לימודי הערבית במערכת החינוך הציבורית הנם אינטרס לאומי

מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זהו משפט המעיד על מאבקיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית קטנה בלב ליבה של סביבה ערבית העויינת לה ולמערב. לכן, כל מה שנתפס בישראל כערבי נחשב לנחות, החל מיוצאי ארצות ערב וכלה במוזיקה הערבית ובשפה הערבית. בערבות כך, התרבות הישראלית בצער רב עושה מאמץ להתקרב למערב - לאירופה, לארצות הברית ואף לאוסטרליה.

בחינת הבגרות בשפה האנגלית בישראל הנה חובה. בנוסף, תלמידי כיתות ז' עד י' נדרשים ללמוד שפה זרה שנייה מבין ארבע לשונות צרפתית, ערבית, אמהרית או רוסית. רוב התלמידים בוחרים ללמוד ערבית מאחר וחשיבות ידיעת השפה ברורה גם להם. אך מערכת החינוך הישראלית מקדמת את לימוד האנגלית כשפה ומצמצמת למינימום את לימוד הערבית כשפה ואף כתרבות לתלמידי החינוך בלבד במסגרת ההכנה לבגרות. ידיעת הערבית בזמננו משמשת הן כנשק והן כגשר לשלום. לימודי הערבית במערכת החינוך הציבורית בישראל הנה ההמחשה של הזלזול באזרחיה הערביים של ישראל ובאיום הבטחוני המצוי בשכנותינו המאיימות להשמידנו. ראשית, ערבית הנה השפה הרשמית השנייה בישראל, לאחר עברית [המדקדקים יטענו שגם רוסית הפכה לשפה רשמית]. אי ידיעת השפה הערבית על ידי יהודים בישראל הנה בגדר התנשאות מצד הרוב היהודי- כולל מצד שמאלנים, כלפי המיעוט הערבי בישראל. אי מתן עדיפות בלימוד הערבית בתי הספר פוגע בהידברות בין היהודים לערביי ישראל כמיעוט. טענה זו מתווספת לכך ששכניה העויינים של ישראל הנם, במקרה, ערבים ולכן, ידיעת הערבית והכרת התרבות הערבית הנה חיונית להתמודדות עם האיום הבטחוני המשמעותי ביותר וכן, תורם להידברות עימם ולניהול משא ומתן לקראת הסכם שלום. 
לאור מצבה של מדינת ישראל, אותה סובבים עשרות מדינות עויינות בהן דוברים ערבית, ידיעת הערבית על ידי תושביה היהודים הרואים בידיעת השפה כאינטרס ביטחוני למניעת האיום ולצורכי מודיעים ואף כהידברות, מן הראוי שלימוד השפה הערבית במערכת החינוך תקבל עדיפות לאומית. כדי שנדע מה מתרחש בירדן, מצרים, סוריה ויתר המדינות העויינות לנו, עלינו להבין את הנאמר באל ג'אזירה, לקרוא מודיעין וידיעות בשפה הערבית כמו מיילים ששולחים ארגוני הטרור וכדומה. יותר מזה, כדי להבין את המתרחש בטייבה ובשכם, צריך לדעת ערבית. כבר עכשיו האקדמיה וגורמים נוספים כמו התקשרת אשר סובלים ממחסור בדוברי ערבית 
בשלושת השנים האחרונות, משרד החינוך תיקן עוול שנפרס על פני שנים והחיל תוכנית ניסיונית ללימוד ערבית החל מכיתות ה' בערים מעורבות בצפון הארץ בהן מתגוררים ערבים ויהודים, כגון חיפה ונצרצ. מדובר בצעד קטן, משמעותי ומעט מאוחר בהתחשב בכך שערבית הנה השפה הרשמית השנייה המדוברת בישראל. הרי כל תלמיד ערבי לומד עברית החל מכיתה ג' ולכן, אין שום סיבה שכל תלמיד יהודי לא ילמד ערבית. חשוב שבמקביל לחשיפה לשפה הערבית, התלמידים ייחשפו לתרבות ולמנהגים כדי שנוכל לתקשר עם הערבים, לנהוג כלפיהם בסובלנות כשכנים נאורים ולנהל איתם שיחה.
מדי שנה ניגשים לבגרות בערבית כ-2,000 תלמידים בלבד. בפועל, ישנו ביקוש בקרב התלמידים ללימודי ערבית, אך רק כ-40 בתי ספר בלבד מלמדים את המגמה וכן, בעקבות החלטתו של שר החינוך לצמצם את לימודי המקצוע, המגמה נסגרה בבתי ספר רבים. הייתי רוצה לראות נתון הניגשים לבגרות גדל ומגיע לכ-80% מהניגשים לבגרות נבחנים בערבית ואף יש להחשיבו כמקצוע חובה בגלל חשיבות ידיעת הערבית לאדם כפרט ולמדינת ישראל. עם זאת, במסגרת מאבקם הטיפשי של מפלגת יש עתיד [דפוק] לצמצם את מספר בחינות הבגרות, שר החינוך הישראלי, שי פירון, פועל לצמצם את לימודי הערבית בבתי הספר ובכך, גם את מספר הניגשים לבחינת הבגרות בערבית. במקום לעשות את הדבר הנכון ולהכניס את הערבית כמקצוע חובה במסגרת לימודי הליבה בדומה לאנגלית, שי פירון בוחר בתלמידים בורים ופועל לבטל את הערבית כשפת לימוד בבית הספר ואף מאפשר לבחור במקום זאת צרפתית. הדבר יפגע בידיעת השפה הערבית בקרב היהודים וכן, יביא לירידה במספר התלמידים שיוכלו להסתייע בשפה לשירות משמעותי בחיל המודיעין ויגרום לפיטורי מורים המלמדים ערבית.
בעקבות כך, אנשי אקדמיה בולטים בתחום לימודי הערבית במערכת החינוך, מורים ואנשי מקצוע הביעו דאגה מההחלטה והשלכותיה. מאחר ושר החינוך אינו מודע להשלכות מעשיו או, למעשה, מביע את בורותו ושנאתו כלפי אזרחיה הערבים של ישראל. לכן, הם פנו אל שר החינוך במכתב, בו נאמר, כי "הלשון הערבית במדינת ישראל משמשת גשר להידברות בין עמים ותרבויות, וידיעתה היא יסוד ובסיס לדו-קיום הדדי. ביטול החובה ללמד ערבית בכיתות י' והקטנת מספר הלומדים יפגע אנושות בקשר הישיר בין האנשים, העמים והתרבויות." בנוסף, הם חתמו על עצומה המתנגדת לצמצום לימוד השפה הערבית.