דרום-מזרח אסיה נעצרה ונסוגה במשא ומתן מדיני או בזכות שתי פצצות אטומיות שארה"ב הטילה על הירושימה ונגאסקי? האם הצרפתים שנסוגו מאלג‘יר ופינו ממנה מיליון אזרחים צרפתים לא עשו כן בגלל הפעלת כח וטרור של האלג‘ירים? והרי הצבא הארגנטינאי סולק מאיי פוקלנד בכח הצבא הבריטי. וכך הלאה, וכך הלאה. מאז סכסוך הדמים הראשון בין קין והבל ועד ימינו, רוותה ההיסטוריה האנושית במלחמות אין-קץ, שתכליתן הייתה להשיג הכרעה על-ידי כח."

 רחבעם זאבי ז"ל


ב-17 באוקטובר 2001, ביום הרצח, רחבעם זאבי שהה במלון הייאט שבירושלים, בחדר מספר 816. זאבי שהה במלון ללא מאבטחים, משום שהתנגד להיות מאובטח בעוד האזרחים חשופים, ולא רצה לשנות מהרגליו עקב איומי הטרור. בשעה 6:00 בבוקר, אחד המתנקשים, חמדי קורען, פנה לעבר חדר האוכל של המלון על מנת לוודא כי השר זאבי אכן שוהה שם בהתאם ללוח הזמנים הקבוע שלו. בשעה 06:20 זאבי ורעייתו יעל ירדו לחדר האוכל של המלון. כאשר קורען הבחין בזאבי בחדר האוכל הוא חזר לחדרו ועדכן את שאר חברי החוליה בכך. מיד לאחר מכן, שניים מחברי החוליה פנו לעבר רכבם אשר חנה במגרש החניה אשר בקומת המרתף של המלון, כדי להביא את האקדחים שלהם, עליהם הורכבו משתיקי קול. על מנת שלא לעורר חשד, שני התוקפים חזרו בנפרד לחדר שלהם דרך חדר המדרגות במקום להשתמש במעלית.
שני התוקפים נפגשו בחדרם, הכינו את נשקם, ומשם פנו לעבר חדרו של זאבי בקומה 8. התוקפים חיכו לזאבי ליד יציאת החירום, במיקום הסמוך לחדרו של זאבי. בינתיים, בשעה 6:45 נהגו של זאבי, עדי ממן, הגיע לחדר האוכל של המלון והצטרף לזאבי ואשתו לארוחת בוקר.
בשעה 6:50 זאבי עזב לבדו את חדר האוכל ועלה חזרה לחדרו באמצעות המעלית. שתי דקות לאחר מכן, יעל זאבי והנהג עדי ממן, החלו גם כן להתקדם לעבר החדר של זאבי. כאשר דלת המעלית נפתחה, זאבי יצא מהמעלית ועבר על פני שני התוקפים. על פי עדות התוקפים, קורען צעק לעברו "היי!" וכאשר זאבי פנה לעברו של קורען הוא נורה בראשו שלוש יריות ממרחק קרוב. שני כדורים פגעו בראשו של זאבי. למרות שהכדור השני פגע בלסת של זאבי ולא גרם לפגיעה קטלנית, הכדור הראשון חדר למוחו וגרם לנזק בלתי הפיך. מיד לאחר הרצח המתנקשים נמלטו מזירת הפשע. המתנקשים נמלטו מהמלון לאזור שבשליטת הרשות הפלסטינית.

בשעה 7:00, רק מספר דקות בודדות לאחר הרצח, גילו יעל זאבי והנהג עדי ממן את זאבי שוכב על הרצפה של המסדרון, ירוי בראשו ומדמם. זאבי הובהל במצב אנוש אל המרכז הרפואי הדסה שבירושלים. צוות הרופאים בבית החולים ניסה להצילו. מותו הוכרז בסופו של דבר בשעה 10:00 בבוקר.
ארגון החזית העממית נטל אחריות לרצח וטען כי בוצע כנקמה על חיסול מנהיג החזית העממית אבו עלי מוסטפא חודשיים קודם.
לאחר ביצוע הרצח, רוצחי זאבי הצליחו להימלט מזירת הפשע. במשך זמן רב הם הסתתרו במתחם המוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. בסופו של דבר, במהלך מבצע חומת מגן, בו כוחות צה"ל ערכו מצור על מתחם המוקטעה, הושג הסכם לפיו רוצחי זאבי יועברו לכלא ביריחו תחת פיקוח של סוהרים בריטים ואמריקנים. לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, מנהיג החמאס איסמעיל הנייה הצהיר בפומבי על כוונתו לשחרר את רוצחיו של זאבי. ב-14 במרץ 2006 הסוהרים האמריקאים והבריטים עזבו את הכלא ביריחו, בטענה כי הרשות הפלסטינית לא עמדה בהסכם שהושג עם ישראל ארבע שנים קודם לכן. כתוצאה מכך ישראל השיקה עוד באותו היום את מבצע "הבאת ביכורים" אשר במהלכו לכדו כוחות צה"ל את חברי החוליה שהתנקשה בזאבי. בעקבות כן, רוצחי זאבי נשפטו בישראל, הורשעו ונידונו לעונשי מאסר ארוכים. זאבי היה השר הישראלי הראשון שנרצח בידי מתנקשים פלסטיניים, והאדם הישראלי הבכיר ביותר שנרצח על ידי חמושים במהלך הסכסוך הערבי ישראלי כולו.
עד היום, לא נקבע יום זכרון לאומי לשר שתרם רבות למדינת ישראל ולארץ ישראל, עוד לפני קום המדינה. מדובר באדם מוסרי ביותר, אשר התנגד למלחמת אחים שיזם השמאל כנגד הימין ולשתף פעולה בהסגרתם לשלטון הבריטי כדי להביא להוצאתם להורג. גם הטרנספר של הערבים הנו מוסרי ביותר, מאחר ומחבלים פוטנציאלים שגורמים נזק הסברתי לישראל באמצעות המצאת היסטוריה ואשר מסכנים חיי אדם באמצעות מעורבות גבוהה בעבריינות, מעורבות בפיגועי טרור ובמקרי רצח, בגרימת תאונות דרכים בהם מעורבים הרוגים ועוד. הטרנספר מוסרי מאחר והדבר נעשה מרצון, הערבים חוזרים לבית סביהם שבמדינות ערב ומקבלים פיצוי.













יום שישי, 16 באוקטובר 2015

הקשר בין השמאל ההזוי למרי אנטואנט









היום לפני 222 שנה (16.10.1793), במסגרת המהפכה הצרפתית: מרי אנטואנט, אשת לואי השישה עשר מוצאת להורג בגיליוטינה.
מרי אנטואנט הייתה ארכידוכסית אוסטריה ומלכת צרפת האחרונה, אשתו של לואי ה-16, מלך צרפת בעת המהפכה הצרפתית. היא הייתה בתם של הקיסרית האוסטרו-הונגרית מריה תרזה ושל הקיסר פרנץ הראשון שטפן. ב-16 במאי 1770 נישאה ללואי ה-16, ולזוג המלכותי נולדו ארבעה ילדים. היא זכורה בעיקר בשל האימרה המיוחסת לה, שמייצגת יותר מכל את התקופה, "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות" (בתרגום מדויק: אם אין לחם, שיאכלו בריוש), שהפכה במהרה לציטוט מפורסם, אולם אימרה זו, כמו רבים מהסיפורים שסופרו עליה, התגלו כשקריים ונועדו להכפיש את שמה על ידי המהפכנים של צרפת אשר תלו בה את האשמה למשבר הכלכלי הקשה, שהוביל למהפכה.
הציטוט המפורסם הוא תיאור אחד מני רבים, אשר נועד לחזק את תדמיתה של מארי אנטואנט כמלכה מושחתת וחומרנית. כמו רבים מהסיפורים שסופרו עליה, גם זה נכנס אל הזיכרון הקולקטיבי של ההיסטוריה עד כי העובדות האמיתיות של מי אמר את המשפט המפורסם ומתי, כבר אינן רלוונטיות. גם היום משויך ציטוט זה אליה, על אף שידוע כי המשפט נאמר זמן רב לפני הגעתה לצרפת. בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו, "הווידויים", אותו סיים בשנת 1767 (ופורסם בשנת 1782), נכתב הציטוט המפורסם, כאשר מארי אנטואנט הייתה בת 12 בלבד .
יש הטוענים כי המשפט נאמר על ידי אחותה של מארי אנטואנט, מריה קרולינה, מלכת נאפולי, על מנת להסביר כי קשרי המשפחה שלהם הם אלה שהובילו להשלכת הציטוט על מארי אנטואנט. אולם ספרו של רוסו מפריך גם את הטענה הזו ומציב את הציטוט בתקופה מוקדמת יותר לתקופת מלכותה של מארי אנטואנט ואחיותיה. השערה אחרת היא כי ככל הנראה אמרה זאת מריה תרסה, נסיכת ספרד, אשתו של לואי ה-14, כמאה שנים קודם לכן. בין אם אכן הייתה זו מריה תרסה או כל אישיות מוקדמת אחרת, אין עוד ספק כי הציטוט המפורסם לא נאמר על ידי מארי אנטואנט. כיום קיימים מסמכים רבים המעידים על אישיותה הפילנטרופית של מארי אנטואנט, שלמעשה פעלה בניגוד לשמועות על חומרניותה וקלילות דעתה, ובניגוד לחוסר האכפתיות השכיח של האצולה הצרפתית, וסייעה רבות לעניים בצרפת.
מארי אנטואנט התקבלה בצרפת בברכה ובאהבה, אולם היחס אליה שונה פעמים רבות, בהתאם להלך הרוחות והשינויים הפוליטיים שחלו בצרפת. עם הגעתה של מארי אנטואנט, כאשתו לעתיד של לואי ה-16, נערכה עבורה קבלת פנים מרהיבה ומחבקת. אנשים רבים באו לחזות בנסיכה הצעירה עם הגיעתה לצרפת. כחלק מכללי הטקס המלכותיים, על הנסיכה להוריד מעצמה כל סממנים של תרבותה הקודמת, לשם כך נבנה בית עץ ארעי במקום המפגש בגבול אוסטריה-צרפת, אליו נכנסה הנסיכה מאריה אנטוניה האוסטרית וממנו יצאה הנסיכה מארי אנטואנט הצרפתייה.
כבר בתחילת דרכה בצרפת, הילוכה, מראיה, ודבריה תועדו וצוטטו. בכולם תוארה הנסיכה כדמות מקסימה ומלבבת. יחסה אל העם הצרפתי היה חם ואוהד והיא כבשה את לבבות ההמון ברצונה להיות צרפתייה ולהיות חלק מהעם הצרפתי ולא רק מלכתם.
ההוצאה להורג, התרחשה ב-16 באוקטובר 1793 בשעה 16:00, בגיליוטינה, לשמחתם של המוני הצופים, וראשה הכרות הוצג בפני הקהל הצוהל. הריגתה של מארי אנטואנט נחשבה בעיני רבים מהתקופה כמעשה מיותר, שסימל יותר מכל את הברבריות ותאוות הדם של צרפת בתקופת המהפכה, שבה נהרגו 17,000 איש בגיליוטינה בפריז, ואלפים רבים נוספים ברחבי צרפת.
מארי אנטואנט נקברה בקבר אחים בלתי מסומן שבו נקברו רבים מהרוגי הגליוטינה, בהם לואי ה-16. בשטח זה נבנתה מאוחר יותר כנסיית מדלן. בינואר 1815 הוצאו עצמותיה יחד עם עצמות בעלה ונקברו בבזיליקת סן-דני, שם נבנתה מצבת קבר למלך ולמלכה בקתדרלת הקבורה של כל מלכי צרפת.
בלי קשר לשאלה האם מרי אנטואנט אמרה את המשפט או לא, המשפט מיוחס, בכל אופן, לנסיכה מתנשאת הלוקחת חלק בשלטון מלוכני. משפט זה מעיד על התנשאת, על חוסר התחשבות בעם הדואג לפרנס את השלטון המוטל עליו כעול כלכלי ומונע ממנו ביטחון ויציבות, מטיל עליו גזרות כלכליות ועוד. בעקבות כך, העם הצרפתי יישם את המהפכה הצרפתית והחליף את השלטון המלוכני בדמוקרטיה, בשלטון העם. להבדיל מהתנשאותו של השמאל הישראלי כיום, לפחות אז האוליגרכיה לא הסתירה את התנשואתה על העם הצרפתי ואת מקומו בהיררכיה.
כיום, השמאל ההזוי מטיף לשלום ואחווה, אך במקביל פועל בניגוד למוסר שהוא מנסה להטיף. התייפיפות הנפש נוגעת ללב, לכאורה, עד שזה מגיע לכיס שלהם. ג'ון לנון, סמל השלום והאקטביזם, מחזיק ברכוש והון בשווי מעל למליארד דולר. אושו, סמל הרוחניות והאהבה, החזיק בצי רכבים של 100 רולס רוייסים. עמרי פדן, מנכ"ל מקדונלדס ישראל, מתנגד לכיבוש הישראלי, לכאורה, על ירושלים, יהודה ושומרון והכולן. לכן הוא מסרב לפתוח שם סניפים, מסרב לתת הטבות לחיילי צה"ל ואף מקדונלדס תורמת אחוזים מכל ארוחה לארגוני טרור. מבחינתם זה מוסרי. אבל כשצריך לשמור על זכויות העובדים ברשת? לכך המנכ"ל מתנגד ומנסה למנוע בכל כוחו מעובדיו להתאגד ומפר את זכויותיהם.
הפרה נוספת של זכויותיהם של עובדים חלשים מתבצעת על ידי אוניברסיטת תל אביב, המקפידה לקדם אג'נדות שמאלניות הזויות, כולל ציון יום הנכבה, אך מפרה מדי יום את זכויות העובד של עובדי הניקיון ברחבי האוניברסיטה.
גם השמאלניות הפמיניסטיות שכל כך מתנגדות למעשי אונס, כל עוד האנסים אינם מסתנני עבודה וערבים. הארץ, עיתון שמאלני לחלוטין, כאשר השמאל אמור לדגול, לכאורה, בשוויון זכויות כולל זכויות נשים, מגן על אנסים המקדמים את ההזיחיה השמאלנית. קיבוצים מכרו מפעלים שהוקמו לניצולי שואה לצאצאיהם של תומכי הנאצים שהסגירו יהודים לשלטון הנאצי. השמאלנים מפגינים אנטישמיות כלפי יהודים וציונים ויוצרים כלפיהם דהומניזציה. השמאל ההזוי מתנגד לכל סממן יהודי והקשר שלו למדינת היהודים, גם במחיר של חיי אדם חפים מפשע. לפיכך, הערכים להם הם מטיפים חסרי ערך, כאשר האחד בפה והאחד בלב.